אנחנו מתעקשים ולא נרפה: יש להילחם נגד נגע העישון ולעקור אותו מהנוף האנושי בארצנו. כיצד מבצעים את המהלך הזה שיש בו חדירה לחיי הפרט ופגיעה בחופש העישון? יש בפינו עצות אחדות. חלקן מיושם ונשמר, אבל לדעתנו יש להרחיבן אפילו שבכך אנחנו בוודאי נעורר את חמתם ודאגתם של המתמכרים לעישון.

אנחנו מציעים את הגדרת העישון כשימוש בסם מסוכן האסור על פי החוק. נכון שבכך לא נסלק מנופנו את ענן העשן, אבל נצמצם אותו מאוד ונדכא את תאוותם של הצעירים שיבקשו לראשונה בחייהם ללגום ממעיין התרעלה הזה המלווה אותנו עוד מימים רחוקים של ראשית העידן החדש. כבר כיום כידוע לכל ישנם מקומות שבהם העישון אסור בתכלית, ורבים מכבדים את האיסור. מדינות רבות בעולם כבר העבירו חוקים נגד עישון במקומות ציבוריים, ובבהוטן העישון אסור אפילו ברחוב.

על אף ההתנגדות הצפויה להחלטה זו, אנו מציעים כאמור להכריז על העישון כעל שימוש בסם מסוכן. הוא אכן מסוכן. הוא מקצר חיים, הוא מביא למחלות, הוא מקשה על הנשימה וגורם לשפע של צרות ותקלות ופגעים, הפוגעים לא רק בציבור המעשנים אלא גם באלה הנמצאים בקרבתם ושואפים לריאותיהם כנגד רצונם את העשן המצחין.

זה הרגע שבו אנחנו מתוודים כי אף אנחנו בימי נעורינו הכנסנו דרך קבע עשן סיגריות לריאותינו. נגמלנו לפני שנים רבות, ואנחנו מקווים כי ריאותינו שבו לפרוח מאז, אבל לא נרפה ומאז אנחנו לוחמים ללא רתיעה כנגד העישון המרעיל את הגוף, הנפש והסביבה.

זו כמובן מלחמה שתיתקל כאמור בהתנגדות רבה, אולי אפילו בקרב מחוקקים שחלקם עדיין מעשנים. אנחנו מייחלים כי בעקבות המלחמה שתוכרז על ידי ממשלתנו, לא ירחק היום וייוותר בקרבנו רק קומץ של מעשנים בסתר. הם יצטרפו למעשני הסמים שאינם נרתעים מהחוק ומפגעי הסם. אבל יהיה מדובר במיעוט שהחוק ימשיך לרדוף אחריו ולצמצם אותו עוד ועוד. ואולי, כך אנחנו מקווים, ההרגל הזה יימוג וייעלם כליל מעולמנו.