עוד קודם שפרץ המאבק על הרפורמה המשפטית שמובילה הממשלה, היה מצב הצבא בכי רע. זה שנים שצה”ל מאבד את כשירותו ואת מוכנותו לצאת למלחמה אזורית על אויביו, מלחמה שתרחיש ייחוסה הוא לחימה בשש זירות: איראן, חיזבאללה מלבנון, מיליציות פרו־איראניות וצבא סוריה, חמאס והג’יהאד מעזה, התפרצות אינתיפאדה שלישית ביהודה ובשומרון, והתפרצות מהומות של אלפי פורעים בתוככי מדינת ישראל. בו זמנית ללחימה בזירות אלו, ההערכה היא כי ישוגרו אלפי רקטות, טילים וכטב”מים מדי יום ביומו על העורף הישראלי. כל בר דעת צריך לזכור שבלי צבא מוכן למלחמה לא תהיה לנו לא דמוקרטיה ולא דיקטטורה, פשוט לא תהיה לנו מדינה.
המאבק ברפורמה המשפטית מוסיף שמן למדורה ומביא לידי התפוררות הלכידות, הערבות ההדדית בין איש לרעהו והאמונה בצדקת הדרך של חיילי המילואים. תהליך זה מחלחל לתוך הצבא הסדיר ופוגע קשות במוטיבציה לשרת בחילות קרביים ובהנעת הלוחמים הקרביים במילואים לשרת בצה”ל. תהליך הסרבנות אסור שיקרה, הצבא חייב להיות מעל הפוליטיקה, זה תהליך שמוביל בוודאות לאסון לאומי ולאפשרות של חורבן הבית השלישי.
במקום להתכונן במלוא המרץ למלחמה הנוראה העומדת לפתחנו, העלולה לפרוץ בכל רגע, אנו ממשיכים לשקוע עמוק בביצה של היעדר מנהיגות הפועלת להוציאנו מתוך המדמנה. אגו וכיפופי ידיים יביאו את ישראל אל עברי פי פחת ללא דרך חזרה. במאבק הזה לא יהיו מנצחים, אלא רק מפסידים. גם אם מישהו מהצדדים יכריז שניצח, הרי זה יהיה ניצחון פירוס שתועלתו בטלה בשישים מול התוהו ובוהו שיהיה במדינה ויפגע בכל חלקה טובה: בכלכלה, בחינוך, בבריאות, בביטחון אזרחי ישראל וביכולתם להגן על המדינה מול התקפות אויביה.
אנחנו עם שהולך ביודעין, בנחישות ובדבקות אל אובדן מולדתו שלה פילל והתפלל 2,000 שנה. בנינו בזעת אפינו מדינה לתפארת ולחמנו עליה בחירוף ובאומץ לב הודות ללוחמינו עזי הנפש. חיילינו לחמו במצבי קיצון, בערפל קרב ובחוסר ודאות גם כשחבריהם נפלו לידם; והנותרים המשיכו כי הבינו שאין אחרים במקומם. הם האמינו בצדקת הדרך, באהבת המולדת ובערך של השירות למדינה, והבינו שאין לנו מדינה אחרת, והעיקר הוא לתת מעצמך למדינה ולחברה, ולא רק לקבל מהן. הם היו מוכנים לשלם בחייהם כדי להגן על המולדת, ורבים מהם לא חזרו בשלום הביתה; בזכותם ניצחנו במלחמות ישראל, והודות להם אנו חיים היום במדינת ישראל. רק כך נוכל לנצח במלחמות בעתיד. כדי שלא נאבד את מדינתנו, על הפוליטיקאים לא להיות צודקים אלא חכמים. זו שעת מבחן להנהגת המדינה. אם לא יעצרו הפוליטיקאים את התפרקות המדינה ואת הליכתה לעולמה, ייזכרו מנהיגי כל קצות הקשת הפוליטית הנושאים באחריות ישירה או עקיפה לדיראון עולם בספרי ההיסטוריה של עם ישראל. רק הידברות והגעה לפשרה בהסכמה רחבה עשויות להציל את המדינה מאובדנה. זה מתחיל להיות מאוחר מדי.
הכותב שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכמפקד המכללות הצבאיות. כיהן במשך כעשור בתפקיד נציב קבילות החיילים. בעל עיטור העוז על לחימה כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים. חבר בפרויקט הניצחון הישראלי.