בניגוד לאגדות הילדים על הנסיכה שאיבדה את היכולת להירדם, יצאה למסע חיפושים מסביב לעולם עם כלב וקופיף על הכתף וחזרה עם תובנות ושנת לילה שלמה, המציאות אכזרית יותר. לא רק שאני לא נסיכה, ואפילו לא קרובה לכך - לפני חודשיים בערך איבדתי את היכולת לישון. והאמת? אני ממש רוצה את השינה שלי בחזרה.
לא בנעוריי אני חושקת וגם לא בעלומיי, לא הייתי חוזרת ולו ליום אחד לשנות ה־30 נטולות הקמטוטים מסביב לעיניים. רק לימים שבהם הייתי יכולה לישון לילה שלם אני רוצה לחזור. וזו לא בקשה בשמיים, אני יודעת. אל תציעו לי כדורים, תוספים, מדיטציות או הרפיות למיניהן, כי כבר ניסיתי הכל. כולל לחבק כרית שהוזלפו עליה שלוש טיפות של שמנים אתריים.
מכיוון שאני נמנעת עד כמה שניתן מעזרים כימיים והסם היחידי שלי הוא יין, כוס או שתיים (אם צריך - אז גם בקבוק. אמא, אל תקראי את זה), חשבתי שזו תהיה דרך נפלאה להוריד את רמות הסטרס בגוף ובעיקר בראש ולהירדם ללא בעיה. אלא שיש פה בעיה: בניגוד לרוב אוכלוסיית העולם שנופלת שדודה על הספה אחרי כוסית יין, אני מתעוררת לחיים כמו שתרד מקפיץ את פופאי, כמו מים לפרח, כמו שנה חדשה רעננה בלוח שעדיין לא נתלשו בו דפים.
את הנחמה החלקית מצאתי בסרטוני מדיטציה ביו־טיוב. מאז שגיליתי את הפלא הזה, הפסקתי לצפות בטלוויזיה. לא להג חדשות, לא עדכוני בחירות, לא גל חום, גל שריפות, או זן חדש של מחלה. לא אכפת לי מחרק בשקית או מזבוב במרק. הודות לאנשים המשועממים על הפלנטה, שהעלו סרטונים מדיטטיביים עם פסל של בודהה בוהה בי במרכז ומוזיקת חליל, קערות טיבטיות ונקישות במבוק לשינה ערבה או לטיהור אנרגיה שלילית או השד יודע מה - אני צופה רק בזה.
יקום מקביל של צלילי טבע אלטרנטיביים בעולם רועש מחפירות רכבת. ציוץ מלאכותי של ציפורים שבוקע מתוך מסך מגע. יואל משה סלומון היה מתהפך בקברו, לו היה יודע מה קורה לטבע. אם ציפורים אינן נראות, המוות פה מולך, אבל הוא לעולם לא היה יוצא מפה מהר עם פקקי הענק. הסרטונים, אגב, פועלים ברציפות למשך שלוש וחצי שעות - כמובן שנשארתי ערה עד שכולם הסתיימו.
מעולם לא הייתה לי בעיה להירדם במקומות שאינם המיטה שלי, הבית הפרטי שלי, בית הוריי או בכל מקום שבו יש לי כרית מוכרת ומצעים עם הריח שאני אוהבת. בניגוד לאנשים רבים שאני מכירה, השינה הטובה ביותר עבורי היא זו שמתרחשת בבתי מלון, בדיוק כמו על הספה אחרי לילה של בילוי.
אם תהיתם, ישנתי בטיסות ללא שום כימיקלים וניחנתי ביכולת מופלאה לפספס את הארוחות במטוס, כי פשוט איש לא הצליח להעיר אותי. ולא רק באוויר הייתי נרדמת בשניות, אפילו באוטובוסים הייתי ישנה, לא רק בזמן הנסיעות הארוכות לאילת. גם כנערה בנסיעות קצרות מחולון לתל אביב לשיעורי מחול נרדמתי בקלות. לפעמים בספסל האחורי עם הראש על החלון, לפעמים בכיסא הבודד כשהראש מונח על המשענת ממול, ולפעמים סתם בישיבה מכוסה במשקפי שמש ענקיים.
כשהייתי ילדה, והייתי צריכה לשרוף זמן בין שיעורי הבלט, הייתי עולה על קו 5 התל אביבי, שנהג לעשות באותה תקופה מסלול מעגלי ונוסעת במשך שעה או שעתיים ברצף, רק כדי לישון. יום אחד הנהג הערני שם לב שאני ישנה בספסל האחורי בנחת במשך כמעט משמרת שלמה, ועצר במיוחד כדי להעיר אותי רגע לפני שהגענו שוב לתחנה המרכזית.
בילדותי הייתי ישנה גם על ספסלים בחצר האחורית של בית הספר, ישנה בשיעורים, פעמיים נרדמתי בשיעור אנגלית בכיתה ט׳, ואמא שלי נאלצה להסביר למורה שיש לי בעיה רפואית. לא הייתה לי שום בעיה מלבד זו שמכונה שעמום.
יכול להיות שאני לא משועממת מספיק ולכן אני לא נרדמת. ואם זו הסיבה, אחבק אותה בשתי ידיים ואודה על העניין שיש לי בחיים. מנגד, קושי להירדם מצביע ברוב המקרים על מוח שלא מפסיק לפעול, מחשבות שלא יודעות מנוח, וכמו שרופאים מכנים כל מיחוש עלום כווירוס, המקבילה הפסיכוסומטית להפרעות שינה על פי ד"ר גוגל היא סטרס.
לשמחתי, אמורה להיות תרופה בהישג יד. היא יעילה לצערי לפרק זמן קצר כמו אקמול וצריך לקחת אותה במינון גבוה כדי שתשפיע. לא קל להשיג אותה אבל היא בהחלט נמצאת בסל. קוראים לה חופש, ואני כנראה ממש זקוקה בדחיפות למרשם.