אחת מסיסמאות הקרב הידועות של הצרפתים במלחמת העולם הראשונה, המיוחסת למרשל פטן ולגנרל ניוול, הייתה "הם לא יעברו". הם – הכוונה לגרמנים. בגרסה הספרדית של מלחמת האזרחים, "הם" היו הפשיסטים של פרנקו, ובהשאלה, מאז, הפשיזם בכלל.
אלא שבימינו, מרוב החשש מפשיזם – הפנים הליברליזם את ערכי הדיקטטורה ויתרונותיה, בלי לוותר כמובן על מחלצות הדמוקרטיה, ועל נוצות חירויות הפרט וחופש הביטוי.
כששמע אחד מחרדי בני ברק על הצהרת הבחירות הפופוליסטית של מרב מיכאלי שהרכבת הקלה תיסע בשבת, הוא צחק והשמיע את הגרסה היהודית: אנחנו נשכב על הפסים, אמר. הם לא יעברו אצלנו.
באוניברסיטת ברקלי, אחד המעוזים של הליברליזם המטורף שהפך טורפני, הכריזו שמונה קבוצות של סטודנטים ומרצים למשפטים על אזורים בקמפוס כ"נקיים מישראלים ותומכי הציונות". הנה כי כן, כך הליברליזם הופך נאציזם.
מפלגת יש עתיד מבקשת להכריז על ערוץ 14 כעל גוף תקשורת הפעיל בבחירות לטובת צד אחד. לא "הארץ", שהמו"ל והבעלים שלו קרא בגלוי להצביע למפלגות המתנגדות לנתניהו. אלא ערוץ 14 המצדד בו. אולי לכן מיהר "הארץ" להתנגד במאמר מערכת לסתימת הפיות של ערוץ 14. הם מבינים שכאשר יתהפך הגלגל הם עלולים להיות הבאים בתור.
הנה כי כן, הליברליזם מבית מדרשו של יאיר לפיד אינו מהסס כלל כשהוא בא לרסק את חופש הביטוי. רק את זה המכוון נגדו, כמובן. בעיני מפלגתו של לפיד, שהוא בוחר את אנשיה פה אחד, שלו, באופן דמוקרטי לעילא, כל שאר ערוצי התעמולה והתקשורת, כולל תעמולות הזוועה האנטי־ישראלית של המפלגות הערביות – בסדר. או לפחות, לא שמעתי שהם ביקשו להשתיקם.
וכשהגיע שמעון ריקלין לשדר מטעם ערוץ 14 מול ביתו של לפיד – הגיעה המשטרה לסלק אותו משם ולהפסיק את "הפרובוקציה". גם עיתונאי שמאל נקיי דעת הבינו את האבסורד. הפרובוקציה היא של המשטרה, לא של ריקלין, כתב ג'וש בריינר ("הארץ"). תארו לכם צעד כזה נגד כתבי ערוץ 12 בבלפור. התקשורת החופשית הייתה מתפוצצת מזעם.
# # #
אבל חשובה מכל התסמינים הללו היא הכוונה לשנות בשקט את המשטר בישראל. מספר הצעות חוק מנוסחות בימים אלו, ומנהיגי מחנה רק־לא־ביבי מבטיחים להעלותן לאחר הבחירות "כדי לייצב את השלטון".
הם טוענים שהמשבר המשטרי הממושך שבו אנו נתונים בשנים האחרונות הוא איום קיומי על ישראל ולכן מציעים, למשל, כי ראש המפלגה הגדולה ביותר יוכל להרכיב את הממשלה גם בלי רוב בכנסת; כי קיום הממשלה והמשך כהונתה לא יהיו תלויים בהעברת תקציב; שייקבע פרק זמן מינימלי וממושך בין בחירות לבחירות וכי הכנסת תפוזר רק ברוב של 80 מחבריה.
כל אחד מהסעיפים הללו כשלעצמו מהווה ניסיון הפיכה. כולם ביחד – מגבשים דיקטטורה בחסות חוק מעוות. כולנו זוכרים עוד את הצרחות ההיסטריות מספסלי השמאל כשנקבע בחוק כי ויתור על חלקי מולדת מצריך משאל עם או רוב מיוחד. וזה היה רק ביחס לחוק אחד שהכנסת יכולה לבטלו ברוב רגיל. אבל הפקעת הדמוקרטיה הישראלית לידי תאבי השלטון ללא מצרים והכוונה לבטל את רצון רוב הציבור ולשלוט – עוברות בשקט. אפילו כנפיהם המרפרפות של הצבועים ה"דמוקרטים" משיקות מעליה.
