כל מה שצריך לדעת על ההתקרבות של תת היבשת ההודית לישראל

משפחת TATA (טאטא) עזבה את האימפריה הסאסאנית הפרסית במאה ה־8 והתיישבה בעיר נבסרי במדינת גוג'רט שבהודו. המשפחה מאמינה בדת הזורואסטרית, במאבק תמידי בין הטוב לרע, בין הרוחני לגשמי. החושך מסמל את הרע, ולכן בוערת במקדשים אש תמיד.

משפחת טאטא נאלצה לעזוב להודו בעקבות הכיבוש המוסלמי של הח'ליפים הראשידון (ישרי הדרך), ממשיכי דרכו של הנביא מוחמד, שהביאו את בשורת האסלאם לאיראן במאה ה־7 והפכו את האסלאם לדת־מדינה בפרס. הדיכוי המוסלמי נגד הזורואסטרים, שדתם הייתה השלטת לפני הכיבוש המוסלמי, נמשך מאות שנים, וקשרי נישואים בין הנמלטים הראשונים להודו לבין קרובי משפחותיהם במולדת הישנה פרס, שבה הפך האסלאם לדת הכפויה השלטת, נמשכו כמאתיים שנה.

כוהניה של משפחת טאטא שימשו את הזורואסטרים במשך 25 דורות ביישוב החדש בהודו. מייסד קבוצת החברות האדירה של טאטא, קונגלומרט שכולל 29 חברות ציבוריות נסחרות, היה נמסטג'י טאטא, שנולד בשנת 1839. בשנת 1868 הצטרף לעסקי הסחר של אביו ועסק בטחנות רוח, בתעשיית המשי ובתחנות כוח הידראוליות שסיפקו כוח למפעליו. בנו כבר הקים מפעלי פלדה וברזל, הגדולים ביותר בהודו בידיים פרטיות, ובמקביל תכנן והוציא לפועל תוכניות ייעול למפעליו.

היום קבוצת טאטא היא השנייה בגודלה בהודו עם שווי שוק של 310 מיליארד דולר בסוף מרץ השנה. עסקי המשפחה התרחבו. אחד מצאצאי מייסד המשפחה הקים בשנת 1932 את חברת התעופה טאטא איירליינס, שהולאמה ופוצלה על ידי ממשלת הודו בשנת 1953 והפכה לשתי חברות: אינדיאן איירליינס לטיסות פנים ואייר אינדיה לטיסות בינלאומיות.

השבוע הודיעה ממלכת סעודיה כי היא תאפשר טיסות לכל חברות התעופה מעל שטחה, כלומר גם לאל־על - מה שיאפשר לחברה הישראלית להתחרות באייר אינדיה, שנהנתה מהקו המקוצר מהודו לישראל, בעוד אל־על נאלצה לעקוף את חצי האי ערב במחיר יקר ובתוספת של כשעתיים וחצי לטיסה, המבזבזות זמן ודלק ומכבידות על הנוסעים.

קבוצת טאטא מיקמה את משרדה הראשי בעיר הצפופה והכמעט אינסופית מומבאי, שבה קיים גם השער האדיר והמרהיב שהבריטים בנו על החוף בשנת 1913 בסגנון אינדו־גוטי וקראו לו "שער הכניסה להודו". במומבאי, במעלה ההר מעל לעיר הגדושה, מתקיימים טקסים דתיים זורואסטריים: שם חזיתי במנהג הנחת המת על סלעים גבוהים, כדי שיהיה טרף לעוף השמיים, כמנהג אבותיהם. טאטא מעסיקה 935 אלף עובדים ב־50 מדינות, חלקה בתוצר של הודו 4% וחלקה בכלל גביית המסים בהודו 2.2%.

קבוצת טאטא שולטת בחברות בתחום הפקת כוח הידרואלקטרי, רכב, מוצרי צריכה, תחנות כוח, פלדה, כימיקלים, תקשורת, מלונאות, תעופה, שוק ההון והרשימה עוד ארוכה. חברה חשובה בקבוצה היא TCS, כלומר Tata Consultancy Services, שיש לה 600 אלף עובדים ב־46 מדינות. היא מספקת שירותי מחשוב, תעשיית מידע ו־IT במחירים תחרותיים בעיקר בשל כוח אדם איכותי, ששכרו - אפילו הוא גבוה במונחי הודו - עדיין נמוך ביחס לחברות מקבילות במערב.

