שוליית הרודן | רון מיברג

אמצע אוגוסט תועד בווידיאו הז'לוב המטורלל סטיבן סיגל, כשהוא ניצב בעיי החורבות של כלא אולניבקה, שבו רצחו חיילים רוסים עשרות שבויי מלחמה אוקראינים. אין שאלות רבות על מה בדיוק קרה שם ולמה; זה המודוס אופרנדי הרוסי מתחילת המלחמה: אדמה חרוכה ומקסימום אבידות בנפש. אבל מאז שנות ה־90, שבהן העתיק את פעילותו למזרח אירופה, סיגל מציג עצמו כידיד נפש של ולדימיר פוטין; השניים נאבקו בג'ודו ובצילומים המשותפים המעטים שלהם, גוהר סיגל, שתפח לממדי ענק, אל המנהיג הרוסי הקטן, לוחץ את ידו בשתי ידיו וממלמל את דברי הברכה השגרתיים.

סיגל נושא בתואר הלא נהיר, נציג משרד החוץ הרוסי לקשר הומניטרי בין רוסיה ואמריקה. לא ברור מה שליחותו, אבל על ההריסות המעשנות של אולניבקה התלונן סיגל על שהאוקראינים משתמשים ברקטה ארטילרית אפקטיבית וקטלנית (HIMARS) העושה שמות ברוסים. "כמובן שזאת רקטה", טוען סיגל בווידיאו, "אפשר לראות בבירור את סימני הבעירה ומבינים שזאת אינה פצצה. 50 אנשים נהרגו ו־70 נפצעו", אומר סיגל. למי הוא דומה בחולצת האוהל השחורה שלו, זקנו ומשקפי השמש השחורים? לסטיבן סיגל שהמעלית שלו אינה מגיעה לקומה העליונה.

במלחמה מתים, והרוסים עושים את מיטבם להשמיד. אבל באותה הזדמנות צילום ניסה סיגל לקדם גם תיאוריית קונספירציה שלפיה וולודימיר זלנסקי ניסה להשתיק ולהרוג "נאצי" שהיה בכלא. "מעניין שאחד הנאצים שנהרגו", אומר סיגל, "החל לדבר לאחרונה בשבחו של זלנסקי. זלנסקי הוא האחראי לפקודה לענות ולהמיט מיני עוולות תוך כדי ביצוע עבירות על אמנת ז'נבה".

פוטין אינו יכול לעשות רע בעיני סיגל. הוא תמך בסיפוח חצי האי קרים; הוא "אחד המנהיגים החיים הגדולים בעולם"; מספרים שהוא מצלם סרט תיעודי על הלחימה באזור הדונבאס, אבל מאז שהתנתק בכעס מהמערב והעניין בו דעך, אין מידע אמין על מעשיו. הסיפור שלפיו סיגל נכנס עם הכוחות הלוחמים לאוקראינה והשתתף בקרבות, הוא פיקציה מצוצה מהאצבע.

סיגל, שקיבל אזרחות רוסית ב־2006, הוא חצי יהודי וחצי אירי, שני עמים שלא ליקקו דבש. סבו וסבתו היהודים היגרו כנראה לאמריקה. בעשורים האחרונים הוא מסתובב בסרביה, קרואטיה ורוסיה, מצלם את סרטי האקשן הפסבדו־פוליטיים שלו, שאף פעם לא ברור מי נגד מי ומה הוא רוצה. את היקף מרלון ברנדו שלו הוא מחביא בגלימות גדולות ומעילי קטיפה סיניים, ועל הקרחת הוא הניח פאה מוזרה, שאינה נראית כשיער אלא כלבד מחוספס. נראה כי מדובר באדם נטול מודעות עצמית.

עם שמות הדמויות שגילם - קייסי רייבאק, ניקו טוסקני, פורסט טאפט וג'ק טאגרט - בנוסף לתעלוליו הרבים, אין חשש שהקורא אינו יודע מיהו. סיגל מצלם סרטים דלי־תקציב בבולגריה היישר ל־DVD; הוא מבוצר כצב ישיש במראה חדש עם כובע בייסבול הפוך, כאפיה סביב צווארו, זקן צרפתי ומשקפי שמש שחורים. השחקן שמעולם לא דיבר ברור, ממלמל עתה כמי שמחלים משבץ; עיניו הקטנות והמלוכסנות מתחבאות מאחורי חומת לחייו.

