להקות תנים מסמנות את הטריטוריה שלהן באמצעות השתנה בגבולות שהן תובעות לעצמן ומתכתשות על זכותן עליו. לבני אדם יש דרכים קצת יותר יצירתיות כדי לסמן בעלות על שטח: לקנות, לכבוש, להרוג או לטרנספר את בעליו. זהו הגן הטריטוריאלי המשותף לבני אדם ובעלי חיים.
השבוע חזינו בעוד פרפור טריטוריאלי עוויתי של תנועת המתנחלים כאשר להקות־להקות של מתנחלים דור שלישי ורביעי פשטו על כמה נקודות בגדה, התעמתו עם שוטרים וחיילים וצעקו: זה שלנו.
לכאורה זה היה מעין משחק צופי של שוטרים וגנבים, למעשה זה היה תעלול בחירות פנימי של הציונות הדתית־לאומנית. יש לחבורה הזו ("נחלה") מנהלת געוואלד לאיסוף כספים בארץ ובחו"ל כדי למנוע את חורבן הבית ובעיקר כדי לתדלק את המנגנון. שום דבר שהשלוחים של עיירות וישיבות בגולה לא עשו לפני שליחי מצוות כיבוש השטחים.
לטענת המארגנים הם גייסו 5 מיליון שקל (עמיחי שיקלי תרם 180 שקל), הוקם חמ"ל, נקנה ציוד של בנייה קלילה ואנשים ישבו סביב שולחן עם לפטופים ו"תכננו". ההוראות כללו בין השאר: להביא מסרק כינים, פינצטה, קרם הגנה, אל־תוש, תבלינים, סיר שירותי לילה לילדים וכיו"ב. והכל בחסות ה"רבנים", רובם ככולם פקידי ממשלה.
בשטח היו קטטות בין חיילים ושוטרים של המדינה לחיילים של הקב"ה, כאילו פיקניק תוכנית הריאליטי הזו עומד להפוך להתנחלויות של קבע. אוהד חמו (ערוץ 12) דיווח מהשטח על "הקמת מאחז בלתי חוקי מאחוריי ממש ברגעים אלה, סמוך לפסגות וכל זה מול עיניהם של כוחות משטרה גדולים. מאות צעירים מגיעים לכאן ומנסים להקים עוד ועוד נקודות". בחיאת חמו, מאחוריך היו כמה עמודים שמעליהם פרושה יריעת פלסטיק כחולה, וסביב נעו כמה ילדים מכאן לשם ולשום מקום.
אחד, דביר עמיאור, מזכ"ל תנועת הנוער של "נחלה", הצהיר כי מדובר ב"הזדמנות היסטורית להקים יישובים חדשים ולחזק את מדינת ישראל". ובאמת, האינסטינקט הפבלובי של השמאל גרם להזדעזעות רבתי מהפרת החוק ההמונית. כאילו מדובר בעוד תקיעת סכין בגבו של תהליך השלום. אז תרגיעו. עדיף ללגלג ולהתעלם.
במקרה הזה המערכת הממשלתית והביטחונית צדקה: במשחק יחסי הכוחות האמיתיים על גורל השטחים, הפיקניק המיוזע של נערות ונערים מוצפי הורמונים היה מרכיב חסר משמעות. ובעצם כל חייל או שוטר שהסתובב שם הוא פחות חייל או שוטר שמסתובב בריכוזים פלסטיניים, וטוב שכך. אז תנו לנערים לשחק לפנינו, ממילא "התנחלויות פוטיומקין" האלו הן בסך הכל אביזר בפוליטיקה פנימית.
למחנה החרד"לי יש מגוון של טקסי גיבוש נוספים, כמו בחומש ובאביתר, ותרגילי יח"צ כמו הקמת צריף בית כנסת שהריסתו בידי כוחות הזדון מדווחת מיד לציבור האמוני ולתורמים. כך גם פעלול ההתיישבות האחרון, שהיה בסך הכל ניסיון לגבש את האלקטורט החרד"לי, שנועד להמשיך בקמפיין ההתנחלות ההיסטורי, חרף העובדה שהעסק כולו תקוע.
אני מקווה שאף אדם בר־דעת לא מעלה על דעתו ש"מפעל ההתנחלויות" עולה על גדותיו ושטחים, בתים ואנשים נשפכים מכל עבר לטובת התנחלויות חדשות. לפני שנה פרסם שאול אריאלי את נתוני האמת על המתנחלים, ומדובר בפשיטת רגל. לאריאלי יש השקפת עולם "שמאלנית", כלומר שפויה, אבל את הנתונים הוא שאב מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שני ראשי הממשלה הימניים האחרונים, בנימין נתניהו ונפתלי בנט, פיטרו בחטף את ראשי הלמ"ס, ולך תבין למה. אלא שעד שלא יוכח אחרת עבודת הלמ"ס נקייה מזיוף מספרים.
