אין שום קשר בין השהיית החקיקה שעוסקת ברפורמה המשפטית לבין הפער שנפער בחברה הישראלית. מדובר בשבר טקטוני שהוא בפירוש סופה של מדינת ישראל כ"מדינת ישראל". איש לא יודע איך תצא קהילת השבטים המשוסעת מההתרסקות הזו, אבל דבר אחד ברור: גם אם השמש תזרח מחר במזרח, זו לא תהיה זריחה של בוקר חדש, אלא שקיעה לאומית (רצוי לא ארגמנית מדי) בלילה אפל.
עבור חבורת הימין – אלוקי, אידיאולוגי, פוליטי או מנטלי - ההליכים לשינוי פני המשטר והמדינה יימשכו כך או אחרת, ללא קשר לדיונים בין קואליציה לאופוזיציה. וכך בדיוק גם בתביעה למדינה ליברלית דמוקרטית מצדה של תנועת המחאה. עבור הקהילה הזו החיים במשטר דתי־לאומני הם כמו שינוי מגדרי בכפייה פלוס סירוס תודעתי.
אתה יכול לנתח את מינך או לשתול השקפות פוליטיות, אבל אינך יכול לשנות את זהותך כאדם. מי שגדל כליברל חילוני לא מסוגל לעבור במאה שערים או במ"ט שערי כפייה דתית. גם לא להסתחבק עם מתחזה לחב"דניק שאוהב את כולם.
בינתיים קואליציית ה־64 מתפקדת כרוב דיקטטורי דתי, והבעיה הנוכחית במצב הזה היא ביטחון המדינה. לא משום שאויבינו יכבשו אותנו – גם אם ינסו, זה לא יקרה – אלא באורח שבו יופעל הצבא במקרה של חיכוך מדמם, כאשר את הנחיות הדרג המדיני תנחית חבורה היסטרית של פוליטיקאים, חלקם משיחיים, שתורת הלחימה שלהם היא להרוג־לאבד־להשמיד ככתוב בתורתם. לא מדובר במליצה, אלא במציאות וביחסי הכוחות במזרח התיכון.
יש בהחלט אפשרות שבמהלך לחימה ייווצר איום קרקעי שיש בו פוטנציאל להמשכיות לתוך ישראל גופא. למציאות הזו יש סימוכין בכל תרחישי הלחימה שצה"ל מתכונן לקראתם. נניח, איבוד של אצבע הגליל ובו־זמנית כיבוש התנחלות בגדה ומחטף יישוב בעוטף עזה. גם לצה"ל נטול מחאה, אין תשובה יעילה בנושא. בייחוד כאשר המהלך הזה מלווה במטחי טילים וברקטות על ריכוזי אוכלוסייה ותשתיות, או בהיסטריה הצפויה בתחושת איום קיומי מוחשי ומיידי.
התשובה היחידה היא הרחבת דוקטרינת רובע הדאחייה בביירות בכל החזיתות והפעלת מכות אוויריות ברמה של חיסול תשתיות, ובעצם טבח עם כדי לבלום את המהלך הקרקעי של האויב. תחשבו על בנימין נתניהו המוקף בסחטניו וכולם שם מאבדים את שיווי משקלם האפסי מול המצב המצ"ב.
תחשבו על עיניו המתרוצצות וחיוכו המוזר של איתמר בן גביר, על האגביות הפרחחית במיצגי הבורות של בצלאל סמוטריץ', על להקת יאיר נתניהו מתחממת על הקווים שבין שפיות לשיגעון – ותבינו איפה אנחנו חיים, בינתיים. ואם אתם עדיין מסוגלים להירדם בלי להקיץ כעבור חמש דקות בחרדת נטישה קולקטיבית – המציאות הזו מניחה לפתחנו את האופציה הגרעינית. זו של ולדימיר פוטין, זו של איראן וזו המיוחסת לנו.
סדום ועמורה
הגנרל מארק מילי, ראש המטות המשולבים של ארה"ב, אמר לאחרונה כי "מרגע שאיראן תקבל החלטה, היא תוכל להפיק חומר בקיע לנשק גרעיני בתוך פחות משבועיים וייקח לה רק עוד כמה חודשים ספורים כדי לייצר נשק גרעיני של ממש".
האמת, נמאס לי לחזור על עצמי. הודות לטרפוד חוזה הגרעין של ברק אובמה, פרי הטיפשות המתלהמת של דונלד טראמפ ונתניהו, נאמר בטור הזה אין־ספור פעמים כי איראן תגיע לסף הגרעיני וזה לא סוף העולם.
