1. מה בוער
לפני כשבועיים נפגש מזכ"ל ההסתדרות ארנון בר־דוד עם שר האוצר אביגדור ליברמן והתריע מפני השטח הבוער. הוא הסביר שהסכמי שכר המינימום לא נחתמו, מצבם של השכירים הולך ונשחק, ושבסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא להכריז על סכסוך עבודה.
ימים אחדים לאחר מכן הוא נפגש עם ראש הממשלה יאיר לפיד כשבפיו מסרים דומים. נגדיר זאת בזהירות: השניים לא נפלו מהכיסא כששמעו את המסרים. למען האמת, מבחינתם שבר־דוד יוציא עבורם את הערמונים מהאש במלחמתו בענקי היבוא דיפלומט, שסטוביץ' וקימבלי קלארק.
הממשלה מצד אחד עושה כמיטב יכולתה במאבק ביוקר המחיה, אבל מצד שני הימים ימי בחירות וידיה כבולות. עובדה שהפחתת מס הבלו על הבנזין בגובה של 1 שקל נעשתה לחודש בלבד, ומה יהיה ב־1 בספטמבר? אלוהים גדול.
מבחינת ליברמן, שבר־דוד יילחם את מלחמתו, מה גם שבריצה לראשות ההסתדרות הוא תמך בו פוליטית. רשתות השיווק משחקות משחק כפול. הן רוצות להצטייר טוב. מצד אחד שופרסל מאיימת על היבואנים, ומצד שני העלתה את העמלות לספקים, שגלגלו את חלקן אל הציבור.
רמי לוי, אביר התחרות החופשית, אינו בדיוק צדיק. מצד אחד הוא מעודד את הציבור להשוואת מחירים, ומצד שני הקפיץ בעשרות אחוזים את מחירי המותג הפרטי שהוא מוכר בשיווק השקמה.
והרגולטורים? רשות התחרות יושבת בשקט במלחמתה במונופולים. "במקריות" יוצאת דופן פורסם השבוע כי הרשות זימנה לחקירה שנייה את איציק אברכהן, יו"ר שופרסל, בחשדות לתיאום מחירים. מעבר לכך היא אינה עושה הרבה.
בדיוק לנישה זאת נכנסה ההסתדרות. מהלכיה נראים בשלב זה כאלטרואיזם טהור, אבל זה רחוק מכך. כמו שמפלגת העבודה הפכה למפלגה האבודה, הסתדרות העובדים הפכה להסתדרות האובדים, שהלכו לאיבוד ולא מוצאים את עצמם ביוקר המחיה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
ואכן אנשי ההסתדרות עושים עבודת שטח אפקטיבית. השבוע חילקו מאות פעילים מטעמה חומרי הסברה לצרכנים בעשרות מרכזי קניות ברחבי הארץ, בנוסף לחולצות ושקיות רב־פעמיות לרכישת מזון, ועוזרים להם "לקנות חכם".
השבוע גם התקיימה עצרת מחאה מול ביתו של נשיא התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר, בדרישה לעצור את עליות המחירים במשק. הפעילים נשאו שלטים ולבשו חולצות שעליהן נכתב "מפסיקים להיות פראיירים, קונים חכם ונלחמים בעושק המחיה". בר־דוד הבטיח וקיים: הוא הלך ליבואנים על הראש.
האם בר־דוד משועמם? ממש לא. הוא עדיין מטפל בהסכמים קיבוציים ומנסה לדחוף מאחורי הקלעים להעלאת שכר המינימום. אבל מבחינת מי שזכה במאי בניצחון מוחץ בבחירות להסתדרות, זאת הזדמנות פז להקפיץ את מעמד איגוד העובדים הממלכתי ולמצב אותו כמגן העשוקים גם בנושא יוקר המחיה.
