1. שורה של אירועים חמורים ומטלטלים שהתרחשו בין כותלי כלא גלבוע הולכים ונערמים בקצב מטריד ומלמדים על ריקבון גדול, על תת־תרבות עבריינית ועל היעדר בקרה, פיקוח, וגם לא מעט טיוח.
מתברר שהאסירים הביטחוניים, בעיקר הבכירים והחשובים שבהם, די מנהלים את שגרת הכלא, מכתיבים תנאים לסוהרים ולקציני המודיעין, עד למציאות שבה הופכת חיילת־סוהרת ל"מכשיר בארגז הכלים" של קצין המודיעין. הוא רק יצביע על הצעירה בשירות חובה, וכבר ידאגו שהיא תהיה בתאו ותשמש כשפחת המין של האסיר הביטחוני, רק שיהיה שקט ושיספק מודיעין איכותי.
צו איסור הפרסום המוטל על פרטי האירוע מטריד עוד יותר ומלמד שלרשויות השב"ס ושירותי המודיעין יש מה להסתיר ועל מה ועל מי להגן.
גם אירוע בריחת האסירים הנחקר כעת על ידי ועדה בראשות השופט מנחם פינקלשטיין, מלמד על ריקבון גדול ועל שליטת האסירים הביטחוניים. הקלות הבלתי נסבלת שבה זמן קצר לפני הבריחה זכריא זביידי מפת"ח מצליח לעבור על פי בקשתו לתא של אסירים מארגון אחר, ואף אחד לא חושד, או שאולי כן חושד, אך מפחד לסרב - די בה כדי להבין את שגרת הכלא.
בעוד עלינו להבטיח כי פרשת אונס החיילת והשימוש בחיילות בכלא גלבוע ייחקרו עד תום ויוסקו המסקנות נגד האחראים לכך, על הממשלה ומשרד הביטחון לבצע עבודת מטה מהירה וסדורה שתבטיח שכל מי שמתגייס או מתגייסת לשירות ביטחון, יהיה מוגן ויקבל סביבת שירות בטוחה, הוגנת וחוקית.
אירוע השימוש בחיילות־סוהרות נופל לצערי (ולצערכם) בין הכיסאות. בצה"ל טוענים כי על פי החוק והחלטות הממשלה, צעירות שמתגייסות על פי חוק שירות ביטחון ומוקצות למשטרה או לשירות בתי הסוהר, אינן עוד חיילות צה"ל אלא סוהרות או שוטרות. הן ממירות את תעודת החוגר בתעודת שוטרת או סוהרת, וזאת בניגוד למתגייסות שמוקצות על ידי צה"ל לשב"כ, למוסד או למשרד הביטחון, שנותרות באחריות צה"ל.
כשמדובר בנערה שהגיעה לגיל גיוס ושרשויות הצבא פוקדות אותה לשירות חובה, גם היא וגם הוריה ומשפחתה יודעים שהיא בידי צה"ל, על פי קביעת דוד בן־גוריון "תדע כל אם עברייה שהפקידה גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך" (וכמובן גם את בנותיה). וכאן, מועברת אותה חיילת לרשות שירות בתי הסוהר ויוצאת לכאורה מאחריות צה"ל ונמסרת בידי מפקדים שעל פניו נראים כלא ראויים לכך.
וזאת כן בעיה תדמיתית, ציבורית וערכית של צה"ל. כבר שנים ארוכות מאוד "חוק שירות ביטחון" הפך את רשויות צה"ל לספק כוח אדם ליחידות מחוץ לצבא: מורות חיילות, כוח עזר בבתי חולים, מדריכות במוזיאונים, פקידות בשב"כ, במוסד ובמשרד הביטחון וכוח בשב"ס ובמשטרה ועוד.
2. רק שלא תיפלו לי חלילה שולל לים המניפולציות שמסביב. לא יצרניות המזון, לא היבואניות וגם לא רשתות השיווק הן "שומרי הסף" שלכם נגד עליות מחירים לא מוצדקות. רק אנחנו עצמנו "שומרי הסף".
התעשיינים, היבואנים ורשתות השיווק הם באופן כללי "עבדים" לשורת הרווח שלהם, לתחרות, להשאת הערך למשקיעים ולמניה ולהיערכות למיזוגים ורכישות. הם רוצים שתרכשו אצלם, הם מציעים מבצעים, הם מנהלים תחרות – הם חושבים על עצמם וזה בסדר גמור. כך נוהג העולם.
את החזירות והניצול יעצור רק הציבור באמצעות פיתוח הרגלים של צרכנות נבונה, של גמילה ממותגים, של אי־התפתות למבצעים (גם לי קשה...) ושל יצירת סדר חדש על מדפי הרשתות.
נכון, העולם כולו מתמודד עם עליות מחירים בכל התחומים: דלק, חשמל, תבואות, שינוע ימי ועוד. בחלק מן המקרים יש הצדקה כואבת לעליות המחירים ובחלק אחר יש ניצול ציני, השתוללות וחזירות.
ובימים הללו, שבהם הממשלה די עסוקה בבחירות וחברי הכנסת במאמץ להיבחר או להשתלב בכנסת הבאה, אל החלל, לצד התקשורת והרשתות החברתיות, נכנסת ההסתדרות, קצת מניפולטיבית, מבולבלת, קצת מתקשה לפעול מול חברות, תעשיות ורשתות עם ועדים חזקים בהסתדרות, אבל עם הרבה רצון להיות רלוונטית ומגינת החלשים. וגם זה חשוב.
