לעתים נדירות מאוד סטו חכמי התלמוד ולא שמרו על העקרון המוקפד שלהם לנקוט תמיד מלים מתונות, לשון מפוייסת וסגנון מקרב. מעניין שדווקא בנושא כמו גיור, המשלהב באחרונה את השיח הציבורי בישראל, נקטו חכמי התלמוד באופן חריג לשון חריפה ופוגענית. "קשים גרים לישראל כספחת" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע' ע"ב). ספחת היא אחד מחולי העור שהתורה מזכירה.
ההגדרה היא גם משל למשהו או מישהו שהם לטורח והטרדה. פרשנים קדמוניים משתדלים לתת פירוש מרוכך לאמירה הקשה והחריגה של חז"ל ויש מהם המרחיקים לכת ונותנים לאמירה הזאת הסבר מחמיא לגרים. לא כאן המקום להתייחס לפירושים. לנושא הנידון להלן, חשוב לציין כי השימוש שעשו חכמי התלמוד בנגע כמו ספחת לדעתם על גרים, הוא "הכשר" ורשות להשתמש בהגדרה הזאת ולומר "יש רבנים שהם קשים לישראל כספחת".
הכוונה לרבנים המקיימים ומעורבים במאבק שמטרתו למנוע ולסכל את רפורמת הגיור שיזם ומוביל השר לענייני דתות מתן כהנא. ישנה עוד אימרת חז"ל שסגנונה חריף ובוטה מאוד. "תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו". (מדרש רבה פרשת ויקרא). יש נוסחה, "נבלה סרוחה". הגדרה קשה זאת בעייתית לשימוש. אין מידע מוסמך עד כמה הרבנים, ממתנגדי רפורמת הגיור, הם באמת תלמידי חכמים על פי ההיקף והעומק שחכמי התלמוד בחנו. העובדה שרבנים ועוד באופן מאורגן ומופגן שוללים את רפורמת הגיור ולוחמים נגדה היא הוכחה שהתבונה והחכמה אינן בדיוק מדריכות את התנהלותם.
הכוונה לכנס החירום שהתקיים אתמול בבנייני האומה בהשתתפות מאות רבנים ששמעו נאומים והצהרות משולהבים בגנות הרפורמה בגיור. מה שמוזר, ומעורר חשדות שהמאבק נגד הרפורמה הוא מעושה, מלאכותי ומהלך כפוי על רבנים בכלל, היא המסקנה העולה מכל הדיווחים, הערכות והפרשנויות שפורסמו על רפורמת הגיור.
המסקנה המוסכמת היא שהרפורמה מבוססת עקרונית, בנוייה תיאורטית ואם תבוצע כלשונה היא מאשרת, מחזקת, מעגנת ומעצימה את מעמדה וסמכותה של האורתודוכסיה בישראל ובתפוצות. לפי הדיווחים, הרפורמה כל כך צמודה, דבוקה ונאמנה להליכי הגיור האורתודוכסים, שהיא נותנת ומעניקה עוז ותעצומות למימסד הרבנות הדו-חרדי בישראל, באופן אולי חסר תקדים בתולדות המדינה.
רבנים הם הראשונים, שהיו צריכים וחייבים כחלוצים ההולכים לפני המחנה לא רק לתמוך ברפורמת הגיור, אלא להביע בגלוי ובמופגן את הסכמתם לרפורמה ולהציע לשר לענייני דתות את עזרתם האישית בקידום יישמה המעשי של הרפורמה. מבחינה דתית, יש להדגיש: מבחינה רבנית הרפורמה צריכה הייתה להתקבל בקרב רבנים כמתת משמים.
בהתגייסותם של רבנים למאבק שמטרתו סיכול רפורמת הגיור, הם מערערים ולמעשה מונעים יוזמה שישומה המעשי צפוי להיות מנוף ותמריץ מרכזי להתחזקותה של האורתודוכסיה ולתוצאה בלתי נמנעת של התאדרות והתנשאות מעמד הרבנים האורתודוכסים, במיוחד רבני הערים. האמת היא, והיא איננה סוד, שהרבנים גוייסו למאבק נגד רפורמת הגיור והשתלבו במערכת התעמולה נגד יוזמת השר לענייני דתות כמענה ותגובה לדרישתו של הרב הראשי האשכנזי דוד לאו.
הסיבה לדאגה ולחרדה של הרב לאו מהרפורמה היא שלדעתו ולהערכתו היא מערערת את מעמדה של הרבנות הראשית ומחלישה את סמכותה. התנגדותו של הרב לאו לרפורמת הגרות היא אישית ואינטרסנטית. לרב לאו ולעמיתו הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף לא איכפת ולא מעניין כל כך שבעצם ובאופן מעשי וריאלי רפורמת הגיור מחזקת את מעמדה של האורתודוכסיה ומעצימה את סמכותם של רבנים האורתודוכסים, רבני הערים.
כן אכפת וכן מטריד ומציק לשני הרבנים שהשר לענייני דתות חדר לתחום שבעיניהם הוא בלעדי ובלבדי תחת שליטתם. בשנות שליטתו של הרב לאו, מעמד מוסד הרבנות הראשית כורסם, נסחף והתערער במידה חסרת תקדים. שנות כהונתו של הרב לאו בראש הרבנות הראשית לא הניבו אף לא יוזמה בעלת משמעות מעשית ומשפיעה בתחום חיי דת בישראל. עכשיו כשנוצרה יוזמה משמעותית ביותר בתחום כמו הגיור, הרבנים הראשיים פוסל ושוללים אותה על הסף.
הרב הראשי הספרדי בנאומו בכנס אתמול, שיווק הצהרה מבישה שתרדוף אחריו גם אחרי שיעזוב את כהונתו. "השר לענייני דתות מתייעץ עם רבנים קטנים. הם אלה המשפיעים עליו". כלומר, הרב הראשי מפלג את ציבור הרבנים לקטנים ולגדולים. מעניין לפי איזה קנה מדה הרב יוסף מבחין ושופט מי הם רבנים גדולים ומי הם רבנים קטנים. הצהרתו הקנטרנית והמחרחרת פילוג ושסע בקרב רבנים ועדותיהם רק אוששה את הגירסה יש רבנים שהם קשים כספחת לישראל.