זאת בהחלט גישה חדשה. אבל אם בר־דוד מטפל היום ביוקר המחיה, מדוע שלא יטפל בעתיד גם בתנאי הקבורה של חברי הסתדרות עובדי המדינה, במחירי הטיסות לחו"ל, במכת אובדן המזוודות או בקביעת נוסחה חדשה למדד תשומות הבנייה למגורים? ייתכן שגם זה יקרה.
אם כך, אט־אט נוספת לרשות השופטת, לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת בישראל גם רשות רביעית - ממלכת ההסתדרות, שבפועל הפיקוח עליה הוא רופס.
לצורך המאבק גייס בר־דוד את מיטב משאבי ההסתדרות ומנצל את מנופי הלחץ, כולל יושבי ראש הוועדים הגדולים במשק. בדקתי ומצאתי שבקמפיין יוקר המחיה הנוכחי של ההסתדרות, הכולל שילוט חוצות, פרסומים בתקשורת וברשתות החברתיות, העסקת פעילים ועוד, הוציאה ההסתדרות עד כה לא פחות מ־2.5 מיליון שקל.
אך למלחמת יוקר המחיה של ההסתדרות יש משמעות הרבה יותר רחבה. ההסתדרות אינה אתר להשוואת מחירים בלבד, ובר־דוד אינו כתבת צרכנות. ההסתדרות תופסת את עצמה בהדרגה כאבירת זכויות העובדים בכל נושא כלכלי רלוונטי. וזה מעצים מאוד את מעמדו של בר־דוד ונותן לו מקפצה מדהימה, אם בהמשך ילך לפוליטיקה הארצית. אלא שבדרך הוא דורך על אין ספור יבלות, וזה כואב.
המתחרים מהסתדרות העובדים הלאומית כועסים: "עושים פה הפרד ומשול ומסיתים איש באחיו", טען יואב שמחי יו"ר הלאומית, וכינה את בר־דוד "קבלן הספינים של הממשלה". ההסתדרות הלאומית לא ויתרה, ויצאה בקמפיין טלוויזיה משלה כדי להתפאר בהישגיה.
גם נשיא התאחדות התעשיינים אינו מקבל כאמור הנחות סלב. בשעה שהוא מותקף בחריפות, בר־דוד אינו תוקף את ידידו דובי אמיתי, שהינו נשיא הארגונים העסקיים. וכמובן גם אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, משיב מלחמה ומאשים את ההסתדרות בצביעות.
"בעוד היא תוקפת את היבואנים הנלחמים לפרנסתם, היא בעצמה מעלה את יוקר המחיה תוך שהיא מתעלמת מכוחם של הוועדים הגדולים המשביתים נמלים ושל הממשלה. מה שמתרחש במונופולים הגדולים של חברת החשמל ורשות שדות התעופה הוא באחריות ההסתדרות. תרומתה השלילית ליוקר המחיה מתבטאת בדאגה אנוכית לעובדי נמלי הים במקום הדאגה לציבור הרחב. מדובר בהתנהגות צינית ופופוליסטית".
2. האוצר של לפיד
עם או בלי קשר למערכת הבחירות הנוכחית, נוהגים נציגי הליכוד להכתיר את מתנגדיהם בתואר המפוקפק "הכושל ביותר". ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות ישראל, שר האוצר הכושל ביותר, שר הביטחון הכושל ביותר וכך הלאה. מרגע שסומנה המטרה משימת־העל היא להבאיש דרך מלחמה על התודעה את ריחם בעיני הבוחרים, גם אם עובדתית אין לכך הצדקה.
את תואר "ראש הממשלה הכושל בתולדות ישראל" הוביל בבטחה עד לפני שנה אהוד ברק. הרמטכ"ל לשעבר והחייל המעוטר ביותר בצה"ל זכה בתואר לאור העובדה שבוקר, צהריים וערב, מעל לכל במה אפשרית, תקף את נתניהו. אבל האם התואר מוצדק? האם נסיגת צה"ל מלבנון שהוביל ברק הייתה צעד אמיץ או פחדני? דומה שרוב הציבור, בוודאי אמהות לחיילים ששירתו שם, יחבקו את ברק בשל החלטתו.