קשרים בין החברה לחברות ישראליות נמשכים עשרות שנים. החברה מקימה עתה את מערכת המחשוב והניהול של הבנק הדיגיטלי הראשון בישראל, הנמצא כעת בהרצה. חברת טאטא סטון, ש־72% ממניותיה בידי TCS, הנפיקה מניות לציבור והפכה לחברה הראשונה ששווי מניותיה הוא מעל 200 מיליארד דולר.

הענקיות של הודו

הטיסה למומבאי, השער המסחרי של הודו ושער הגישה לאזרחיה, המונים יותר מ־1.527 מיליארד איש (לעומת 340 מיליון בזמן קבלת העצמאות בשנת 1947 ולעומת 1.45 מיליארד סינים), תארך מעתה כחמש שעות ורבע, כמו זמן הטיסה ללונדון. סביר להניח שלא ירחק היום שבו גם ארקיע וישראייר יפעלו על הקו, שנקווה שיהיה רווחי, יגביר את התנועה וגם יוזיל את העלויות לחברות ולנוסעים. פשוט יהיה קל יותר לבצע ביקורים עסקיים שיולידו עלייה בסחר של סחורות ושל שירותים.

זמן הטיסה לבנגקוק אף הוא יתקצר בשעתיים ו־45 דקות ולמלבורן - בשיעור דומה ל־15 וחצי שעות. אנשי עסקים, משקיעים וגם מטיילים יוכלו לקפוץ למומבאי, כפי שעושים בטיסה ללונדון - מה שיעצים את הסחר האווירי בין המדינות, כאשר במקביל יצמח גם הסחר הימי בעקבות חתימה על הסכמי סחר חדשים וחתימה על עסקאות חדשות.

החברה ההודית Adani (אדאני), השישית בגודלה בהודו, זכתה החודש עם גדות מסופים בניהול נמל חיפה, שלמעשה הופרט. "אדאני נמלים ואזורי סחר חופשי מיוחדים" הוא שמה המלא של החברה, והיא מפעילת הנמלים הגדולה ביותר בהודו, ורבע משינוע האוניות בתת־היבשת עובר דרך 17 הנמלים שבניהולה.

החברה השלישית בגודלה בהודו Aditya Birla Group עוסקת בטקסטיל, בהלבשה, במלט, במתכות, בטלקום ובכימיקלים. החברה הרביעית בגודלה היא Mahindra Group, שעוסקת בתעשיית הביטחון, באנרגיה, ברכב, בציוד בנייה ובחלל. החברה החמישית בגודלה היא Bajaj Group, בין הגדולות בעולם לייצור ולהפצה של אופנועים קלים ושל כלי רכב דו־גלגליים ותלת־גלגליים, כמו כל התאגידים הגדולים. היא גם עוסקת בפיננסים, בהנדסה אזרחית, באלקטרוניקה ובהפקת סוכר.

התאגיד הגדול ביותר בהודו הוא Reliance Industries, שאף משרדיו הראשיים במומבאי. החברה עוסקת בקידוח ובהפקה של גז ונפט, בטלקום ובקמעונאות. בראש הקבוצה עומד האדם העשירי בעושרו בעולם מוקש אמבאני. ברבע השני של השנה שהסתיים ביוני עלו רווחיה ב־46% ל־2.25 מיליארד דולר בעיקר בשל פעילותה בתחום הנפט והכימיקלים. לחברת הענק ההודית חמש חברות הרשומות למסחר בתחומי האנרגיה, התשתיות, ההון, הבריאות והמימון הקמעונאי. החברות של הענקית ההודית עוסקות גם בבידור, בביטחון, בתחבורה ובתעופה.

החברה צמחה במהירות מאז נוסדה בשנת 1966: היא עסקה בענף הפוליאסטר, החלה להתפשט לתחומים נוספים ובשנת 2002 כבר הפכה לרב־זרועית. ב־2017 נכנסה לשותפות מקומית עם יצרנית המטוסים הצרפתית דאסו לייצור חלקי מטוסים של רפאל והפלקון. בשנת 2017 הכריזה החברה כי תשקיע בישראל 25 מיליון דולר בחברות סטארט־אפ, ובעיקר התעניינה בביג דאטה, בבינה מלאכותית, בפינטק ובשירותים נלווים.

הקשר הישראלי
הסחר בין ישראל להודו עלה במחצית הראשונה של השנה ביותר מ־900 מיליון דולר לכ־3.5 מיליארד דולר - עלייה של 36%. היצוא הישראלי להודו עלה בכ־650 מיליון דולר, בעוד היבוא מהודו עלה ב־250 מיליון דולר ל־1.5 מיליארד דולר. חלקה של הודו בסחר העולמי של ישראל במחצית הראשונה של 2022 הוא רק 3.7% לעומת 9.6% שהם חלקה של סין בסחר הישראלי.