בשורה התחתונה, זוהי רק ההתחלה.
על פי כל ההערכות, ילכו המחירים ויאמירו גם בארץ וגם בחו"ל. קחו למשל מפעלי גבינות, בשר, ירקות קפואים, גלידות וכדומה, שחשבונות החשמל שלהם עולים ב־10% – את זה נשלם אנחנו, ואם לא נטיל על עצמנו אחריות, בלמים ואיזונים, צרכנות נבונה ובחינת חלופות למותגים יקרים, יהיה קשה.
3. כבר לא נותרו הרבה מפלגות שמנהלות תהליך ראוי של בחירות פנימיות, כדי שניתן יהיה לכנות את חבריהן וחברותיהן "נבחרי ציבור" ולא "נבחרי היו"ר או היו"רית", ובעניין הזה צריך וחשוב לשבח את מפלגת הליכוד, שלא מוותרת על ההליך החשוב הזה, עם כל הבעיות העולות וצפות סביבה. ולצד המפלגה הגדולה הזו מתקיים תהליך דומה גם במרצ ובמפלגת העבודה. שאפו גם להן.
מאז צעירותי בקיבוץ הארצי, שם הנהיגה מפ"ם "מפקד שלילי" למפלגה, ולפיו כל בוגר הוא חבר מפ"ם, אלא אם ביקש להשתחרר מחברותו על ידי מילוי טופס וחתימה (מי העז?) - כבר שנים אינני חבר או פעיל במפלגה כלשהי, ולכן זו תהיה חוצפה להתערב. אבל בדיוק בשביל זה יש לי טור, ואני רוצה להמליץ לחברות וחברי העבודה על כמה מתמודדים, שלושה שאני מכיר היטב ואחת שלא.
אני מציע לכם לתמוך ולהבטיח את מיקומה של ח"כ אמילי מואטי, היא רצינית, דעתנית, מעמיקה ועשתה עבודה מצוינת בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובתת־הוועדה לענייני חוץ. היא מבינה את הצורך לא להזניח את החתירה לפתרון מדיני ואת הסכנה שבקיום מדינה אחת לשני עמים.
השנייה - שאינני מכיר אישית - היא אפרת רייטן, שעשתה עליי רושם מצוין כמי שבאה כל בוקר לעבודה בכנסת עם טורייה ביד ותחושת שליחות בלב ועובדת עבור הציבור בנושאים חשובים.
גברי ברגיל, איש רמות מנשה, הוא חבר ותיק, מג"ד מילואים, מזכיר התנועה הקיבוצית לשעבר, פעיל פוליטי ותיק וצנוע. הייתם רוצים אותו ברשימה.
ואחרון, נחמן שי, שכבר עשה קילומטראז' לא מבוטל בשירות המדינה, בשירות החוץ, בכנסת ובממשלה. הוא אומנם פנסיונר, אבל עם הרבה אנרגיה, ידע וניסיון בתחומים חשובים מאוד לתנועת העבודה, למדינה ולעולם היהודי.
שאלתם אותי על מרצ? לא רוצה לענות. הלא אם אמליץ לכם על יאיר גולן ואנמק כהלכה, תגידו "זו המאפיה של הגנרלים מהצבא שדואגים אלו לאלו". לכן לא נכנס לזה מראש.
4. בשבת בבוקר שלחה לי איילת שקד הודעה זועפת על מה שכתבתי כאן בשבוע שעבר, על עשרות אלפי אנשים בציונות הדתית שחשים כ"הומלסים פוליטיים", שאינם רוצים להצביע לנתניהו, מתנערים ממשנתו של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, ואינם מתחברים בהכרח לשקד ולהנדל. כתבתי שהם מחפשים את "בני עקיבא של פעם" ואת "רוח הרב קוק".
כדי "לשמור על איילת" ביקשתי שהשיחה תתקיים בצאת השבת, וכך היה. שקד הסבירה לי שגם יועז הנדל בן לציונות הדתית, שהרשימה עדיין לא סגורה ושהיא מבטיחה לי ולקוראים (לכם) שמפלגת הרוח הציונית תהיה בית חם לציונות הדתית. ומה לי ניתן לעשות בעניין? רק להביא את הדברים בפניכם ובפני הארכיון.
5. השבוע הכנסנו את נכדי הצעיר בבריתו של אברהם אבינו, וייקרא שמו בישראל יהב. ואני, מאוהב ונרגש, מילאתי בכבוד, במסירות ובאחריות את תפקידי כסנדק.
אינני אדם דתי, אבל אני אדם מאמין שגדל בבית מסורתי ועשיתי כעצתם של חברי עזרא לאטי ושל רב הכותל שמואל רבינוביץ', והלכתי לטבול בים שבע פעמים (בחוף פרישמן). אחר כך, כחתן בחופתו, רכשתי טלית חדשה וכיפה צחורה והתייצבתי לשליחותי.
בירכתי את נכדי הרך שיגדל בבריאות טובה לעולם טוב יותר, שבורא עולם יאיר נרו באשר ילך, שיסב נחת גדולה להוריו ושיהיה בע"ה בן נאמן למשפחתו, לעמו ולמולדתו.
בדקתי בגימטרייה ומצאתי שיהב זה גם אגוז וגם אדיב, ואני מקווה שיהיה שניהם גם יחד. ואחר כך בירכתי את האורחות והאורחים שעמדו בתור, והריני ממשיך וממלא שליחותו של סנדק ומברך את כולכם. ברוך הבא, גבר קטן.
שבת שלום.