אנשים מסתובבים חפויי ראש כאילו הבחירות שבדרך הן אסון שאחריו ממתינה הקטסטרופה. אז תרגיעו. הסירה הדולפת הזו עדיין מיטלטלת קדימה, וסמכויות משרדי הממשלה לא נפגעו. החשש שזה יקרה מוצדק, והצורך להמשיך להילחם מוצדק עוד יותר. עכשיו ובבחירות, מתי שלא תהיינה.

רק התגייסות אפקטיבית ובטמפרטורות רתיחה של מרכז, שמאל וערבים (כולל המשותפת) עשויה לשמר ואף לחזק את הממשלה. נגזר עלינו לחיות בתקופה מאתגרת ולנהל יום־יום מלחמת בחירות שאין צודקת ממנה. זה מה יש, ושווייץ זה לחלשים. בדרך לאותן בחירות נוספות צריך להתנער מכמה מוסכמות והלכי רוח, כמו התחושה הכוזבת שהקמת ממשלת בנט היא נס אקראי, ניצחון על הקשקש, ושמכאן ואילך, בכל רגע נתון, אנחנו חוזרים לימי הביניים בין מדינת אפרטהייד לבין מדינת הלכה.

אז ככה: זה ממש לא נס ובטח לא אקראי. זו הייתה החלטה דמוקרטית של רוב אזרחי המדינה, ורק ניהול מבולבל, טירוני ומבוהל של "מנהיגי" ממשלת השינוי הביא אותנו אל ספן של בחירות נוספות. בעיקר משום ש"רק לא ביבי" אינה תוכנית עבודה, ואם הטעם להקמת הממשלה היה "שינוי", אזי לא כולם חושבים שההבטחה הזו קוימה. בייחוד אלה שזקוקים באמת לשינוי: העניים, העשירונים התחתונים של מעמד הביניים, ערבים ומיעוטים, כמו הדרוזים והשמאל הלוחם במדיניות השטחים.

רק בגלל הסתירה בין חוק הלאום והשינוי המתבקש (והמובטח!) מגיעה לממשלת השינוי סטירה של ממש. הסיעה של סער מגמגמת על ספו של אחוז החסימה אבל איתנה בעמידה על נאמנות לרק לא ביבי, זו של בנט מתפרקת, והבחירות הבאות אמורות ללמד אותו שאפילו סוס לא קונים לפני שבודקים את שיניו. לאסוף מהרחוב בשיטת מצליח איזה אתיופי מחמד, ערבי שלנו, אישה יפה, אופה או ג'ינג'י שמוכיח שלג'ינג'ים יש מנדט הוא הימור גרוע. כל מאמן כדורגל מליגה ג' יודע שאם הוא קונה שחקני רכש הוא צריך לעבור על הרקורד שלהם ברמת תחקירקע של המוסד לפני חדירה לארץ אויב.

ואפרופו ה"שינוי", נפתלי בנט וגדעון סער אמורים לגלח נתח מהשוליים השפויים בימין (יש כאלה?), והם לא יצליחו לעשות זאת אם לא יוכיחו שהם שונים מבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. מעניין לבחון עד כמה דבקותם של סער ובנט בימין המגדף אותם היא תערובת של תסמונת שטוקהולם והעבד הנרצע, וכיצד זה יתבטא בקלפי.

באופוזיציה משחקים אותה כאילו כבר ניצחו בבחירות. אצל אלה, תמיד, צל הרים נדמה להם כהרים. מה "צל"? שמועה על צל מבריחה אותם למקלטים, וכל "ניצחון" בהצבעה מוציא אותם לרקוד במליאה ולבשר באולפנים ש"העסק גמור, נפתלי". זה קרה לפחות בארבעת סיבובי הבחירות הקודמים ועוד לפני שספרו עד 61. זה קורה עכשיו עם כל ח"כ מתנדנד, וזה תקף גם לבחירות הבאות.


חשבון פשוט

הסיבוב התרנגולי של נציגי האופוזיציה מעורר את הרושם שהבחירות הבאות בכיסם. אלה פוצחים בשירה וריקודים כשהם מוצאים סימני נפט על רצפת תחנת הדלק, בעוד תוצאות הסקרים בעבר ובהווה מבשרות פחות או יותר על תיקו, כאשר פוטנציאל ציד קולות מתנדנדים, בייחוד במגזר הערבי, מאותת שלקואליציה הנוכחית יש סיכוי לא רע לקדנציה נוספת, והמספרים מדברים: בבחירות 2021 היו 6.5 מיליון בעלי זכות בחירה, מתוכם הצביעו כ־4 מיליון. שיעור ההצבעה היה 70%, והשאלה היא מי הם שני המיליון שלא הצביעו ואיך גוררים אותם לקלפי בסיבוב הבא.