לא אקח ממנו את סרטיו המעטים ששליחותם עלתה יפה. ב"Fire Down Below" ("עיר במצור") הצליח סיגל לקבץ סביבו אגדות עם מוזיקליות כליבון הלם, כריס כריסטופרסון, הארי דין סטנטון, רנדי וארל סקראגס ואחרים, וכאשר מרטי רובינס מזמין אותו לנגן בגיטרה בלוגראס למתקדמים, מרים סיגל מרטין אקוסטית ופורט עליה במרץ. סיגל מקליט אלבומים, מחבר שירים ויש לו להקת ליווי שאיתה הוא מופיע. אכפת לו מההתחממות הגלובלית, מגורל אדמותיהם של האינדיאנים והאסקימואים, והוא חבר כבוד ב־PETA, הארגון שדואג לחיות.

סיגל הוא מה שמקובל לכנות בחור טוב במובן הרע. קשה לצלוח את מראה המשולש שווה הצלעות הצמרירי עם קוקו צולף כזנב של סוס המונח על ראשו. מרתיע יותר הוא סיפורו של מפיק שנכנס יום אחד לקרונוע של סיגל וראה את השמנדריק הגדול מתייפח בדמעות כשהוא אוחז תסריט בידיו. למה אתה בוכה, סטיב'לה? זה התסריט המדהים ביותר שקראתי בחיי, ענה סיגל. וואללה, מי כתב אותו? אני, ענה סיגל.

נותרו ויכוחים פתוחים על שאלות כמו האם הטריד מינית את ג'ני מקארתי, את נכדתו של ריי צ'רלס וארבע עוזרות הפקה ומפיקה שהגישה נגדו תלונה על הטרדה מינית ב־2010. אחת מנשותיו עזבה אותו כאשר גילתה שהוא מחזיק בצד שתי נערות רוסיות שדואגות לצרכיו המיניים 24 שעות ביממה. אפילו קלי לה־ברוק, אשתו המיתולוגית, העידה כי התעלל בה מינית. יש לו משקה אנרגיה דמוי רד בול הנושא את שמו. זכורים הסתבכותו עם משפחת הפשע גמבינו, שנגדה טען כי סחטה אותו כספית; היתקלותו בחוקר הפרטי הידוע פליקאנו והיום שבמסגרת מבצע למיגור קרבות תרנגולים לא חוקיים, הוא נכנס עם טנק לדירה פרטית, דרס גור כלבים ו־120 אפרוחים והבהיל את בני הבית עד מוות.

הוא פופולרי ברוסיה, מפרסם כלי נשק רוסיים באמריקה (ועדיין מתאבל על מותו של מיכאיל קלצ'ניקוב), ידיד של הדלאי לאמה, אימץ את הבודהיזם ונלחם נגד ייצוא פילים מדרום אפריקה והוא צמחוני כמובן. אף שגילה כושר עמידה ולא שינה את שמו למק־סיגל אלא רק שיחק עם האותיות כדי שלא ייראו כברית־מילה טיפוגרפית, Seagal, שום דבר בהתנהלותו האישית לא נוגע ביהדות.

בשנות ה־20 המוקדמות לחייו הגיע ליפן, שם התחתן, העמיד שני ילדים והתמחה באייקידו, אומנות לחימה יפנית. אלו הן העובדות היחידות שיש עליהן הסכמה, ומקומן בביוגרפיה הרשמית שלו אינו שנוי במחלוקת. כל השאר פתוח לדיון, לעג, גיחוכים וצחקוקים מאחורי גבו האיתן במשך עשרות שנים. בכפוף למתי ולמי התראיין, סיפר סיגל שהיה לו דוג'ו משלו; שמיומנותו הקנתה לו כמה חגורות שחורות וכי ניסיונו הרב נצבר בקרבות עם לוחמים מיתיים מקרב היאקוזה (המאפיה היפנית).

האישה המשמעותית ביותר בחייו הייתה קלי לה־ברוק, שבתפקידה המפורסם ביותר, "האישה באדום", השמידה רוכסנים רבים בסצינה שבה היא עומדת, נוסח מרילין מונרו, מעל פתח אוורור בחניון ונהנית מהמשבים העזים המרימים את שמלתה האדומה ומבהירה את העובדה ששכחה את החזייה בבית. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, שכנראה הייתה לה השפעה על תשומת הלב הפתולוגית שמעניק סיגל לשערו. 

הרומן פרח בהסגר ארוך בסוויטה במלון "פנינסולה" בהונג קונג, שבו הצטלמה לה־ברוק לפרסומת. סיגל הגיע בשם האהבה אחרי ששכנע את חבריו כי לה־ברוק היא עתידו. האהבה ממשב ראשון והמהפך הרומנטי בחיי סיגל הפתיע בעיקר את אשתו באותם ימים אדריאן לה־רוסה, שאיתה התחתן כאשר היה נשוי עדיין לאישה היפנית, שלא נותרה לה ברירה אלא לתבוע אותו בעוון ביגמיה. 

