"טִרלוּל". מבין מאות הצעות שהגיעו לאקדמיה ללשון העברית - זוהי המילה שנבחרה למילת השנה לרגל יום העברית שחל בשבוע שעבר. לאורך כל ההצבעה הובילה "טרלול" בהפרש ניכר מן המילים האחרות. למקום השני נבחרה המילה "חיסון", במקום השלישי "תשנית" (מוטציה) ובמקום הרביעי "דחף" (בוסטר). המילים הבאות היו "אקלים״, "שינוי", "שגרה", "פקקים" ו"מדליית זהב". אין מילים מייצגות יותר מאלו כדי לסכם את 2021 - הן מייצגות נאמנה את הלכי הרוח של הציבור ומפנות זרקור לאירועים ולתהליכים המשמעותיים של השנה.
טרלול היא עיוות של טְרָלָלָלָה - כינוי לעג לאדם שדעתו משובשת. מהכינוי הזה נגזרו לפני כארבעה עשורים שם התואר מְטֻרְלָל והפועל לְטַרְלֵל, במובן של לשגע, להטריד ולהציק. אך בניגוד למטורלל או טרלללה, ל"טרלול" יש משמעות אחרת. אין הכוונה לשם תואר לאדם או להתנהגות, אלא לתיאור התהליכים שעברו על הציבור בשנה האחרונה, במישור האישי, הפוליטי או הבינלאומי.
בסקר שערכתי, 35% מהמשיבים סברו שהיא מייצגת את מה שקורה בפוליטיקה שלנו. כאשר ביקשתי מאנשים דוגמאות למה שהם מכנים "טרלול", הם ציינו את העובדה שראש הממשלה מנהיג מפלגה עם 6 מנדטים, את חוסר יכולתה של הממשלה להעביר החלטות משמעותיות ואת מדיניות הזיגזג שלה. חלק מהמשיבים ציינו את ההחלטה על תו ירוק בקניונים, שרוככה כעבור שעות ספורות, או את ההחלטה לסמן מחוסנים באמצעות צמידים שהפכה לבסוף להמלצה. חלק נתנו כדוגמה את החלטתה של גילת בנט לטוס לחו"ל עם ילדיה רגע לאחר שבעלה ראש הממשלה המליץ לא לצאת מהארץ, את העובדה שנפתלי בנט מתנהל לפעמים כאחרון חברי האופוזיציה ואילו בנימין נתניהו ממשיך להתנהג כראש הממשלה, ועוד ועוד.
דוגמאות בולטות נוספות היו פיטוריו של מנכ"ל משרד החינוך; החזרת איכוני השב"כ; החלטתו של יאיר לפיד למנות את גיסתו כחברת דירקטוריון קק"ל, לאחר שרק מספר שנים קודם לכן נשא נאום הבז לשחיתות בארגון; והפרקליטות, שהגיעה לא מוכנה למשפט נתניהו לאחר שטרטרה מדינה שלמה. השיא עבור מרבית המשיבים היה נאומו של בנט באו"ם, שבמקום לתקוף את איראן בחר לסגור שם חשבון דווקא עם ד"ר שרון אלרעי־פרייס.
את הטרלול שעבר על מקבלי ההחלטות בשנה החולפת שלנו אפשר לסכם במשפט אחד - "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". עם הכניסה לגל החמישי של הקורונה אין מנהיגות שיכולה לנווט ולהוביל, אין מדיניות עקבית וסדורה. הממשלה בנויה על בריתות בין גורמים פוליטיים מגוונים שלא מורגלים לעבוד יחד ולא סומכים זה על זה. אמון הוא הקריטריון היחיד שאפשר את יציבות שלטון הליכוד בעשור האחרון. היו כמובן מחלוקות, אבל ברגע האמת כולם התייצבו סביב המנהיג - מה שלא ניתן לומר על גוש השינוי. השותפים בקואליציה מושכים לכיוונים מנוגדים, והתוצאה היא בלבול, מסרים סותרים, זיגזוג בקבלת ההחלטות וחוסר אמון ושיתוף פעולה ציבורי.
במקום השני נבחרה המילה "חיסון". מבצע החיסונים הצליח ליצור פילוג שגובר אפילו על הפילוג הפוליטי, ומחלק את הציבור למתחסנים וסרבני חיסונים. בבתי הספר הוא מייצר קונפליקט בעוצמה חסרת תקדים. הוויכוח החל לזלוג מהרשת אל קבוצות וואטסאפ כיתתיות, והורים מדווחים כי בימים האחרונים הם מקבלים הודעות נאצה, שנועדו לשכנע אותם לא לחסן את ילדיהם. מדובר בקבוצה קטנה ורעשנית, שיוצרת המון דיס־אינפורמציה ופייק ניוז, ומערערת גם הורים נורמטיביים. הם זורעים פאניקה ואימה, בעיקר בקרב הורים שהמידע פחות נגיש להם.
ממחקר שערכתי גיליתי שלא ניתן להתייחס למתנגדי החיסונים כאל מקשה אחת. חלקם מתנגדים מחוסר מידע, חלקם כתוצאה מהשפעת הסביבה. אנשים השוהים בסביבת מתנגדי חיסונים פחות ייטו להתחסן, ואצל חלקם ההתנהגות נובעת מאמונה בתיאוריות קונספירציות, המשקפת חוסר רצון להאמין במציאות כפי שהיא.
