עבור רבים מאזרחי ישראל, יום העצמאות האמיתי נחגג השנה ב־13 ביוני 2021, הוא יום אישור הקמת הממשלה הנוכחית והשבעתה בכנסת. התחושה שלהם הייתה דומה לזו ששררה ביישוב היהודי ב־14 במאי 1948: דוד בן־גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל והחתים את חברי הממשלה על מגילת העצמאות.
תחושות 48' היו (כמובן) עוצמתיות בסדרי הגודל לעומת תחושות 2021, משום שמדובר באירוע לאומי טקטוני, בסגירת מעגל היסטורי של גלות ופתיחת מעגל העצמאות. ההכרזה, אחרי שואה באירופה ומלחמה לשחרור, הדהדה כמו אישור רשמי שהנפקנו לעצמנו על היותנו עם ככל העמים. לא אתה בחרתנו ולא אור לגויים, בעיקר אדונים לעצמנו ולארצנו.
הדמיון בין הכרזת העצמאות דאז לחילופי השלטון דהיום נבע מתחושת שחרור קולקטיבית שלוותה בברכת ברוך שפטרנו. ועל הדרך גם ניצלנו. עד עכשיו חיינו בקואליציה שבנויה על הפחד מאויב ועל השנאה לאחר.
הממשלה הנוכחית לא חסידת אומות העולם, אבל יש שם הבהוב של שפיות אנושית, כלומר תקווה. וכמו באותם ימים ראשונים אחרי מלחמת העצמאות, גם אחרי הקמת ממשלת השינוי, ערפל קרב אופף את דמותה ומהלכיה של הממשלה ושל המדינה. היום כמו אז, החוק היה נזיל למדי, גבולות קבע מטושטשים וסכסוכים מקומיים מדממים בכל הגזרות.
יש הבדל אחד, ענק, שלא היה קיים ב־48': מעולם לא הייתה החברה היהודית חצויה כפי שהיא חצויה כיום. לא עניין של כן־ביבי לא־ביבי, אלא כל מה שמגדיר מדינה, בני אדם וערכים.
בייחוד ההיררכיה האנושית שמגדירה קודם כל יהודי ורק אחר כך בן אדם. במגילת העצמאות, שהייתה אמורה להיות המתווה המוסכם על כולם, נכתב כי "מדינת ישראל (...) תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". אין צורך בפרשנות. כותרות התקשורת בכל יום נתון משקפות את הפער בין הרצוי למצוי, ובעיקר לצפוי. ואם לא נתעשת, נהיה כולנו פחות בני אדם ויותר יהודים במתכונת יהודי הכתות המרכיבות כיום את האופוזיציה.
צריך לומר בהגינות, בעיקר לעצמנו, שאין לאזרחי המדינה היהודים סיפור אחד, מרכזי, שעוסק בעצמם ובזהותם. לא מדובר בפלורליזם אלא בסכיזופרניה, בפיצול אישיות לאומית. לרסיסים. יש פה ושם אירועים של "שותפות גורל" בעיקר עקב הסתבכות אלימה מול אויב, מצבה של הכנרת או מדליה אולימפית, וגם אלה אקראיים והם חולפים עם הרוח הרעה השוררת כיום בישראל.
אגף המצורעים
יום העצמאות הרשמי מסמל את האירוע המשמעותי ביותר בהיסטוריה של עם ישראל במדינת ישראל, ובימינו הוא סיבה לחגוג פחות ולהבין יותר לאן אנחנו הולכים. אין צורך לחכות לפסיקתו של שר ההיסטוריה.
סיכומי ההיסטוריונים במאות הקודמות היו במרחק זמן ניכר מהדיווחים על האירועים שאירעו באותה תקופה, והם עובדו מחדש בכל דור על פי סולם הערכים שלו. השינויים ה"היסטוריים" כיום מתחוללים במהירות הסיב האופטי, וההיסטוריה נכתבת ומסוכמת כמעט בזמן אמת, כלומר קרוב יותר לזמן הדיווח. עד המאה הקודמת, כאשר ההיסטוריונים הקלאסיים סיימו את עבודתם, סיימו גם גדולי הרוצחים את המלחמות שלהם. הכתרתם כאישיות בצד המואר של ההיסטוריה הייתה חלק מתפיסת המנצח לוקח הכל, כולל תהילת עולם.