ברק כמובן הודח מהתואר המפוקפק עם כניסתו של נפתלי בנט (להלן "הנוכל") לכס ראש הממשלה. בנט למזלו אינו מתמודד בבחירות הקרובות, ונחסכו ממנו עוגמת הנפש ומטר ההשמצות ששופרי הליכוד היה מזכים אותו בהם. אלו לא נחסכו כמובן מאיילת שקד.
אביגדור ליברמן כונה על ידי שר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ "שר ביטחון כושל וחסר אחריות", והואשם בשיקולים פוליטיים. אמירה דומה שוגרה גם מבצלאל סמוטריץ', שטען כי "ליברמן הוא שר הביטחון הכושל בתולדות ישראל".
לליברמן לעגו על שהבטיח "אם אני שר ביטחון, תוך 48 שעות איסמעיל הנייה מת". הנייה חי ובועט, ובהמשך הבהיר ליברמן שנתניהו מנע פעולה שבה ניתן היה לחסלו. אבל אם הנחת המקטרגים שליברמן היה שר ביטחון כושל נכונה, הרי שהכישלון המהדהד הוא של נתניהו, שמינה אותו משיקולים פוליטיים.
נתניהו גם מינה ב־2013 את ראש הממשלה הנוכחי יאיר לפיד (להלן "החלול") לשר האוצר. מכיוון שטענות לתפקידו כראש ממשלת מעבר כמעט ואין, הביקורת מתמקדת בביצועיו אז. "שר האוצר הכושל בתולדות ישראל", טוענים בליכוד, אף שנתניהו עצמו היה כאמור מי שמינה. אך מה לעשות שמדובר היה דווקא במינוי מוצלח, וזכיתי לסקר את פעילותו.
בליכוד נתלים בשאלה ששיגר לפיד לראש הממשלה בינואר 2012. בהיותו מראיין מצליח בטלוויזיה הוא שאל את נתניהו: "אני לא מבין כלום בכלכלה, אז אתה צריך לתת לי תשובה קצרה ושיבין אותה מישהו שלא מבין כלום בכלכלה".
אז האם עובדתית היה לפיד באמת שר האוצר הכושל בתולדות ישראל?
בסוף 2012, כששר האוצר היה יובל שטייניץ, נכרה בור תקציבי של 39 מיליארד שקל. במקום 2% מהתוצר זינק הגירעון ל־4.2%. במאי 2013 מונה לפיד, ועם פיטוריו (על ידי נתניהו) שנה וחצי מאוחר יותר - התכווץ הגירעון ב־10 מיליארד שקל ל־29 מיליארד שקל. הגירעון התכנס לתוך היעד שעמד על 3% מהתוצר. במילים אחרות, בניהול חשבון האוברדרפט של כלכלת ישראל לפיד הצליח.
הוא גם יזם מהלכים לא פחות חשובים. הוא הקים את נבחרת הדירקטורים שנועדה לחסל מינוי מקורבי פוליטיקאים לחברות ממשלתיות, קידם משמעותית את הטיפול בניצולי השואה והקים את חברת "דירה להשכיר" לקידום בניית דיור להשכרה לזוגות צעירים.
זכור לי במיוחד טקס חנוכת פרויקט ההשכרה הראשון ברמת השרון, שנבנה על ידי קבוצת משה אביב. לפיד הטריח את עצמו למקום כשהוא מתבוסס בבוץ החורפי כדי לחנוך את הפרויקט. וכמובן הייתה תוכנית מע"מ אפס על דירות ראשונות לזוגות צעירים.
היום, כשסוגיית ביטול המע"מ על מוצרים בסיסיים (כמו מוצרי מזון וחשמל) עומדת על הפרק, אף אחד לא ממצמץ, אך בזמנו המהלך נחשב לפגיעה בקודש הקודשים של האוצר והיווה "פיגוע" מבחינת לפיד, בין השאר משום שהכלכלן הראשי באוצר ד"ר מיכאל שראל התפטר בעקבותיו.