במחצית השנייה של שנות ה־80 עסק סיגל בהוראת אייקידו בדוג'ו בשדרות לה־סיינגה בלוס אנג'לס, מכון משופע בקליינטים פרטיים רבים מעולם השואו־ביז. ביניהם אחד האנשים החזקים ביותר בהוליווד באותם ימים, מייקל אוביץ, שעמד בראש סוכנות הייצוג CAA. לא ברור מדוע, אבל הספינקס המגודל עם שרירי הפנים המשותקים משך את תשומת לבו המקצועית של אוביץ, צייד כישרונות מעולה, שהביא אותו לאחים וורנר כדי להראות להם את הפוטנציאל שהיה מגולם בסיגל. כבר אז היה צורך במתורגמן במשרה מלאה כדי להבין מה הוא אומר. 

טרי סמל, שהיה בעל הבית בוורנר, התרשם מספיק כדי להמציא מודל קולנועי בצלמו של סיגל לאורך קווי המתאר הכלליים של גיבור אקשן לקוני שעובר משלווה נפשית אוריינטלית לאלימות פיזית קיצונית במהירות שלוקח לפורשה קאררה להגיע מאפס ל־60 קמ"ש. 

אלה היו הימים של גיבורי אקשן גדולים מהחיים כארנולד שוורצנגר וברוס וויליס, אף שבדיעבד קשה להבין מה היה פשר התזזית שחלפה בגוו ההוליוודי למראה עבודת הידיים המוזרה של סיגל, שהזכירה ילדה מגודלת הולכת מכות בבית ספר אחרי שמישהו לעג לה. כך נולד גיבור קולנועי חדש, שבהשוואה אליו היה שוורצנגר שחקן שייקספירי שאיים להדיח את לורנס אוליבייה. 

ב־1988 עלה למסכים ג'אמוס בן 37 בתפקיד ג'ינו, שוטר מהשכונה, שמותו של חברו מילדות בובי בידי ריצ'י, פסיכופת שאותו גילם וויליאם פורסיית בברוואדו האופייני שלו, מוציא אותו למרדף אישי הבז למגבלות החוק באחד ממרחצי הדם הגדולים של העשור, שנקרא "מעל לחוק". הסרט הכניס 18.8 מיליון דולר והשיק את הקריירה של סיגל. אם מישהו תהה בהמשך הקריירה מתי החל סיגל לתפוס את עצמו כגיבור מיתי, שכתב את הדיאלוג שלו לנהמות עמומות, אנגלית לא תקנית ומיני אמירות שלא ברור כיצד התחברו לעלילת הסרט, כדאי שיצפה ב"מעל לחוק". 

מיומו הראשון על המסך היה ברור ששחקנים שעשו בהמשך דרכם תפקידים גדולים כמו ג'רי אורבך מ"חוק וסדר", דומיניק קיאניז, הדוד ג'ון מ"הסופרנוס", ג'וליאנה מרגוליס מ"האישה הטובה" וג'ינה גרשון, חשבו שסיגל מייצג פנומן חדש שכדאי להסתופף בצלו. גור כלבים שסיגל מציל משקית ניילון אטומה שאותה משליך ממכוניתו בריון בעל מנטליות של בואש, הוא יריית הפתיחה למחויבותו העתידית של סיגל להגנה על חיות. את החשבון עם הבריון הוא סוגר בבעיטת וולה אדירה לביצים, שגורמת למתנכל לפזול בכאב, ללפות את אשכיו ולהתמוטט על המדרכה כשהוא צועק "my balls!", אחד מסימני ההיכר העתידיים של סיגל. 

אנשים היצוקים בתבנית הנפשית של סטיבן סיגל וזוכים בהצלחה שעמה פרסום עולמי וכסף, כואבים את דלותם הביוגרפית. כאשר החיווט במוחם פרום, הם מנפיקים סיפורי סבתות ואגדות־עם מאצ'ואיסטיות שיסבירו את המיומנות הרבה שלהם ואת התעוזה ואומץ הלב שהם מקרינים על המסך. זה לא עניין קל לחיות מציאות דלה כל כך מהסופרמניות הפיקטיבית שנארזת עבורם פעם בשנה בערך אך אינה יותר מזריקת מזומנים ואגו. סיגל בחר בסוכנות הביון המרכזית. אלא אם אתה חותר תחתיו או גורם לו נזק, ארגון כ־CIA אינו נוהג להוציא הכחשות על מי שמספרים כיצד עמדו בראש "מבצע שחור" בניקרגואה. 

