דודי שלום,
אני מאמינה לך שהדברים שנשאת השבוע מעל דוכן הכנסת, שזכו לכותרת "נאום הרולקסים", יצאו מדם לבך. אני גם יודעת שאתה לא לבד. הרעיון של הדברים שאמרת בדבר קיומה של אליטה מדירה שלא אפשרה למזרחים להשתלב בעמדות מפתח בחברה הישראלית, במוסדותיה ובבג"ץ נמצא כמעט בקונצנזוס מלא בכל בית ליכודי בערי הפריפריה. כאב האפליה הוא הכאב של הדור שלך, של אבא שלי ושל רבים אחרים שמדינת ישראל הדירה.

חלוצים שעד היום לא זכו להכרה הראויה לכך שהטילו עליהם את משימת בניית ערי הפיתוח, הרחק מהערים המפותחות וללא נגישות לשירותים ולמשאבי המדינה. אנשים שגרמו להם להבין שהם פחות טובים ופחות ראויים, עד כדי כך שרובם גם האמינו לזה ועד כדי כך שאנחנו המזרחים, בני הדור הממשיך, התביישנו בתקופה מסוימת בזהות שלנו. אבל דודי כפרה, ויש פה אבל גדול - הדברים שאמרת הם כבר היסטוריה, כואבת ושורפת ככל שתהיה. אסור לך להציג אותה כאילו היא נחלת ההווה.

המאבק המזרחי שלך לא מעודכן, בדיוק כמו שמרצדסים ורולקסים כבר לא מאפיינים את האליטה התל אביבית שאליה התכוונת. המרצדס התחלף בטסלה, והרולקס - באפל ווטש. ואם כבר במרצדסים עסקינן, אז כדאי שגם אתה תכיר בכך שמספר רכבי היוקרה ביחס למספר התושבים הגבוה ביותר בישראל, נמצא דווקא בעיר הליכודית נתיבות.

דודי נשמה, מי כמוך יודע שלתאר את המזרחים כמנקי בתים של אשכנזים זה מופרך ולא עובר אפילו ברמת תסריט לסרט ההמשך של "סאלח שבתי". כל החלוקה הזאת של "אנחנו והם" ותיאוריית ישראל הראשונה והשנייה זה מאמץ מעייף של אנשים שמבקשים להרוויח תועלת מהנצחת הפערים למרות המציאות הישראלית המשתנה. זהו שיח מפלג ומשסה, שאין לו מקום - למרות העוול שנעשה לאורך השנים ואף שהתיקון טרם הושלם.

המאבק המזרחי עודנו כאן, והעבודה עוד רבה, אבל המטרות השתנו. התפקיד שלך כמנהיג ציבור הוא לא לשמר את שיח העבר, אלא לתקן את הסטטיסטיקה והעתיד באמצעות החלטות אופרטיביות ומדיניות שיחזקו את השוויון ואת המוביליות החברתית במדינת ישראל. וכן, אתה לגמרי צודק שאפשר להתחיל בגיוון השופטים בבג"ץ.

אני מודעת לכך שהרפורמה במערכת המשפט זוכה לתמיכה אדירה בבייס הליכודי, וזאת בעיקר בשל הסעיף שמתייחס לוועדה לבחירת שופטים. האליטה המשפטית בישראל נתפסת במעוזי הליכוד כקליקה סגורה שחסמה שופטים מזרחיים, קליקה לא מגוונת, שנדמה שהזכות להיות חלק ממנה הועברה בדנ"א. תחושת הכעס והעלבון מגובה במספרם הזעום של השופטים ממוצא מזרחי בבית המשפט העליון, שישה בלבד, ובהם אברהם חלימה, אדמונד לוי, אורי שהם, מני מזוז, יוסף אלרון וכעת גם גילה כנפי־שטייניץ, כאשר הגדרת שופט מזרחי מתוארת כבן למשפחה ממדינות ערב, מהעליות של המאה ה־20. היעדר שופטים מזרחיים בעליון, שמתפרש כאפליה והדרה, הוא הרוח החיה מאחורי התמיכה הרחבה ברפורמה, ששאר סעיפיה זוכים לפחות התעמקות והתייחסות.

בראיון שנתן השבוע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, לרוני קובן בכאן 11, הוא נשאל מדוע היה מספרם של השופטים המזרחיים נמוך כל כך. התשובה שלו העידה על עוצמת הניתוק מתחושת העוול של חלקים נרחבים בחברה הישראלית, שלא זכו לייצוג בבית הדין הגבוה לצדק של החברה הישראלית. עושה רושם שברק עצמו מתעקש שלא להבין את חשיבות נושא הייצוג במערכות המשפט, שאינו טכני אלא עמוק ומהותי, ובסופו של דבר, בהיעדרו, עשויה להתקבל גם הטיה משפטית.