כך שהעובדות מוכיחות שלפיד לא היה שר האוצר הכושל בתולדות ישראל. במקרה הטוב מדובר בסדרת אי־דיוקים, ובמקרה הגרוע בפייק מוחלט.
ואם כבר העלינו את הנושא, התחרות על תואר "שר האוצר הכושל ביותר" לא פשוטה, אבל כל המועמדים מגיעים מהליכוד.
את התואר ניתן להדביק ליורם ארידור, אלוף הארץ בחלוקת טלוויזיות צבעוניות בעיצומה של מערכת הבחירות. ניתן להעניק אותו גם ליגאל כהן אורגד, שדרדר את המדינה להיפר־אינפלציה, שהביאה אותנו לסף פשיטת רגל.
על התואר מתמודד גם כ"ץ, שהיה אחד משרי התחבורה המצוינים אבל בתפקידו כשר אוצר נכשל. ולא אני אומר את זה, אלא לא אחר מח"כ ניר ברקת, חברו מהליכוד. ברקת, שתפקיד שר האוצר הובטח לו על ידי נתניהו, אמר על כ"ץ לפני שנתיים, בעיצומו של משבר הקורונה: "מדובר בשר אוצר כושל, שהוא סכנה לכלכלה, המסכן את שלטון הליכוד", וקרא לו להתפטר.
כ"ץ נכשל בכך שהסכים להיות שר אוצר ללא תקציב מדינה (אלא עם תקציב המשכי), דבר חסר תקדים ברמה העולמית. היעדר תקציב עיכב חלקים מתוכניות הפיתוח (כולל במשרד הביטחון). בנוסף אישר פיזור לא מוצדק של מענקים לכל אזרח בהיקף של יותר מ־5 מיליארד שקל. והגרוע מכל - הגירעון התקציבי המריא לשיא של יותר מ־160 מיליארד שקל והופעלה תוכנית חל"ת מקיפה ולא מוצדקת. נכון שמשבר הקורונה נחשב לנסיבות מקילות, אבל גם הטיפול במשבר ובסגרים שנכפו היה כושל.
בכירי האוצר הסיקו מסקנות והתפטרו זה אחר זה. מי שנותר כיועץ היה ד"ר אבי שמחון, יו"ר המועצה הכלכלית הכושל, שמתמודד כיום בפריימריז לליכוד. ואגב, גם כ"ץ עצמו היה מינוי של נתניהו.
3. הסימפוניה של הנדל
ענקית התקשורת בזק עדכנה השבוע את תחזית תוצאותיה לשנת 2022, ואיך ליברמן נוהג לומר? הכל גן עדן. הרווח יהיה גבוה ב־100 מיליון שקל מהתחזיות המקורית, וינוע בין 1.1 ל־1.2 מיליארד שקל. ה־EBITDA (הרווח ברוטו) יהיה גבוה ב־50־100 מיליון שקל, וינוע בטווח של 3.65־3.75 מיליארד שקל.
מדוע תחזיות הרווח של בזק רלוונטיות לטור זה? ראשית, מדובר באחת החברות הבורסאיות הבודדות המפרסמות תחזית לשנה שלמה (גם צ'ק פוינט היא כזאת) ומגדילות בכך את הוודאות בקרב בעלי המניות (השואפים גם לקבל דיווידנד).
שנית, וזאת סיבה חשובה יותר - למרות כל הרפורמות בשוק התקשורת שנחתו עליה בשנה האחרונה, בזק ממשיכה לבעוט ולהרוויח, בדומה לבנקים שיפרסמו החל מהשבוע הבא את דוחות הרבעון השני.
עקבתי אחרי פעילות יועז הנדל כשר התקשורת, ואני מלא התפעלות. הוא הוביל את פריסת תשתית הסיבים האופטיים גם באזורי מצביעי ימין מובהקים כמו יהודה ושומרון והגולן, ואפשר בכך כמעט לכל משק בית להתחבר לקדמת הטכנולוגיה.