כיום, גם אם פוטין "ינצח" באוקראינה הוא יובס לא רק היסטורית, אלא גם על ידי העולם החדש שמנוהל, מדווח ונחקר על ידי האגפים הליברליים והדמוקרטיים שלו. יש כרסום קבוע ביכולת של דיקטטורים על רצף הדיכוי והקטל למצב את עצמם ואת שלטונם כ"מנצחים" ו"גדולי האומה", ככאלה שהצעידו את עמם והעולם למחוזות טובים יותר. למדינות הדיקטטוריות של היום אין יכולת להתמודד מול היכולת של העולם האקדמי והתקשרותי החופשי לסכם אירועים היסטוריים על פי קריטריונים הומניים. ייתכן שהעולם ימשיך לעשות עסקים עם פוטין, אבל. ברמת ההיסטוריה הנכתבת עכשיו, פוטין כמו אסד הסורי מחוסלים כאישיות לגיטימית.
גם טראמפ או נתניהו, ששניהם שלטו במדינות דמוקרטיות והם אינם רוצחי המונים, ייבחנו בכלים של הליברליזם הדמוקרטי. ככה עובדת האקדמיה והתקשורת המובילה בעולם. לא צריך להיות סטלין, מוסוליני או פרנקו כדי להיכנס לרשימת המצורעים, כשם שלא יהיה גרם אחד של סובלנות בבית המשפט של ההיסטוריה, בין שמדינת ישראל תשרוד ובין שתכלה, כאשר ייחקר הקשר בין נתניהו, בן גביר והשתוללות הגזענות בישראל 2022. נתניהו, שחבר בעקביות לדיקטטורים מושחתים והוחרם על ידי מנהיגי הדמוקרטיות הגדולות, יחויב בחשבון היסטורי בהתאם.
אך חסד עשה אלוהים עם מדינת ישראל שאחד, חואן הרננדס, לא הדליק משואה ביום העצמאות 2021. הוא היה נשיא הונדורס, חברו היקר של נתניהו ומועמדה של שרת התרבות סרת הטעם מירי רגב. כמו טראמפ שאיחד את ירושלים לנצח נצחים, גם הרננדס היה שותף לסחר חליפין עם נתניהו. גם הוא העביר את שגרירות הונדורס לירושלים ולא תאמינו כמה יהודים שוטים ומשוטים קנו את התעלול הזה. אותו הרננדס, ביום העצמאות ה־2022 של ישראל, כלוא בארה"ב באשמת סחר סמים.
גם אם פה ושם תהיה מטוטלת היסטורית שתנוע לעידן טראמפ ודומיו או סבב נוסף של נתניהו ושות', עדיין המצעד האנושי וההומני הגדול נע קדימה. יותר דמוקרטיה ופחות הבנה לגבי המניעים והמעשים של חלילני המלין שמובילים את עמם תהומה. אם בחנופה פטריוטית, בהפחדות אויב דמוני, בלחץ ברוטאלי על מתנגדים או בשוחד מרמה והפרת אמונים.
אני לא מצפה מפוליטיקאים וגנרלים שמדבררים בחגיגיות ובפאתוס את יום העצמאות להבין במה מדובר. הציפייה היא שהאדם הסביר ברחוב (כולנו) יבין שמה שהיה במאות הקודמות כבר לא תקף בימינו. חלפו הימים שבהם המנצח היה לוקח הכל (את הקרדיט, האישה, הרכוש וזיכוי היסטורי על מעלליו).
חלק גדול ממעשה המלחמה כיום מתנהל על כיבוש התודעה. מי שמחליטות מי המנצח במלחמות שחור־לבן כמו בין רוסיה לאוקראינה הן ארה"ב, בריטניה, צרפת גרמניה ושאר הדמוקרטיות בעולם. אלה כבר החליטו שהמנצחים הם הצודקים גם אם יפסידו בקרב עצמו. מבחינה זו זלנסקי רשם והרשים בנוקאאוט במלחמת התודעה, וזה הלקח שאנחנו, במדינת ישראל, אמורים ללמוד ביום העצמאות 2022: אל תהיה רק חזק, אפילו לא רק צודק, תהיה רק חכם.