מציאות חלופית
אחרי שחילק את תיק החינוך לחמישה שרים שונים, קילף משר הביטחון את מתאם הפעולות בשטחים והמינהל האזרחי ואת מג"ב איו"ש, פירק אין ספור תיקים נוספים ואת השאר חילק ברוטציה בין שרים שונים, ובכלל זה את תיקי האוצר והבריאות החיוניים, שוקל נתניהו לפתור לעצמו את דילמת תיק החוץ באופן יצירתי: מכיוון שאמיר אוחנה, ישראל כ"ץ ואפילו מקורבו רון דרמר חושקים בתיק, משתעשע נתניהו ברעיון לחלק את התיק לשלושה חלקים: המשרד לענייני אמריקה, בראשו יעמוד רון דרמר; המשרד לענייני אירופה ורוסיה, שיועבר לידיו של אמיר אוחנה; והמשרד לענייני שאר העולם, שיופקד בידיו האמונות של ישראל כ"ץ. כל אחד מהשרים ייהנה מלשכת שר חוץ בהיקף מלא, אבטחת שב"כ וחברות בקבינט.
עקב ריבוי המשתתפים יוקם גם "קבינט חוץ" שיכלול את שלושת שרי החוץ, ראש הממשלה ואריה דרעי, כי אי אפשר בלעדיו. אם דרעי, אז גם גולדקנופף, כדי לא להפלות בין חרדים. ויש גם בונוס: ההערכה היא שגולדקנופף יפתור את המשבר שעתיד לפרוץ ביחסים עם ארה"ב והאיחוד האירופי במהירות שבה פתר את משבר הדיור.
רגע, יש בעיה. דרמר מקובל מאוד על אנשי המפלגה הרפובליקנית, אבל הדמוקרטים לא רוצים לשמוע ממנו. תירגעו. לא אלמנה ישראל. אפשר לחלק את המשרד של דרמר לשניים: שר לענייני רפובליקנים (שיהיה, כמובן, דרמר) ושר אחר, נניח ניר ברקת, לענייני המפלגה הדמוקרטית. זה גם יפתור את הסוגיה וגם ירגיע את ברקת. בינגו. חוצמזה, נשקלת גם האפשרות לפרק את תיק המודיעין לארבעה שרים נפרדים: אחד יטפל באמ"ן (כולל 8200), השני במוסד, השלישי בשב"כ, והרביעי במודיעין 144.
הקטע הזה הוא סאטירה. אין תוכנית לפרק את משרד החוץ לשלושה. אבל היי, למה שלא תהיה תוכנית כזו? פירוק משרד החוץ הגיוני הרבה יותר מהפירוקים שכן מתרחשים לנגד עינינו בימים האחרונים. אל מול המופרכות של מכירת החיסול שמבצע עכשיו בנימין נתניהו במדינת ישראל, הכל הגיוני. שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותנו. הקווים האדומים נמחקו מזמן. הצפרדע המבושלת איבדה תחושה. אפשר להגביה את הלהבות ולרקוד סביב המדורה.
עד לא מזמן, רוב מה שקורה כאן מאז ה־1 בנובמבר היה נתפס כבלתי אפשרי בעליל. להלן רשימה חלקית: שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים יעביר חוק פרסונלי מיוחד כדי לאפשר למורשע בשוחד והעלמת מס לכהן כשר בממשלה? אין חיה כזו. הרי כשממשלת השינוי שקלה להעביר את "חוקי הנאשם", קמה צעקה גדולה שמדובר בחוק פרסונלי והמזימה בוטלה.
והנה, חוק פרסונלי על סטרואידים עובר בשקט מוחלט. או הפקדת תיק חיוני כתיק הבריאות בידיו של אותו מורשע פעמיים, כסוג של תיק בונוס, בנוסף לתיק הפנים? וכל זה לשנתיים בלבד? לא היינו מאמינים. או חלוקת חינוך ילדינו בין ידיהן המורעבות של סמוטריץ', אבי מעוז, דרעי, אורית סטרוק, החרדים ולך תדע מי עוד? שטויות, אין סיכוי. או חלוקת תיק האוצר ברוטציה בין שני שרים שהם דבר והיפוכו? לא יכול להיות. או הפקדת משמר הגבול ביהודה ושומרון בידיו של הפירומן איתמר בן גביר?
מדובר, כנראה, בבדיחה. אם כי בן גביר יקבל גם את הסיירת הירוקה ופיקוד ישיר על המשטרה. בדיחה לא מצחיקה. או קילוף ה"מורשת" מתיק ה"ירושלים ומורשת" והקמת משרד נפרד? לא הגיוני, הרי בכל תיק המורשת יש חמישה אנשים, בלשכת שר יש עשרה אנשים. לא יכול להיות שהמטה של השר יהיה יותר גדול מהתיק עצמו, נכון? ובכן, לא נכון. הכל הגיוני.
ועוד לא דיברנו על הנגב והגליל והאזרחים הוותיקים והחוסן החברתי ופיצול הפריפריה ושכונות המצוקה במרכז מהפריפריה בפריפריה. ועל זה שיש ליהדות התורה שמונה תפקידים לשבעה אנשים, כך שנוצר מצב שאחד הח"כים שם יהיה סגן שר בשני משרדים. כן, כל זה קורה.