"לא היה מרוקאי אחד?", שאל קובן את אהרן ברק, והאחרון ענה "לבג"ץ צריך למנות את השופטים הטובים ביותר". ברק הציג את המשימה למציאת מועמד מזרחי שיהיה מהטובים ביותר כמשימה כמעט בלתי אפשרית, ואף ציין כי היה רצון אך ייתכן שלא נעשה מספיק מאמץ כדי לאתר מועמדים כאלה. אבל מסתבר שגם כשהייתה לפחות מועמדת אחת ראויה במיוחד, היא לא מונתה. אולי בשל העובדה שעסקה בדיוק בהשפעת סוגיית היעדר הגיוון על פסקי הדין - הפרופסור יפעת ביטון.

ביטון, ילידת קריית מלאכי ונשיאת מכללת אחווה כיום, היא מומחית בעלת שם עולמי לדיני נזיקין ואיסור אפליה. לאורך כל שנות הקריירה המשפטית שלה היא התמקדה בעריכת דין למען צמצום פערים בחברה הישראלית. היא בוגרת תואר שני בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת ייל, עשתה דוקטורט באוניברסיטה העברית ואוחזת בפוסט־דוקטורט מבית הספר למשפטים היוקרתי של אוניברסיטת הארוורד. בית המשפט העליון אינו זר לה, אחרי שהתמחתה בלשכת השופט מישאל חשין ואף הייתה למועמדת הצעירה ביותר ברשימת המועמדים לשיפוט, אבל משום מה לא נמצאה מתאימה. יש מי שרואה במקרה שלה דוגמה לציפוף השורות בקליקת בג"ץ, כדי למנוע שילוב של מי שאינו מגיע מאותו הכפר.

השר אמסלם, אין ספק שמוכרחים לפעול לגיוון שופטי בג"ץ. אבל גם אתה יודע שאף אחד לא מבטיח שהרפורמה המוצעת כיום תביא לגיוון המיוחל, מבלי להתפשר על הסטנדרטים ומבלי שהאינטרסים הפוליטיים של הקואליציה יהיו מעל הכל. הגדרת את המאבק המתנהל כיום במדינה כמאבק מעמדי מול האליטה, אבל הנחת היסוד שלך שאליטה היא דבר רע מוטעית בעיניי. בכל חברה מתוקנת ומתקדמת צריכה להיות אליטה, כזאת שביכולתה למשוך את כל שכבות האוכלוסייה למעלה. חברת מופת היא כזאת שהאליטה שלה היא מגוונת ולא מדירה, אבל זה תלוי בעיקר במנגנוני המוביליות החברתית שמושפעים ממדיניות ממשלתית.

אמסלם נשמה, אני מאמינה לך שהנושא הזה קרוב ללבך, ולכן אני רוצה להזכיר לך שבידך הכוח לשנות - ומציעה לך להתחיל את התיקון בחינוך. לא ייתכן שילד שגר בפריפריה יזכה לתקציב חינוך נמוך יותר מילד שגדל בעיר במרכז עם הכנסות עצמיות גבוהות. פערי התקצוב בחינוך הם אלה שמשמרים את הפערים החברתיים ועוצרים את המוביליות החברתית. צריך לחזק את מערכות החינוך בפריפריה, כדי שילדיה ישתלבו יותר ביחידות הטכנולוגיה של צה"ל. צריך להגדיל את הנגישות לאקדמיה ולפעול לגיוון גם בדרגיה הגבוהים. צריך לפתח תשתיות ולחבר את הפריפריה למרכז, לפתח תעסוקה איכותית, והרשימה עוד ארוכה.

ובמקביל, חשוב שתזכור שאי אפשר לזעוק שיש פערים חברתיים בלי לטפל בהם. אי אפשר למחוק את ההישגים של המזרחים בכל תחומי החיים ולא להתהדר בהם, כי זה משרת נרטיב פוליטי. ויותר מכל - אי אפשר לחלק את החברה הישראלית לאנחנו והם, לאשכנזים ומזרחים, לטובים ורעים. הפילוג והשיסוי מסוכנים לחברה הישראלית, ובאחריותך לאחות את הקרעים ולא להגדיל את השסע.

בברכה,
קרן אוזן, ילידת נתיבות