הוא הפחית את עלויות התקשורת הקווית, טיפל בכפל תשלומים עבור ניידות של שיחות בחו"ל, ניער את חברת הדואר וגם טיפל ב"טלפונים הכשרים" של העדה החרדית, שמנעו בפועל מחרדים חיבור לתשתית המודרנית ועשקו אותם בהסכמים מקפחים.
הנדל הצליח אומנם כשר תקשורת מקצועי וענייני, אבל במבחן התוצאה נכשל כפוליטיקאי. אגב, בדיוק ההפך קרה לנתניהו: הוא נכשל כשר תקשורת מקצועי, אבל הצליח בענק כפוליטיקאי.
יש הרבה סיבות לכישלון הפוליטי של הנדל, כמו הסירוב להסתמך על הרשימה המשותפת באחת ממערכות הבחירות, הפליק פלאק שהפגין בסוגיית כן־ביבי לא־ביבי ועוד. בעניין ההישרדות הפוליטית יש לו הרבה מאוד מה ללמוד מגדעון סער.
מבחן הנדל מוכיח שמקצוענות והתנהלות עניינית של שר האחראי על תחומי משרדו הן מצוינות לאזרח, אבל אינן מתגמלות מבחינה פוליטית. זה נדיר ששר זוכה במדליית הצטיינות פוליטית בזכות מהלך מקצועי שובר שוויון שעשה.
המקרה המיידי שעולה בזיכרוני הוא של משה כחלון ורפורמת הסלולר, שהובילה את מפלגת כולנו להישג מדהים של 10 מנדטים. אבל כשגמגם מעט כשר האוצר, ולמרות תוכנית מחיר למשתכן, הוא נבעט החוצה מהפוליטיקה. גם לישראל כ"ץ אפשר לתת קרדיט מסוים על תפקודו כשר התחבורה, אבל לא יותר.
בראיונות שנערכו עמו בסוף השבוע האחרון הנדל כמעט לא נשאל על תפקודו המקצועי, אף על פי שהתחנן אפילו לשאלה אחת בנושא. שוב ושוב עלתה השאלה במה תתמוך מפלגתו החדשה הרוח הציונית: כן ביבי, לא ביבי. ברור שהפעם התשובה היא כן ביבי, וחבל.
הרוח הציונית יכולה הייתה לתפוס נישה שאינה קיימת בשום מפלגה, כולל הליכוד, יש עתיד, כחול לבן, ובטח העבודה, ולקדם השקפה כלכלית ניאו־ליברלית ימנית. שקד והנדל הם במובהק בעלי גישה כזו ולא אופורטוניסטים. אבל בימים של מאבק ביוקר המחיה, לסחורת השוק החופשי והקלת נטל הרגולציה כמעט אין קונים.
4. טעם החיים
פסק הדין העסקי המהדהד מהשבוע שעבר בעניין התביעה הייצוגית נגד החברה המרכזית למשקאות (קוקה־קולה) הפך לשיחת היום בתקשורת ובקרב משפטנים וגופים עסקיים. הוא מתכתב במישרין עם הנושא המדובר ביותר בזמן האחרון, וזה יוקר המחיה.
בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים (ניל הנדל, ענת ברון ויוסף אלרון), קיבל פה אחד החלטה ההופכת את פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי עופר גרוסקופף, ומנע אישור תביעה ייצוגית נגד החברה. גרוסקופף עלה מאז כיתה ומכהן כיום כשופט בעליון, אך השופטים לא היססו לפסוק נגד עמית לכס השיפוט.
בתביעה שהוגשה ב־2016 נטען שבקבוק קוקה־קולה 1.5 ליטר נמכר במחיר מופרז, בניגוד לחוקי ההגבלים העסקיים. החוק מונע גביית מחיר טורפני נמוך שנועד לחסל את המתחרים הפוטנציאליים, והפרשנות הייתה שאסור לגבות גם מחיר גבוה. לפי הדין האירופי (שלפיו ישראל פועלת), שאומץ על ידי פרופ' דיוויד גילה, לשעבר הממונה על התחרות, מחיר מופרז יכול כאמור להיחשב לא רק מחיר היצף, אלא גם מחיר גבוה שאינו הוגן לצרכן. לכן מונופול הפועל בדרך זו מפר את החוק.