וכי במה מדובר, למשל?
לצורך הדיון נניח שלפיד שותה קולות ממרצ ומהעבודה ו"המחנה הממלכתי", או איך שקוראים לגנץ ולסער היום. ויש לו 31 מנדטים ולנתניהו רק 30. נניח שמחנה נתניהו בכנסת מונה 61 מנדטים, וללפיד, עם רע"ם וטיבי ועודה ובל"ד – 59. על פי הצעת החוק הדיקטטורית הזו – לפיד יוכל לשלוט. בלי רוב. בלי כנסת, בלי תקציב, בלי אי־אמון, לשנתיים אולי לשלוש שנים.
זו אשכרה דיקטטורה מטורפת. לא פחות. ומדהימה מהכל, מבישה מהכל, מעידה יותר מכל דבר על הצביעות הממארת של השמאל הליברלי – היא שתיקתו.
אני יכול להבין את לפיד, גנץ, סער, ליברמן, אלקין, מיכאלי וגלאון וחבריהם, שמוכנים לדרוס את הדמוקרטיה בלי למצמץ - כדי לשלוט. הם גם מגלגלים עיניים ומבטיחים שהם עושים זאת רק כדי לייצב את השלטון. כדי למנוע עוד בחירות. כדי למנוע מנתניהו, המהווה סיכון לדמוקרטיה – להחריב את הדמוקרטיה. ולכן הם אומרים, למעשה: לא נניח לו להרוס את הדמוקרטיה שלנו. נשמיד אותה בעצמנו.
מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. הכנסת רע"ם לקואליציה והנכונות של השמאל לשלב את המפלגות הערביות הלאומניות בממשלות הבאות חותרות תחת ההגדרה "יהודית". כורתות את הכנף הימנית של מנורת שבעת הקנים שלנו. סמל המדינה היהודית. זה לא מזיז לשמאל, היהדות מכבידה עליהם. רבים מהם מושכים בעורלתם ומבקשים להיות "אזרחי העולם".
אבל עכשיו, כשהם מבינים שאין להם באמת סיכוי להגיע לשלטון בדרך זו – הם מוכנים לכרות גם את הכנף השנייה של מנורת שבעת הקנים. את הכנף הדמוקרטית. הם יישארו רק עם השמש. הם מקווים להיות השמש. נר יחיד. שלטון מיעוט כוחני.
בכל חברה אנושית יש פושעים. מעטים מאוד מהם גם מבצעים פשעים חמורים: רצח, אונס, הפצת סמים קשים או התעללות בחסרי ישע. במדינות מתוקנות נלחמים בפשע באמצעות חינוך, מניעה ואכיפה. כשהפושעים מצליחים בכל זאת לבצע את זממם – מעמידים אותם לדין וכולאים אותם. יש מדינות שבהן קוצצים את ידי הגנבים ותולים רוצחים ואנסים. ההיגיון שלהם אומר: אם אין לו יד – לא יגנוב. אם יוצא להורג – לא ירצח.
אבל מה שמציעים לנו גנץ וסער הוא סירוס כל האזרחים - כדי למנוע אונס. נטילת כל הכוח מהריבון ושלטון מיעוט - כדי שלא יקום נתניהו, הוא עצמו או בן דמותו – ויפגע במערכת המשפט. המיעוט "הנאור" בעיניו יוכל לשלוט כדי למנוע מ"כוחות האופל" לעשות כן. אפילו מתנגדי נתניהו ושונאיו יודעים כי בתירוצים עלובים כאלו עלו לשלטון המשטרים הדיקטטוריים הרצחניים ביותר בהיסטוריה.
# # #
בעולם האורווליאני שבו אנו חיים, כשהאמת היא שקר, חופש הביטוי הוא סתימת פיות, והדיקטטורה – מאבק לביצור הדמוקרטיה, הגיע הזמן לקום ולהצהיר: הליברליזם הכופה והאלים – לא יעבור. השמאל והמרכז המבטיחים - בשם הדמוקרטיה כמובן – להעביר חוקים דיקטטוריים מזעזעים – לא יעברו.NO PASSARAN!