האלוף בדימוס דורון אלמוג נבחר ליו"ר הסוכנות היהודית ובתוך כחמש דקות לערך כבר הצליח לעורר את הסערה הראשונה. חטאו של אלמוג היה בכך שסיפר שבתו הבכורה, היום בת 43, עלתה לתורה בגיל 12 במסגרת בית כנסת רפורמי. “התמונה עם הטלית מהרגע של ההפטרה תלויה אצלנו בבית", הוא סיפר, והתגובות מהצד האורתודוקסי לא איחרו לבוא.
כך הגיב, למשל, ח"כ משה ארבל מש"ס: “החנופה המהירה והמיותרת של דורון אלמוג לתנועה הרפורמית מעידה שהוא אינו ראוי לתפקידו החדש. במקום להיות גורם ממלכתי ומאחד הוא בחר בפילוג". תרגום בגוף הסרט: ממלכתי ומאחד שווה אורתודוקסי. מפלג, משמעו - מבטא אמפתיה לעוד זרם של יהדות.
יתרה מזאת. אילו בתו של אלמוג הייתה עורכת בת מצווש סתמית ושטחית, כדרכן של מרבית המתבגרות החילוניות, כזו שלא היה לה שום קשר ממשי ליהדות, ח"כ ארבל לא היה מלין על כך לרגע. החילונים הרי לא מסכנים את האורתודוקסים, הם עגלה ריקה ממילא. דווקא משום שהנערה בחרה - אגב, מיוזמתה, לגרסת אביה - להעניק משמעות יהודית לציון הגיל שלה, ולהתעמק בפרשת השבוע, אלמוג נתפס כ"מפלג" וכמי שאינו ראוי לתפקידו.
בואו נדבר באמת על התפקיד הזה. יו"ר הסוכנות היהודית פונה - מעצם התואר שלו - לכלל יהודי העולם, שמונים היום כ־15.2 מיליון איש (המספרים הם מוערכים בלבד, בגלל נישואי תערובת וכו'). בארצות הברית, שבה יש כשישה עד שבעה מיליון יהודים, רק עשירית מהם אורתודוקסים. גם בישראל, בקרב מספר דומה של יהודים, שיעור האורתודוקסים הוא באזור ה־10%.
משמע, היהדות האורתודוקסית מהווה מיעוט ברור בקרב יהודי העולם. מנגד, הרפורמים והקונסרבטיבים מהווים כמחצית מיהודי ארצות הברית, כלומר כמה מיליונים. ולכן, זה אבסורד לדבר על אזכור של טקס רפורמי כ"מפלג", ועל קיום מסורת אורתודוקסית כ"מאחד". ההסבר היחיד להגדרה המעוותת הזו הוא שהאורתודוקסים התרגלו לכך שיש להם מונופול מוחלט על היהדות. והכוונה היא לאורתודוקסים שלנו, של ישראל, כמו כבוד חבר הכנסת מש"ס. כי במדינות אחרות, ולבטח בארצות הברית, המעמד שלהם רחוק שנות אור מזה שהשיגו בציון.
וזהו עצם העניין, כמו שכתב דני סנדרסון - שבעצמו למד בניו יורק בבית ספר הקרוי על שם מייסד התנועה הקונסרבטיבית סולומון שכטר. המעמד של האורתודוקסים בישראל התעצם ללא שיעור, בעיקר בגלל התיקו הפוליטי הכמעט נצחי במדינה, שהפך אותם ללשון מאזניים והעניק להם כוח לא פרופורציונלי.
כוח שאת מחירו אנחנו משלמים כבר עשרות שנים, בהתרפסות בלתי פוסקת של כל המפלגות למגזר שחלקים גדולים מתוכו לא מכירים בקיום המדינה, לא משרתים בצבא, לא משלמים מסים וגו'. ובאותה נשימה, אוחזים באופן כמעט בלעדי בכל שירותי הדת כמו נישואים, גירושים, כשרות ואולי חשוב מכל - הכרעה בשאלת “מיהו יהודי?".
אין לי שום דבר עקרוני נגד אורתודוקסים. ואני מתייחס אליהם כמו לכל מגזר אחר, על פי מפתח של “חיה ותן לחיות". הבעיה היא שרבים מהם לא מכירים בחלקה השני של המשוואה, ומנסים להכתיב לי ולשכמותי כיצד לנהל את חיינו. כולל במקרה הנוכחי, שבו הם נוזפים ביו"ר הסוכנות החדש על שהעז לבטא הערכה כלפי מגזר אחר של יהודים, שלא חושב כמותם. ועל הדרך גם לנסות לשקם את היחסים המידרדרים של מדינת ישראל עם יהדות ארצות הברית, החשובה לנו כל כך. מאין ספור סיבות.
זה מזכיר לי את הפעם הראשונה והיחידה שבה פגשתי באלמוג. הגענו במסגרת מסלול הנח"ל לגדוד 50, גדוד הנח"ל המוצנח שהשתייך לחטיבת הצנחנים. גם ככה הרגשנו לא שייכים לחטיבה האדומה וחששנו מאוד מהמפגש עם המפקד שלה, שהיה דורון אלמוג. יום אחד, באמצע אימון בשטח, הוא הגיע לביקור.
אלמוג התקרב אלינו במעיל דובון ועם נשק על הכתף, אנטיתזה של צנחן גיבור ומדוגם, ודיבר בחיוך ובגובה העיניים. הימים היו ימי האינתיפאדה הראשונה, רוויים בבעיות מוסריות, והוא אמר: “לפני שתהיו חיילים טובים, חשוב לי שתהיו בני אדם". זה נכון גם היום, ולכולם.
"Keep Sweet: Pray and Obey" היא סדרת דוקו חדשה של נטפליקס, העוסקת בכנסייה הפונדמנטליסטית, זרם קיצוני בארצות הברית המאמין בפוליגמיה. כשוורן ג'פס הפך למנהיג הכנסייה, הוא החל לחתן קטינות עם גברים מבוגרים ולמעשה - לסרסר בהן כדי לתגמל את מקורביו. הסדרה המרתקת חוזרת לשנים האפלות האלה, בכיכובן של כמה מהנשים שאולצו להינשא.
"בורגן" (נטפליקס), הסדרה הדנית העוקבת אחרי חייה של פוליטיקאית בכירה, חזרה לעונה חדשה ונהדרת. הפעם, גיבורת הסדרה משמשת כשרת החוץ של דנמרק, ונאלצת להתמודד גם עם מלחמות הקשורות באיכות הסביבה, וגם עם פגעי הגיל, כולל גלי חום ושאר מרעין בישין. והכל עשוי באופן אלגנטי ואינטליגנטי, בניגוד מוחלט לרוב מה שאנחנו חושבים על פוליטיקה.
"אירמה וופ" (סלקום טי־וי) היא סדרה מקורית במיוחד. כוכבת קולנוע הוליוודית מצלמת בפריז סדרה המבוססת על סרט ערפדים אילם משנת 1916. בהדרגה, החיים האישיים שלה מתערבבים עם הסרט הישן ועם גרסתו החדשה. והכל קצת מבלבל, ומסוגנן ואחר מאוד, במובן המומלץ של המילה.