השופט גרוסקופף לא היסס לקבוע שאכן נוצרה עילה להפרת החוק, ואישר את הגשת התביעה הייצוגית. החברה, באמצעות עו"ד אמיר ונג ממשרד גולדפרב זליגמן, ערערה לעליון וביקשה לדחות את קביעת המחוזי ממספר טעמים. ראשית, באירופה אוסרים גביית מחיר מופרז רק במוצרים חיוניים, כמו תרופות, שירותי נמל, דואר ועוד, ואין מדובר באיסור גורף. בנוסף, בישראל יש תובעים סדרתיים באופן גורף - החל ממוצרי מזון בסיסיים ועד מחירי חלקות הקבורה של חברה קדישא. בקשות תביעות ייצוגיות בנושא המחיר הוגשו אפילו בגין מוצרים המזיקים לבריאות במובהק, כמו סיגריות.
יש גם הטוענים שצריכת קוקה־קולה מזיקה, לפחות לבריאות השיניים. אז האם הצרכן צריך את הגנת בית המשפט לרכישת מוצר מזיק?
מי שחושב שמחיר קוקה־קולה מוגזם, מוזמן לעבור מדף ולרכוש תחליפים כמו פפסי או RC, ולא להטריח את בית המשפט בענייני צרכנות. וחוץ מזה, איך בכלל ניתן לקבוע שמחיר הקולה בישראל גבוה אם אין קריטריון מוצק להשוואה? בעת קביעת המחיר מביאים בחשבון את עלויות הפיתוח, כמו בפטנטים לתרופות, את עלויות השיווק והפרסום, וכמובן גם את המוניטין.
אם היום תובעים את החברה המרכזית, אולי מחר יתבעו את רשת הגלידות גולדה, המוכרת חבילת גלידה ב־100 שקלים? זה יקר? זה זול? ומהם 100 שקלים כדי לקנות שקט (זמני) לילדים? השופט גרוסקופף התעקש בפסק דינו להרחיב את היריעה המאפשרת הגשת תביעה ייצוגית מעבר לדין המקובל באירופה, ואת זה שופטי העליון לא היו מוכנים לקבל. גם עמדותיהם של היועץ המשפטי לממשלה והממונה על התחרות שהוגשו לבית המשפט מנעו סטייה מהדין האירופי.
השופטים אומנם לא סתמו לחלוטין את הגולל על האפשרות לשיפוץ התביעה ולהגשת תביעה חוזרת, אבל המליצו לעותרים לחפש עילות אחרות וקריטריונים אחרים, ולא "מחיר גבוה" או "מחיר לא הוגן".
פסק הדין עשוי לקבוע את גורלן של עשרות תביעות ייצוגיות המונחות בבית המשפט. יש הטוענים שמדובר במכה קשה להגנת הצרכן. אך אסור שבתי המשפט המחוזיים יהפכו בפועל לבתי דין להגבלים, בציפייה שייכנסו לנעלי הצרכנים, יבינו ללבם, ויעשו במקומם את עבודת הצרכנות. שופטי העליון הוכיחו בפסק הדין שצרכנות נבונה מתחילה בבית ולא בבית המשפט.
5. נותנת גז
שרת האנרגיה קארין אלהרר נמצאת בחודשים האחרונים במוקד של סערה אנרגטית מושלמת. אם לא מספיק שבחברת החשמל אין יו"ר דירקטוריון זה שנה - וזה בהחלט מחדל - מחירי האנרגיה בעולם משתוללים, וגם אצלנו נאלצו להעלות את התעריפים (לעומת זאת, מחיר הבנזין ירד החודש, בין השאר בזכות הורדת מס הבלו).