על פי סיכומיהם, המגמה העיקרית של דלדול אוכלוסין בהתנחלויות בגדה נמשכת זה עשור: ב־46 ההתנחלויות הגדולות בגדה יש מאזן הגירה שלילי. מספר הנוטשים ב־2020 גדול ב־1,040 ממספר המצטרפים. 53% מכל הריבוי הטבעי ב־46 ההתנחלויות הללו היה בשתי הערים החרדיות. לא שהמספרים הללו משנים משהו עבור שלומי אמוני. על פי ישראל הראל, מייסד מועצת יש"ע, "נחלה" תלך ותגדל. היא תסחוף, באין גוף פוטנטי אחר, המונים.
בשובו לשלטון, גם נתניהו, שבלם התיישבות יהודית באזור חיוני זה והעלים עין (לשיפוטי, בכוונת מכוון) מניסיונות ההשתלטות הפלסטיניים, לא יוכל להתעלם מ"נחלה" ומהלחץ של שותפיו מימין.
לפיתת החנק
בינתיים המשחק הזה מתדלק (בקטן) את מערכת הבחירות של המחייבים והשוללים מחוץ למחנה הקטן יחסית (בבחירות) של המתנחלים. מצדה של איילת שקד, אפרופו המפגן האחרון, "כדאי שהמשטרה תשמור את האנרגיה שלה למיגור הפשע האמיתי במדינה, ולא נגד בני הנוער הנהדרים שהתגייסו כדי ליישב את הארץ". מולה עלה עמר בר־לב, שגם לו יש עניין מסוים בבחירות, והחזיר לה: "כדאי ששרה בכירה בממשלה לא תעודד על גבם של השוטרים והשוטרות המסורים הפרת חוק ופעילות עבריינית - רק כי היא נואשת להתחנף לבייס".
מעבר למלחמות הטריטוריה בין אנשים, שבטים, עמים ומדינות, העולם של היום נמצא בתהליך בלתי נמנע, שהוא ניוונו של הגן הטריטוריאלי וחשיבותה הפוחתת והולכת של האדמה כמרכיב המרכזי בהווייתם של עמים, מדינות וארגונים. הנגישות וההתקדמות הגלובלית בהבנת מרכזיותם של המדע והדמוקרטיה מפחיתות את ערכה המיתולוגי של הקרקע, למעט כמובן נדל"ן מניב, שהוא יותר נכס כלכלי מאשר לאומי או אלוקי.
ועדיין. אדמת מולדת, בייחוד כשהיא גזולה, היא חומר ייצרי שמוביל למלחמות. רוסיה פולשת לאוקראינה, סעודיה מתגאה בהחזרת שני איים נטולי חשיבות, סין מאיימת על טאיוואן, קשמיר, נגורנו קראבאך, ואיראן כמובן, שרוצה לכבוש את כל העולם. אה, גם לערבים אצלנו יש "צומוד" ולנו יש ציווי אלוקי.
להמון מדינות יש איזו טריטוריה קדמונית שעברה צד באחת המלחמות. כל מנהיג לאומני שמחפש חומר מלכד מכיר בפוטנציאל הפטריוטי של אדמה (הגרמנים הוסיפו נדבך "מחיה" - לבנסראום) גזולה כמנוף לאחדות וכמגן המולדת וערכיה. וזה הזמן והמקום לומר שאין דבר כזה אדמה קדושה. גם אם מסתובבים אנשים, לכאורה נראים ממש בני אדם סבירים, שאומרים שאלוהים ציווה לנו את הגבעה הזו לכן אנחנו נסלק ממנה את יושביה. אם המגורשים יתנגדו בכוח, הם יהיו בחזקת טרוריסטים שמאיימים על שלומנו ושלום העולם כולו.
וכך, בתהליך עקום, הופכת המלחמה בטרור את ההתנחלויות למטרה, וההגנה עליהן זולגת לקו הירוק. ופתאום לא מדובר בהזיה משיחית אלא במלחמה על הבית ונגד ה"זהות" שמסרבת לקנות את אותה הזיה משיחית. הדרך היחידה להפסיק את מעגל הדמים היא להבין כיצד נגררנו למצב הזה, מי אחראי לכך (לא ביבי, הוא לא ידע) ולעשות הכל, כל אחת ואחד, כדי להשתחרר מלפיתת החנק של המשובשים.