כלומר ישראל והודו עדיין רחוקות מניצול הפוטנציאל הטמון בגידול האדיר בתוצר ההודי בשנים האחרונות, משיתוף פעולה ביטחוני ומקרבה פוליטית, גם בעידוד ארה"ב. נציין כי נתונים אלה מעוותים מעט, היות שהסחר בכלי נשק, הגנה והתקפה אינו נכלל בנתונים הרשמיים של הסחר בין המדינות. על פי מקורות זרים, ישראל חותמת על הסכמים של מיליארדי דולרים עם הודו, הסכמים המפוזרים לאורך שנים, כפי שהתפרסם בעבר בחו"ל.

חברות ישראליות שמבקשות לעשות עסקים בהודו חייבות ללמוד ולהפנים את מבני החברות בתת־היבשת ההודית. החברות האדירות של המשפחות העשירות בהודו שולטות בכל התחומים, ולממשלה כמעט אין כוח מולן. עלול להיווצר בלבול משקיעים בני"ע של החברות של הקונגלומרטים הנסחרים בבורסה במומבאי. המבנה התאגידי התרחב לפירמידות שמעט יודעים את רזיהן, כפי שהיה בישראל לפני החוק משנת 2013 שאילץ חברות "להשטיח" את מבנה התאגיד שלהן.

בהודו ב־15 השנים האחרונות, עד שנת 2020 (כך על פי מחקר של ה־OECD), ניכר במדד NIFTY, הכולל 50 מניות, שהחברות במדד זה שילשו את מספר החברות הבנות והחברות המסונפות האחרות הרשומות במדד, כך שבממוצע לכל אחת מהחברות במדד (המכיל כאמור 50 חברות) יש כבר 50 חברות בנות, נכדות ואפילו נינות... מבנה זה מאפשר לחברות הרשומות למסחר "למעלה" לעשות עסקאות בינן לבין עצמן ולהעביר כספים מאחת לאחרת לפי הצורך - מה שיוצר בלבול בין זכויות הצבעה לתזרים מזומנים, לטענת ה־OECD.

אין פלא, כפי שציינו, שלכולן יש פירמות בתחום הפיננסים. תופעה זו עלולה שוב, על פי ה־OECD, לתת יתרון והטבות לבעלי המניות העיקריים על חשבון בעלי מניות המיעוט בחברות. מתוך 100 החברות הגדולות ביותר הרשומות בבורסה של מומבאי, בערך ל־40 יש מבנה פירמידה של שלוש שכבות או יותר - מבנה פירמידה גדול יותר מאשר בסינגפור, בתאילנד, באינדונזיה ובווייטנאם בסדר יורד. בין 500 החברות הגדולות הרשומות בבורסה היו 61־70 חברות בין 2013 ועד היום עם החזקות צולבות, כלומר חברה מחזיקה במניות של רעותה המחזיקה במניות שלה.

הרשות ההודית לני"ע הגבירה את הפיקוח ואת הדרישות מהחברות ההודיות הנסחרות: יותר ביקורת ספרים, דרישות להצהרה על הלוואות או על ביטחונות צולבים בין חברות ופיקוח חזק והולם של ממשל תאגידי. עוד חיזקה הרשות את מעמדו של הדירקטור העצמאי. פעילות הרשות המקומית לני"ע באה בעיקר מכיוון שמאז 2007 ההשקעות במניות על ידי המוסדיים ההודים עלו פי 2.5. הפיקוח על החתמים הוגבר, ומתבקש גילוי נאות על הקשר שלהם למנפיק או לקבוצתו.

למה אני טורח להכביר במילים בנושא החברות בהודו? כדי ליידע כל חברה ישראלית המתכוונת לבצע שותפויות או השקעות משותפות עם חברות בהודו (ועל מנת להסיר ספק: טוב שחברות ישראליות יפנו להודו!) כי צריך לבדוק היטב עם אחת מפירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם את המבנה התאגידי המוצע לשותפות, כדי להבטיח שכספי ההשקעה ינותבו למטרה שלה נועדו. בודקים ועושים עסקים שיילכו ויזנקו, גם מפני שממשלות ישראל והודו דוחפות אנשי עסקים משתי המדינות להצמיח שותפויות והשקעות.

זאת עם דחיפה קלה של האמריקאים, המבקשים לחסום את ההתפשטות הסינית, שאולי נעצרה לראשונה בנמל חיפה, שבו חברה הודית נטלה את המושכות להתחרות בנמל המכולות הסיני הפועל מזרחית לנמל חיפה.