מאושש מהצלחת "מעל לחוק", החל סיגל לגלגל את הסיפור שבסוף הפיל אותו; כיצד עבד ביפן עם ה־CIA, שזיהו את יכולותיו באומנות לחימה ובשפות. את המעשייה הראשונה סיפר סיגל ל"לוס אנג'לס טיימס", עיתון הפועל בלב המילייה ההוליוודי, שלא מיהר להפריך אותה. "אפשר לומר שהייתי יועץ לכמה סוכנים בשטח ובאמצעות חבריי בסוכנות פגשתי אנשים חשובים שעשיתי להם טובות מיוחדות". סיגל סיפר כי הוא צלף מדופלם, רוכב סוסים מעולה ודיבר שוטף ארבע שפות. את הטלפון הלווייני שבו השתמש ב"תחת מצור", כנראה סרטו הטוב ביותר, קיבל בהשאלה כפרוטוטיפ ניסיוני מהסוכנות. הוא נחשב למבין גדול בחרבות סמוראי יפניות, ורבים השתמשו בכישוריו כדי לקבל אישור לאותנטיות של חרב טרם שקנו אותה. 

בכל מה שקשור לאומץ לב אישי שלא מול המצלמות, התגלה סיגל כשפן. אלוף קרטה בשם בוב וול, שסיגל קיפץ מולו עד שהקים את כעסו, הזמין אותו לקרב אחד על אחד. מנו א מנו. בקרב שנגמר בתוך שניות, מעך וול את סיגל בחיבוק שחילץ ממנו הכרעה שנותרה תקועה בקימונו שלו. בהזדמנות אחרת שינה סיגל את אתר הקרב המיועד פעמים כה רבות, עד שלוול נמאס והוא הטריח את עצמו לביתו של סיגל. שם השתמש בשורת המחץ החוזרת בסרטי סיגל, "אני אקרע את ראשך ואחרבן בצווארך", איום שגרם לסיגל לפיק ברכיים, התנצלות גורפת ובכי תמרורים. 

בשיא הקריירה שלו השתכר סיגל 16 מיליון דולר לסרט. התגורר בקניון מנדוויל וחווה בסנטה אינז עם יקב שבו בקבק קברנה סוביניון עם תווית משלו. עם ההצלחה באה פרנויה. בבית לבש סיגל קימונו חסין כדורים, ובחוץ הסתובב עם אקדח אחד לפחות, שהוסתר על ידי המעילים הרחבים שהחל לובש ושמטרתם הייתה כפולה: להסתיר את האקדח מאחור ואת הכרס התופחת מלפנים. במקרה של פיחות חסר תקדים בגיבורים קולנועיים, יכול להיות מצב שקייסי רייבאק, הטבח ב"תחת מצור", שתיק השירות שלו כה סודי ושחור עד שאפילו לנשיא אסור לראות אותו, הוא מי שיישאר מהקריירה של סיגל. 

הוא עדיין היה רזה יחסית והתנועע בקלות. סימנו הרשום באלימות, קול פיצוח עצמות נשברות, בעיקר פרקי ידיים והתנפצות זכוכית, היה חדש יחסית, וזה היה לפני שללכת מכות עם סיגל נראה נלעג. כאשר נערת אמצע של "פלייבוי" יוצאת מעוגת יום ההולדת שהכינו לקברניט שמת דקות קודם לכן, נראה סיגל כמי שנאבק בעניין המיני המסוים שלו לטובת צניעות הגונה. 

בסרטיו הבאים הפכו נשים לנטל עליו, ולרוב הוא נגע בהן כשם שאוהבי כלבים טופחים על ראשי הגורים שלהם. זה אולי לא הוגן, בעיקר משום שקשה לשער לאן הייתה הולכת הקריירה שלו אלמלא הפכו חייו האישיים לסיוט מתמשך של פנטזיות, איומים, משפטים, מאפיה, בלשים פרטיים וכדומה. 

מי שתמיד היה ברווז מוזר החל מגעגע דברי הבל. על ניירות הגירושים שהגישה לו לה־ברוק ב־1995 הגיב סיגל במילים "חרא קדוש", ומאז הוא לא מפסיק לשלב את ידיו מלפנים על בטנו. את הדימוי הסיגלי פרמה כתבת תחקיר פוגענית שהתפרסמה ב"SPY", אחד המגזינים השנונים והמבדרים שראו אור באמריקה בשנת 1993, והוא לא השתקם ממנה. על תפקיד האורח שנתן לו רוברט רודריגז ב"מאשטה", נכתב שהיה כה קיצוני שנחשב להברקת ליהוק אבל בפירוש לא קאמבק. 

כעת הוא שוליית השטן, או הרודן. אבל הוא מביא מעט כל כך משקל סגולי וכוח אש לדיון עם פוטין, שלא צריך להמתין זמן רב עד שפוטין יזהה את גודל הקוריוז. כל זמן שהוא משקר על רקע תפאורה של חורבות באוקראינה, הוא מוגן כנראה. 