יום קיץ שטוף שמש. משב רוח עובר בצמרות העצים. אנחנו מעיינים בכותרות בתקשורת ומתחלחלים. הצצה חטופה מגלה כיצד מקרים קשים הפכו בקרבנו לשגרה. מדגם מקרי של כותרות צד את עינינו. דוגמאות? “בת 65 מאשקלון נעצרה בחשד ששלחה את המכתבים עם הקליעים לבנו ורעייתו של ראש הממשלה בנט. הרקע, למעשה, הוא כנראה פוליטי”. כלומר האישה מתנגדת להשקפותיו של ראש הממשלה. ואנו אומרים: אנא ממך, תכתבי מאמר, תציעי עצמך כמועמדת בבחירות, אבל לשגר מכתבי נאצה? מה המניע?
כותרת נוספת: “איש יהדות התורה, ח”כ יצחק פינדרוס, אמר: ‘החלום שלי הוא לפוצץ את בניין בית המשפט העליון’”. ואנו אומרים: האם זה חלומו של חבר כנסת שנבחר לייצג את הציבור? החרדה מחלחלת לכל אחד מתאי גופנו. האם הוא גם יחוקק עבורנו חוקים שיגנו עלינו?
עוד רפרוף שטחי בכותרות בכלי התקשורת מגלה כי “צמיגים נוקבו וכתובות נאצה רוססו בג’סר א־זרקא. על הקירות רוססו סיסמאות ובאחת מהן נכתב: ‘יהודים להתעורר’”. בכותרת אחרת מדווח על פשעי שנאה שבוצעו ביישובים פלסטיניים, ובהם הצתות של כלי רכב.
לקינוח, הזמר קובי אפללו יוצא פומבית נגד הדור הצעיר של האמנים וקובע: “גדל דור של אמנים בארצנו המתחרה מי יביא את הטקסט הכי נמוך ומטומטם”.
בשלב זה רצינו כבר לחדול מהרפרוף הזה בינות לכותרות הלא נעימות, אך אז עוד אחת צדה את עינינו: “מנהל צילם תלמידות בעירום בבית ספר בגליל”. כאן כבר קצה נפשנו בקריאת חדשות.
אולי הנחמה שלנו תהיה בהרהור הבא: חיינו מתנהלים בנחת, וזו גם השגרה של מיליונים רבים. אך ורק אירועים חריגים יוצאי דופן שאינם מלמדים על הכלל הם אלה המתפרסמים, שהרי כותרת כגון “יום של שגרה נטולת אירועים חלף־עבר לו” תגרום כנראה לפיטוריהם המיידיים של הכותב והעורך. על כן נמשיך בשגרת חיינו העמוסה, אך רבת התקווה ונתייחס לכותרות כאל יוצאות דופן וחריגות, שאינן מעידות מאומה עלינו ועל תרבותנו ואישיותנו.