השר עמר בר־לב תמצת את כישלונו בפריימריז של העבודה במילים: ״הבוחר אמר את דברו״. הבוחרים, חברי מרכז מפלגת העבודה, אמרו את דברם לגבי הרכב רשימת העבודה לכנסת. עכשיו מפלגת העבודה צריכה לבקש את אמונם של הבוחרים לרשימה החדשה שנבחרה, וזה לא פשוט. עם כל הכבוד לנעמה לזימי, שהפכה למטאור החדש בשמי מפלגת העבודה, בוחרי העבודה מחפשים ברשימה גם פנים ותיקות ומוכרות יותר מאשר פניה של לזימי.
אין חולק על כך שלזימי (36) היא מועמדת מרשימה, אבל תוצאות הפריימריז במפלגת העבודה העלימו באחת את הווטרנים, והציבו בראש רשימת העבודה לכנסת פנים חדשות שלא כולן מוכרות. חברי הקיבוצים, שהיו מצביעיה המסורתיים של העבודה, מתרגשים פחות מלזימי.
הם היו רוצים לראות בראש הרשימה שמות כמו בר־לב ונחמן שי. בר־לב הוא כזכור דור שני במפלגת העבודה. אביו, השר חיים בר־לב, שהיה גם מזכ״ל מפלגת העבודה, הוא דמות שוותיקי העבודה זוכרים לטובה, ולכן הם מצפים לראות את עמר בר־לב במקום ריאלי ברשימה. יש להניח שגם היו"ר מרב מיכאלי קוראת את המפה, ולכן היא צייצה בטוויטר שבר־לב הוא נכס למפלגה ולמדינה, והיא תעשה הכל כדי שימשיך גם בכנסת הבאה. היא כתבה דברים דומים על נחמן שי, אבל פחות מחייבים לגבי עתידו הפוליטי.
למפלגת העבודה יש בעיה לא פשוטה: עליה לבקש את אמון בוחריה ברשימה החדשה. ותיקי המפלגה לא ימצאו ברשימה החדשה מועמדים שמזוהים עם אידיאולוגיה. במקרה כזה טובים הסיכויים שקולות רבים יעברו לרשימתו של יאיר לפיד או למרצ. הרעיון שהשמיעה זהבה גלאון - להביא לאיחוד בין שתי המפלגות - שנדחה על הסף על ידי מיכאלי, יכול היה להתברר כחבל הצלה יותר עבור העבודה מאשר עבור מרצ.
ברשימת הנבחרים החדשה ישנם צעירים רבים שהם בעלי ניסיון פוליטי מצומצם, מה שיביא מצביעים רבים לחשוב שהמפלגה בדמותה החדשה איננה אידיאולוגית, והיא משמשת יותר כבית ספר להכשרת נבחרי ציבור, ופחות כמפלגה שהם הכירו מעברם. מיכאלי, שמצטיירת היום יותר כשלגיה שחונכת שבעה נבחרים ופחות כמנהיגה פוליטית, תיאלץ לקשט את הרשימה בדמויות פוליטיות מרשימות, שיוסיפו לרשימתה ערך מוסף. המונח "ותק" טומן בחובו ניסיון פרלמנטרי מוכח, שאותו יכול להציג כל אחד מראשי הרשימה לבוחרים.
בימים האחרונים הלך לעולמו אחד מסמליה המובהקים של מפלגת העבודה, חתן פרס ישראל על מפעל חיים ושר החינוך לשעבר אהרן ידלין, שהיה מחלוצי ההתיישבות בנגב. כל דור ומנהיגיו. מנהיגים בשיעור קומתו של ידלין אי אפשר למצוא היום - לא במפלגת העבודה וגם לא במפלגות אחרות. מה שעובר היום על מפלגת העבודה הוא מהפך שירחיק ממנה בוחרים.
ח"כ לשעבר איילת נחמיאס־ורבין ביטאה זאת באמירה: "אם יצחק רבין היה מתעורר, הוא לא היה מזהה את מפלגת העבודה". היא צודקת. מפלגת העבודה של היום איננה המפלגה של פעם, אבל בשום תחום מה שקורה היום הוא לא מה שהיה פעם. מיכאלי מצטיינת ביחסי ציבור ובהפקת סרטים באינסטגרם.
אני לא מזלזל בהטבה שהיא הנהיגה לגמלאים, שזוכים להנחות משמעותיות בתחבורה הציבורית, אבל יזכרו לה בעיקר את פקקי התנועה. אומנם היא לא זאת שייצרה את הפקקים, אבל לאיש לא ברור מה היא עושה כדי שניחלץ מהם. מטה הקסמים שיפתור את הבעיה לא נמצא בידיה של שרת התחבורה, אבל האוחזים בהגה מבקשים לדעת: מתי אפשר יהיה לנוע בחופשיות בכבישים?