התופעה ידועה ומרגיזה. הקהל במגרשי הכדורגל, הצופה בשחקנים המתרוצצים על פני המגרש בתקווה להבקיע שער, מגיב בקריאות ביניים צורמות ומרגיזות. לעבר אנשי קבוצתם האוהדים מריעים בחדווה ומשגרים קריאות ברכה, ואילו היריבים זוכים בדרך כלל לקללות.
בעולם הספורט בארצנו, על פי תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל, נהוג להעמיד לדין קבוצה שאוהדיה משמיעים מהיציע קריאות מכוערות ומבזות, ובהן קריאות גזעניות, כלפי שחקני הקבוצה היריבה. הקבוצה שאוהדיה מתפרעים וזועקים את הקריאות המבזות הללו נענשת, ומוטל עליה קנס או השעיה, וזאת בשל התבטאות של אחדים מבין האלפים הצופים מהיציע.
יש לשנות את הכלל בתקנון שלפיו נענשת קבוצה שלמה בשל קריאות מצד אחדים מקרב יושבי היציע. הרי לחברי הקבוצה הנעים על פני המגרש ומנסים להבקיע שער – לעתים אין שליטה על המתפרעים הזועקים קריאות משפילות. עובדה היא כי גם המשטרה הנוכחת במשחקים אינה מצליחה לבלום את גסי הרוח המשמיעים קריאות מכוערות מהיציע.
באחרונה העמידה לדין ההתאחדות לכדורגל את קבוצת מכבי תל אביב לאחר שבאחד המשחקים צעקו אחדים מהצופים לעבר שוער מכבי נתניה “הומו”. אלא שהשופט החליט כי הקבוצה לא תיענש על כך.
בהחלטתו כתב: “גם תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל אינו מייחד סעיף מיוחד לקריאות על רקע נטייה מינית, וכך נותרנו למעשה עם השאלה האם ‘הומו’ מהווה קריאה בלתי ראויה השונה מכל קללה אחרת, קשה ממנה ואשר ראוי כי בגינה תעמוד קבוצה לדין? לאחר ששקלתי החלטתי כי לא כך הוא הדבר. חיים אנו בתקופה אחרת, תקופה שבה קיימת פתיחות רבה יותר של הציבור כלפי נטייתו של אדם, וטוב שכך. מה שנחשב בעבר כקללה או עלבון, אינו מהווה עוד קללה או עלבון במאה ה־21 אלא לזה המשמיע את אותה קריאה”.
הסברו של השופט שדן בתביעה בהחלט מקורי וחדשני, ואולי אף מבשר על עידן חדש על המגרש. אומנם ההתאחדות ערערה על ההחלטה לזכות את מכבי, אך ייתכן שבמקום הענשה יש לפתוח במערכת הסברה מקיפה.