זכות הציבור לדעת
רביב דרוקר חטף לא מעט לאחרונה על כי שילם לעד המדינה ניר חפץ על החומרים שומטי הלסת שפורסמו השבוע ב"המקור". אני לא שותף לביקורת הזו. לזכותו של דרוקר ייאמר כי בהזדמנות אחרת, כשערוץ אחר שילם עבור מידע, הוא הביע תמיכה. אם המידע חשוב, אם הוא משרת את זכות הציבור לדעת, והכי חשוב, אם הוא אמין, אז אפשר גם להשקיע כסף בהשגתו. זה מקובל בכל הדמוקרטיות בעולם, ובלבד שזה יהיה שקוף.
ביום רביעי שודר פרומו עם שתי הקלטות בקולה של הגברת נתניהו, וראיון קצר עם ניר חפץ שבו הוא מספר, פעם נוספת (אבל הפעם בפירוט ובגוף ראשון) על מעורבותו של יאיר נתניהו בהחלטות אביו. על ההשפעה העצומה של "הילד" על מה שנותר מהאב. על הדורסנות, הסגנון, הבוטות, הקיצוניות והחוצפה של נתניהו, דור 3.
קוראי הטור הזה מכירים חומרים כאלה, ובהרחבה. צריך להתעכב על דלי השופכין ששפכה "הגברת" באחת ההקלטות הללו, על ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין. מהטובים שהיו כאן. איך היא מכנה אותו "חרא" ו"חוצפן" רק על זה שהוא לא הסכים לאשר הצבת שמירה של מאבטחי היחידה לאבטחת אישים על ביתם הריק של בני הזוג נתניהו ברחוב עזה בירושלים.
בואו נחזור על זה: המעון הממלכתי בבלפור, מתחם מבוצר, תחת שמירה של עשרות. הווילה הפרטית בקיסריה, שם הם עשו את הוויקאנדים, כנ"ל. מתחם מבוצר, עשרות מאבטחים, שמלווים את השניים בשיירות בכל הארץ. עד כאן, סבבה. למה צריך להציב מאבטחים על דירה ריקה? אבל ממש ריקה, כן? לא בשימוש. מה זאת אומרת למה? כי ככה שרה רוצה. וכשהיא רוצה, ראש השירות צריך להתיישר.
אז תאזינו להקלטה. איך היא מספרת ששיגרה את נתן אשל, וגם הוא גער בדיסקין. ואיך היא "מבינה בביטחון כבר 20 שנה, כן?" מדברת על ראש השירות, מה פתאום הוא מחליט, וכמובן ש"הכל כסת"ח", והשיא עוד לפנינו. כי האיום הגדול מבחינתה, שמצריך מאבטחים סביב השעון על נכס ריק, הוא שמישהו ישתול שם מיקרופונים! או פצצה! והכי גרוע: ש"שני ערבים ששילמו להם יפרצו לדירה, ויניפו דרך החלון מעל רחוב עזה את דגל פלסטין! אתה יודע איזה דמורליזציה תהיה כאן?", היא אומרת לניר חפץ, והעולם שותק.
כן, לכל זה אנחנו מתגעגעים. למשפחה שהשתלטה על מפלגה, שהשתלטה על מדינה, שלא מסוגלת להרפות. למנהיג שאיבד את השליטה על עצמו, על סביבתו, על עקרונותיו. לתרבות של פייק, של שקר, של הסתה ודורסנות, שמעמידה את המלכה מעל הממלכה, את השליט מעל הנתינים. כל זה מתקרב והולך אלינו, ב־1 בנובמבר.
עם סגירת הגיליון הזה לדפוס, אני קורא דיווחים, בערוצים שונים, על מאמץ אדיר של נתניהו (שמוביל, כמובן, נתן אשל) להפעיל מכבש לחצים על אנשי הפלג הירושלמי לחרוג ממנהגם ולצאת להצביע. אולי יוסיפו מנדט חרדי שיעניק לנתניהו את השלטון.העובדה שמדובר בפלג לא ציוני, קיצוני, שמדי פעם משתק חצי מדינה רק כי אחד מאברכיו זומן ללשכת הגיוס לקבל את הפטור ולא מוכן להתייצב, כי אינו מכיר בסמכות המדינה הציונית, היא בשוליים.
לנתניהו מותר הכל: להתחבק עם ערפאת, לקיים מו"מ עם אבו מאזן, לשבת עם אחמד טיבי, לפלרטט עם מנסור עבאס ולחזר אחרי גופים לא ציוניים קיצוניים. ברגע שמישהו אחר יחטא במעשה דומה, זהו. הלכה המדינה היהודית.