אבל הבעיה במחירי האנרגיה בעולם היא הפתרון עבורנו. ישראל הפכה ליצואנית אנרגיה, והגז הפך למשאב הטבע החשוב ביותר בישראל, ועל זה שמים במשרד האנרגיה את הדגש.
"הכרזתי לפני חודש וחצי על יציאה להליך תחרותי ופרסום מידע בנושא חיפושי הגז. הסוגיה תגיע לאישור מועצת הנפט ואפשר יהיה לצאת לדרך. ההסכם עם מצרים והאיחוד האירופי היה חלק מהסיכום לגבי האפשרות ליצוא גז לאירופה, ובלי קשר אני מקווה שחברות אירופיות יגיעו לישראל. יש התעניינות בחיפושים אצלנו", אומרת לי שרת האנרגיה בראיון בלעדי.
והיכן עומד פרויקט הנחת הצינור לאירופה?
"יש חברה שכבר החלה בבדיקת ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט, ויש כמה מדינות המעורבות בו. עוד אין סיכומים, ולאחר שהבדיקות יסתיימו נקבל את ההחלטה. לא נכנסנו לכל הפרטים, אבל ידוע לי על קשיים מסוימים בהתקדמות מבחינת לוח הזמנים.
"כאמור, חתמנו על מזכר הבנות בילטרלי בשיתוף המצרים והאירופים, ובימים אלה אנחנו מסכמים את הפרטים. יצוא הגז לאירופה יעבור תהליך של הנזלה, ואז יגיע באוניות לאירופה. המגעים בתהליכים מתקדמים ביותר".
איך הרגשת כשהנשיא סיסי הטריח את עצמו לפני מספר חודשים לאורך כל האולם בכנס אנרגיה, וניגש ללחוץ את ידך?
"הייתי נציגת ישראל בכנס גז של מדינות האזור. השתתפו בו גם נציגי מדינות שלישראל אין איתן יחסים דיפלומטיים, והיה מאוד מרגש ברמה האישית לקבל לחיצת יד מהנשיא המצרי. זה גם מעיד על טיב היחסים עם מצרים. זה היה מקסים ומאוד מרגש. מאוד הופתעתי ולא ציפיתי לכך".
האם לאור חשיבות הגז, יעדי המעבר לאנרגיה ירוקה יידחו למועד מאוחר יותר?
"ממש לא. אנחנו עובדים גם על יעדי אנרגיה ירוקה וגם על אנרגיה מסורתית. אני מאמינה שצריך להתמקד גם בהווה של אנרגיה יעילה וגם בעתיד של צמצום משק הגז. אי אפשר להתעלם מקיומו של משבר האקלים ומהצורך לראות גם את העתיד. הקמנו יחידה של אנרגיה ירוקה, ואנחנו פועלים קדימה".
בינתיים נוצר משבר עם לבנון, או ליתר דיוק עם חיזבאללה, שטוען שמאגר הגז "כריש" נמצא בשטחם. המתווך עמוס הוכשטיין הגיע השבוע. מה הולך להיות שם?
"'כריש' הוא מאגר ישראלי! נקודה. הוא לא קשור לשום ויכוח אחר. אני לא כל כך רוצה להרחיב יותר מדי בנושא כדי שלא לפגוע במשא ומתן המתנהל, אבל אני יכולה לקבוע שהמאגר מתקדם לקראת הפקה בהתאם ללוח הזמנים החברה. נכון שבמקביל מתנהל משא ומתן כדי לפתור את הבעיה מול הלבנונים, וזה קורה מאז שנכנסתי לתפקיד. בימים אלה מונה מתווך אמריקאי חדש, והוא מנהל את המגעים עם הצדדים".
בהתחשב במאגרי הגז, האם העלאת מחירי החשמל ב־8.6% הייתה הכרחית?