סטטיסטיקאים נוטים לראות במכחישי בחירות ומסרבי הצבעה צילום מצב של כלל המצביעים. נדמה לי שהפעם זה שונה. הימין במגזר היהודי מיצה את האלקטורט שלו. העדר שלהם נע רובו ככולו לקלפי כמעט כאיש אחד. המהססים בימין אמורים להיות קהל היעד של בנט וסער. נראה אותם מצליחים לשנע אותם לקלפי חרף הלחץ הסביבתי.

הסיכוי של ממשלת המשך בבחירות הבאות תלוי בעבודה ובמגזר הערבי. חמישה סקרים מקוונים שנערכו מאז הבחירות ועד הימים האלה במכון לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן אומנם זיהו היחלשות בתמיכה במפלגות הקואליציה מצד תומכיה בעבר, אבל במקביל זיהו ש־15%־20% מכלל המשיבים ענו שאינם יודעים כיצד יצביעו בסיבוב הבא. ואלו שבבחירות הקודמות הצביעו למפלגות הקואליציה, נטו לענות "לא יודע/ת", פי שניים עד פי ארבעה יותר מאלו שהצביעו בבחירות הקודמות למפלגות האופוזיציה.

בסקרים העוקבים של חוקרי המכון בשנת 2021 ו־2022 היה ברור שקבוצת ה"לא יודעים" היא בעלת נטייה פוליטית מובהקת למפלגות הקואליציה. והם קבעו כי "אם הממצאים שלנו מדויקים, אין ספק שלהבדל בין מצביעי קואליציה ואופוזיציה בשיעור העונים 'לא יודע/ת' יכולה להיות השפעה משמעותית על מפת ההעדפות הפוליטיות בישראל".

אתם הבנתם את זה מנהיגים שוטים ומצביעים משוטים? "במקרה כזה", סבורים החוקרים, "ישתפר מצבה של הקואליציה, שבסקרים הנוכחיים מתנדנדת סביב 55 מנדטים, והיא תתקרב ל־60 מנדטים. ובניגוד לתחזיות הרווחות, ייתכן שחלק ממפלגות הקואליציה הקטנות יעברו את אחוז החסימה. האם אין זה משנה את הדרך שבה אנו מפרשים את עמדת הציבור ביחס לממשלה, למפלגות השונות או אפילו לאפשרות של הליכה לבחירות?".

המסקנה היא שהיכולת של הממשלה הנוכחית לארגן מצביעים נוספים גבוהה מזו של גוש הימין. מורעלי ביבי בליכוד, עד מועצות חכמי התורה בש"ס בדגל התורה וכנופיות הכהניסטים של הציונות הלאומנית, כבר גירדו את תחתית עביט מצביעיהם, והמפתח לשינוי הוא במגזר הערבי. יש שם כ־840 אלף בעלי זכות בחירה כשבפועל בבחירות האחרונות הצביעו קצת למעלה מ־400 אלף, שיעור הצבעה של פחות מ־50%. בניהול נכון של מנהיגי המגזר ובקמפיין חוצה פערים ניתן לשאוב מהמאגר הזה את המנדטים הדרושים להכרעה.

האם זה אפשרי? נכון, אני מכיר יותר אנשים שנשבעים בזקנו של מוחמד שזאת הזיה לעומת אלה שסבורים שזה אפשרי. המציאות הוכיחה שהדרך להמשך קיום הממשלה היא שותפות יהודית־ערבית, כולל המשותפת. לא סתם דוחף נתניהו: תעזבו את הזועבי'ז. תקופת החישול הנוכחית אמורה לחנך את הנהגות הקואליציה, יהודים וערבים, שהפער בינם לבין עצמם קטן מהפער בינם לבין המחנה השני. אלא אם כן התחרות עם הצד השני היא על גזענות וגסות.

המטרה הפוליטית של ממשלת השינוי היא להיאבק בבלוק הימין כולו ולא רק בביבי, שיש בו אחריות לאומית כמו לקולונל אפריקאי שאפתן במאה שעברה. וכמובן, רצוי מאוד שנתניהו עצמו ימשיך להנהיג את שותפיו. בדיוק כמו שהנהיג אותם בארבע מערכות הבחירות האחרונות.