האמונה בקונספירציות קשורה בצורך חזק להאמין שהעולם אינו כפי שהוא מוצג לנו, שכולם עובדים עלינו ושיש לחשוד בכולם. מדובר באנשים שנהנים למרוד ולהחזיק בדעה שונה מזו שבקונצנזוס - זה הלחם והחמאה שלהם.
בחינת הספרות העוסקת בדפוסי חשיבה קונספירטיביים מראה כי מדובר לרוב באנשים הנוטים להיות פחות משכילים, בעלי נטייה להסתכל על העולם כעל מסוכן מטבעו ותרבות של "אכלו לי, שתו לי". הם חיים בחוסר אמון אינהרנטי ברשויות ובאחרים, ונמצאו אצלם מאפייני אישיות שמכונים "סכיזוטיפיה". בין המאפיינים המרכזיים שלה היא נטייה להתחבר לקבוצות שגורמות להם לחוש כבעלי השפעה וכוח, מה שמעודד אותם להצטרף לארגונים פוליטיים או כתות. הרגש פועל אצלם שעות נוספות, והם נוטים לסמוך על האינטואיציה בעת קבלת החלטות. הם נוטים למצוא קשר בין אירועים גם היכן שקשר כזה אינו קיים, ופחות מאמינים ב"צירופי מקרים" או באקראיות - מה שהופך אותם לנרקיסיסטים, פרנואידים וחשדנים יותר מהאדם הממוצע.
מדובר לרוב באנשים שתמיד היו בשוליים, וכעת מנסים לשמר את השונות הזאת כדי לספק לעצמם הסבר, באופן בלתי מודע, לחוסר הפופולריות שלהם: אני מחזיק בדעות שמנוגדות לכלל. אנשים אלה לרוב מספקים כר תמיכה זה לזה - וכך נוטים להרחיב את אמונתם בעוד ועוד תיאוריות קונספירציה, שמשמרות את הקיום השונה שלהם. הרשתות החברתיות הן בדרך כלל מקור המידע היחידי שלהם, והם נוטים להשיג מידע מקבוצות ייעודיות ומאנשים בעלי מאפיינים דומים.
אם נסכם את הטרלול במקרה הזה של מתנגדי החיסונים, נאמר שלצערנו לבורות אין חיסון.
מבחינתי, המילה האחרונה שמסכמת נאמנה את השנה היא "אקלים". פליטת גזי החממה הופכת את מזג האוויר לקיצוני יותר, דבר הבא לידי ביטוי בתדירות הגוברת של סופות, גלי חום, שיטפונות ושריפות. על פי התחזיות, אם לא ננקוט צעדים, אנו צפויים לפגיעה משמעותית במערכות הטבעיות והאנושיות בכדור הארץ. הטרלול כאן ברור מאוד - כיצד ייתכן שאנחנו ממשיכים להתנהג כרגיל?
אחת החולשות האנושיות הגדולות היא היכולת להעריך מצבים ואירועים בפרספקטיבה של זמן, ולהביא בחשבון את השיקולים שישפיעו עלינו בעתיד. תמיד נעדיף לקבל סכום כסף קטן יותר כאן ועכשיו על פני אפשרות לסכום גבוה יותר בעתיד. זו גם הסיבה שעד שהמדינה החלה להתערב, אנשים לא חסכו לפנסיה. יש לנו קושי ממשי להעריך אירועים בעתיד הרחוק, כי איננו מסוגלים לתפוס אותם כאיום. ההתנהגות שלנו מונעת לרוב מגורמים מוחשיים בסביבה המיידית שלנו. חוסר יכולת לגמור את החודש, ירי רקטות, ציוץ של מנהיג בטוויטר - כל אלו קובעים את סדר יומנו הרבה יותר מאיומים עתידיים.
החשיבה האנושית התפתחה כך שהיא ממוקדת כאן ועכשיו, בגמול ובעונש מיידי. ריצ'רד ת'אלר, זוכה פרס נובל בכלכלה, הראה במחקריו את הנטייה המושרשת שלנו לקבל החלטות שאינן לטובתנו לטווח הרחוק, גם כשאנו מודעים להשלכות השליליות. רווחים לטווח הקצר נחווים כאטרקטיביים יותר מאשר רווחים לטווח ארוך. אירועים עתידיים אינם יכולים לגרום לנו לתחושת דחיפות.
ברור שאנחנו עומדים בפני משבר קיומי. אך לא לגמרי ברור אם נוכל ליצור שינוי התנהגותי. הבעיה אינה של יכולת או של רצון, אלא של סגירת הפער בין ההטיות החשיבתיות שלנו ובין המציאות. האם נוכל להתעלות מעל כשלי החשיבה האנושית וההטיות הקוגניטיביות המאפיינות את מנגנוני עיבוד המידע שלנו, ולהבין שמדובר באיום קיומי?
אז מה נאחל לעצמנו לשנה הקרובה? כנראה שהטרלול ייעשה יותר נוח.