למרות ששקד תיקנה ושיפרה את מתווה הקליטה, מבחינה היסטורית כבר מאוחר מדי

פשעי המלחמה שמבצעת רוסיה באוקראינה הם מבחן לערכי הדת היהודית והיהדות - לא למדינת ישראל. מדינה מונהגת על ידי ממשל ועל ידי פוליטיקאים שמתחלפים. ערכים הם נצחיים ופירושם: מוסר, אנושיות,  אהבת הזולת, עזרה לנצרך. שרת הפנים איילת שקד תקפה את שר התפוצות נחמן שי על ביקורתו נגד מדיניות הפליטים שלה והטיחה בו ש"הוא מוציא  דיבה רעה על מדינת ישראל". היא טועה ומטעה. זאת טעות ומשגה שעשו ועושים פרשנים וכותבים  בביקורתם על מדיניותה.

יותר, הרבה יותר משנחשפה ישראל לגנאי כישות מדינית בהתנהלות המבישה כלפי פליטי החרב מאוקראינה - ערכי דת ישראל והיהדות הם שהושפלו ונרמסו. בשיקולים, בחישובים, בהסברים ששיווקה שקד למדיניותה היא הוציאה שם רע לערכי היהדות וחשפה לביזוי את עקרונות המוסר והאנושות על יד מדיניות הקליטה של ניצולי פצצות המצרר הרוסיות שהגיעו ארצה.

שקד תיקנה ושיפרה את מתווה הקליטה. מבחינה היסטורית מאוחר מדי. בהתעלמות מערכי היהדות  איילת שקד לא אשמה. לא לגמרי. היא לא לבדה. תהליך הזלזול והכרסום בערכי המוסר והאנושיות המעוגנים ומונצחים בדת ישראל וביהדות מתנהל זה שנים ובא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה הישראלית. לא תמיד באופן ישיר ולעתים אפילו בלי משים ובלי שהמעורבים בתהליך הבינו והפנימו את משמעות וההשפעה ההרסנית של מעורבותם על מעמדם של ערכי היהדות.  

ברשתות החברתיות, באתרי החדשות, במאמרי דעה כותבים מתלוננים, רוגזים, זועמים כל מה שנראה להם נוכחות פעילה, תובענית ומעצבנת של מנהגים דתיים, של צווים ואיסורים שמקורם בתורה ובדת, שלדעתם חודרים לחיי היומיום שלהם, משבשים את אורח חייהם ומפריעים להם ליהנות ממנעמי החיים. השם, התואר של יעד הזעם הוא "הדתה". המאבק הוא, חילוניות נגד הדתה.

עקרונית, הזעם צודק, המאבק מוצדק. חילוניים, במיוחד אלה מהם שאינם מאמינים באלוהים, אינם רוצים ואינם מוכנים לציית למנהגים, נוהגים שמקורם בתורה ובדת, שמטילים עליהם מגבלות או תנאים בחיי היומיום.  

זה נכון וראוי מצדם כל זמן שסירובם  להיחשף מעשית  למנהגים דתיים ושאיפתם לחיים חופשיים ממגבלות שמנהגים אלה כופים על האדם באים לידי ביטוי בחייהם הפרטיים, בתחומי המשפחה, או בהתנהלות אישית. כשההתקוממות  המובנת וההגיונית נגד  המגבלות והדרישות שמנהגים ונוהגים דתיים כופים על לא-מאמינים פורצת גבול ומפגינה נוכחות פעילה בפרהסיה ובתחום הציבורי, לחילוניות נגד הדתה יש מחיר. הוא בא לידי ביטוי מביש ומרגיז במדיניות הכושלת כלפי פליטי החרב מאוקראינה שביקשו מקלט בישראל.