מאגר של אלפי טילים בליסטיים חמושים בראשי קרב גרעיניים בבריה"מ ובארה"ב במהלך המלחמה הקרה דווקא סייע לבלימת מעורבות ישירה של המעצמות. במקום לשגר פצצות גרעין זו כנגד זו, עשו המעצמות שימוש בשכירי חרב שביצעו עבורן את העבודה השחורה והמדממת על הקרקע. למשל מדינת ישראל.
עד מלחמת 67' האינטרס הישראלי העליון היה להקים מערך ביטחוני ומדיני שיחזק את המדינה שזה עתה נולדה בדם, והשיקול הזה היה מוצדק ונכון. מ־67' ואילך נפלה החלטה שלא נכתבה בשום מקום, אבל הדריכה את מדיניות הממשלות מאז ועד היום: לשרת את ארה"ב לטובת האינטרסים שלנו. תשכחו קשקושים על ברית ערכים וידידות לנצח. ישראל הייתה זקוקה לגיבוי כספי, צבאי, מודיעיני ומדיני כדי להמשיך להחזיק בכיבושי מלחמת 67'.
ארה"ב העלימה עין מפרסומים זרים (ידעו בדיוק במה מדובר) על ישראל המתגרענת, משום שהייתה זקוקה לשוטר גרעיני כביכול שיגן על מאגרי הנפט של המפרציות מול האיום הסובייטי. כך עד היום, כשארה"ב נאבקת על מעמדה האסטרטגי במזרח התיכון מול רוסיה, איראן וסין.
כך כנראה יהיה גם מחר, כאשר הפוטנציאל הגרעיני של איראן וזה המיוחס לישראל ינטרל זה את זה, בעוד גרורות איראניות ינהלו קרבות התשה מול צה"ל. לרבות האפשרות להתרחבות החזית למלחמה כוללת, וזה המקום ששם אפשר שייכנס השיקול הגרעיני לתמונה.
חרף חילוקי הדעות ותביעת ארה"ב הקבועה לחזור לקווי 67' ולהיכנס למועדון הגרעיני בגלוי – הקשרים ההדדיים והתועלת הגלומה בהם, הן לארה"ב ולישראל, מנעו דרישה אמריקאית תקיפה יותר. להערכתי, זה עומד להשתנות. בעיקר עקב קצה הקרחון הגרעיני שצף באיראן וברוסיה במלחמת אוקראינה.
כחצי שנה אחרי כישלון הבליץ הרוסי, דלפו דיבורים של פוטין על נשק גרעיני טקטי. ג'ו ביידן הגיב על האפשרות והעריך שהנשיא הרוסי "אינו מתבדח כאשר הוא מדבר על שימוש בנשק גרעיני טקטי... ואני לא חושב שאפשר להשתמש בנשק גרעיני טקטי ולא להגיע לארמגדון".
לפני כשבוע הודיע פוטין כי רוסיה חתמה על הסכם עם בלארוס להצבת נשק גרעיני טקטי בשטחה. במוסקבה טענו כי ההחלטה לא מפירה את ההסכמים למניעת הפצה של נשק גרעיני שעליה רוסיה חתומה, וכי ארה"ב עצמה מציבה נשק גרעיני בשטח אירופה.
ההערכות הן שארה"ב מאחסנת כמאה ראשי קרב גרעיניים בחמש מדינות נאט"ו: בלגיה, גרמניה, איטליה, הולנד וטורקיה. בשנה שעברה קראה פולין לארה"ב להציב נשק גרעיני בשטחה, על רקע החשש כי פוטין יבחר להשתמש בנשק גרעיני – ונענתה בשלילה עקב ההפיכה המשטרית שבוצעה בה.
מדינת ישראל של היום היא תקלה רבתי בנושא הגרעיני. בייחוד עקב מנהיגות מטורללת שחוסנה בעת מלחמה מוטל בספק. אני לא יודע מה מצב הגרעין הטקטי בישראל, אם יש כזה ומה מידת הנשורת הגרעינית שהוא משאיר אחריו. אני יודע בוודאות שהנשורת התקשורתית, בוודאות, אם ישראל תעשה שימוש בגרעין כלשהו, תקבור את מדינת ישראל.
יש בהחלט מקום לחשש שמטורפי ארמגדון שלנו לא יהססו לעשות שימוש בכל מה שייראה בעיניהם כישועת ה' כהרף עין. זה מה שקרה לסדום ועמורה, לא?