"הסיבה העיקרית לעלייה נובעת מהזינוק במחירי הפחם. אנחנו חייבים להבין שישראל עדיין מייצרת חשמל מפחם. התעריף נקבע על ידי גורמי המקצוע ברשות החשמל, ואני מעריכה מאוד את העבודה המקצועית שלהם. אין לי השפעה על התעריף, אבל אני לא מרוצה מהמצב.
"גם אני אזרחית שמשלמת חשבונות חשמל, אבל אתה חייב לזכור שבאותו הזמן באירופה משלמים על החשמל 40% ויותר בהשוואה לישראל.
במקור התעריף אמור היה לזנק ביותר מ־20%, אבל נעשו פעולות שמיתנו את העלייה. בעקבות פנייה שלי, שר האוצר הוריד את הבלו של הפחם ומיתן את העלייה. גם פנייה שהוצאנו בנושא למשרד להגנת הסביבה סייעה.
"ייקור תעריפי החשמל הפך אצלנו לאירוע גדול, אף על פי שפעלנו למיתון ההתייקרות. אני מאוד מקווה שמחירי הפחם יירדו, ושעד אז נצליח להקטין כמה שיותר מהר את השימוש בפחם. זה התעכב בגלל הקורונה, אנחנו עובדים על זה, וזה יקרה עד 2025".
חברת החשמל, חברת התשתיות הגדולה בישראל, הנמצאת תחת אחריותך, מתנהלת כבר שנה ללא יו"ר דירקטוריון. מה בדיוק קורה שם?
"מאז שמוניתי אני מנסה לגייס את האדם המתאים ביותר לתפקיד. אתה יודע שכל שם שאני ממליצה חייב לעבור את אישור רשות החברות הממשלתיות. כשאני מעבירה להם שם, זה לוקח להם זמן ארוך כדי להגיד כן או לא, והתשובה בסוף היא לא. ואז באים בטענות מדוע אני לא ממנה.
"הכתובת היא לא אני. זה לא סביר בעיניי שלרשות החברות ייקח כל כך הרבה זמן לתת תשובה ובסוף היא תהיה שלילית, ותמיד ימצאו סיבה: למישהו שהמלצתי יש ניסיון מתאים, אבל יש ניגודי עניינים. מישהו אחר הוא בלי ניגודי עניינים אך לא מתאים בגלל היעדר ניסיון. עד היום ניסיתי לגייס לתפקיד מישהו מקצועי, לא חברים ולא מקורבים, אבל לא הצלחתי".
אבל למה זה קורה? האם מישהו מנסה להכשיל אותך או את לפיד?
"אני לא פרשנית, אבל מה שפורסם עד היום, כאילו אי־מינוי יו"ר לחברת החשמל הוא כישלון שלי, עושה עוול לעובדות. אני לא נכשלתי. כל ניסיון שלי למנות בעל תפקיד נתקע במערכת. לצערי הרב זה השתקף בכתב האישום החמור שהגיש דב בהרב עם התפטרותו לגבי ההתנהלות בדירקטוריון. כעת אני מנסה לקדם מועמד המוסכם גם על שר האוצר, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב".
איך את רואה את הבחירות הקרובות לכנסת, מה לדעתך יקרה עם נתניהו?
"אנחנו עובדים מאוד קשה לקראת הבחירות. לפיד מתפקד מצוין כראש הממשלה, ואנחנו עובדים קשה לפעול להרכבת ממשלה טובה שעובדת למען הציבור. ממשלת השינוי ממש לא נכשלה. קרו בשנה האחרונה דברים משמעותיים, כמו אישור התקציב ורפורמות נוספות שלא היו כאן למעלה מ־12 שנים. אני מקווה שהציבור רואה ושהוא ייתן בידינו את הכוח להמשיך לעבוד למענו. אני בטוחה שאין מתאים יותר מיאיר לפיד לשמש כראש הממשלה, ואת זה רואים היום".
בהנחה שתרכיבו ממשלה, איזו שרה את רוצה להיות?
"אני מאוד אוהבת את משרד האנרגיה ורוצה מאוד להמשיך בתפקיד".