פרס ההומור
אדם סנדלר זכה לאחרונה בפרס להומור על שם מארק טווין. הוא טוב, אדם סנדלר. אבל אני רוצה לדבר רגע על מי שטוב באמת: מארק טווין.
הספר הראשון שקראתי באנגלית היה כאשר הייתי בכיתה י' והחלטתי שאני צריך לקרוא ספר באנגלית מתחילתו ועד סופו. לקחתי ליד את "הקלברי פין". חשבתי שזה יהיה ספר קל. סיפור לילדים. אמרתי לעצמי: מילים שלא אבין, אחפש במילון. טעיתי. גם כי זהו ספר מורכב. בעוד כתיבת "טום סויר" נמשכה שנתיים, הרי את "הרפתקאותיו של הקלבּרי פין" החל לכתוב בקיץ 1876 וסיים רק כעבור שמונה שנים ארוכות, שהיו רצופות הפסקות, היתקעויות ומפחי נפש.
בפתח הספר כתב מארק טווין:
"מי שינסה למצוא מניע בסיפור זה - ייתבע לדין. מי שינסה למצוא בו לקח - ינוּדה. מי שינסה למצוא בו עלילה - יִיָּרֶה".
היה לי קושי נוסף בקריאה, כי הספר כולל הרבה מילים שלא נמצאות במילון. סלנג של ג'ים העבד השחור הנמלט.
היום כל ילד יודע אנגלית בגיל נמוך, בגלל המחשב, בגלל הטלפון. אז, לקרוא ספר שלם באנגלית היה דבר לא פשוט לילד שהייתי, לילדים שהיו סביבי בקיבוץ.
עמדתי במטלה, סיימתי לקרוא את הספר עד הכריכה האחורית. טוב, אמא שלי, שהייתה מורה לאנגלית, עזרה לי לפענח מילים בסלנג השחור של המיסיסיפי שלא היו במילון. ספר ענק, אבל אני לא מחדש בכך כלום. כולם מכירים את ״הקלברי פין״.
בישראל, כולם מכירים גם את הספר "מסע תענוגות לארץ הקודש" שמארק טווין כתב על ביקורו בארץ ישראל. אני מקווה שאדם סנדלר, היהודי, קרא אותו.
מה אמר מארק טווין על הרעיון להקים מדינה ליהודים?
מארק טווין עקב אחרי פרשת דרייפוס והיה בין התומכים בדרייפוס. במאמר שהוא כתב על היהודים הוא אפילו בא בטענה ליהודים הצרפתים שלא יצאו מספיק להגנתו של דרייפוס ולא תמכו מספיק באמיל זולא. הוא ראה בימי חייו גם את הקונגרס הציוני הראשון של הרצל, והכיר את הרצל, וכתב על הרעיון להקים כאן מדינת יהודים. הוא היה נגד. הוא אמר: "ד"ר הרצל רוצה לקבץ את כל היהודים בפלשתינה. אם יתבצע חזון זה של ריכוז מיטב בעלי המוח המחודד האלה בארץ חופשית, מה יהיה על עולמנו? אני חושב שצריך להתחכם להם ולעצור בעדם בעוד מועד. לא תצמח לנו כל טובה אם נאפשר לעם זה לגלות את כוחו. אילו גילו הסוסים את כוחם, ספק אם היינו יכולים לרכוב עליהם".
מארק טווין היה כל כך מפורסם, שאנשים היו כותבים לו מכתבים כשעל המעטפה פשוט: "למארק טווין", ומחו"ל: "למארק טווין, אמריקה", והמכתבים הגיעו. יום אחד כתב מישהו: "למארק טווין, אלוהים יודע איפה". אחרי שלושה ימים הגיעה תשובה במברק ממארק טווין: "הוא ידע".
יש עוד הרבה לצטט ממארק טווין. ופרס הומור על שמו מציב רף גבוה. הנה כמה ציטוטים: "רקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע. אהוב כאילו מעולם לא נפגעת".
"לך לגן עדן בשביל האקלים; לגיהינום - בשביל החברים".
"אתה לא יכול לסמוך על העיניים שלך, כשהדמיון שלך אינו בפוקוס".
"הישמר והיזהר כאשר אתה מעיין בספר העוסק בנושאי בריאות - אתה עלול למות משגיאת דפוס".
"בנקאי הוא אדם שנותן לך מטרייה כשהשמש זורחת ודורש אותה בחזרה כשנוחתת טיפת הגשם הראשונה".
"בדרך כלל אני מבחין בהזדמנות רק כשהיא מפסיקה להיות כזאת".
"למזלי, הייתה לי תשובה מדויקת לשאלה. אמרתי: אני לא יודע".
"בדרך כלל לוקח יותר משלושה שבועות כדי להכין נאום מאולתר טוב".
"מפרות קדושות עושים את ההמבורגרים הטובים ביותר".
"קודם כל דאג שהעובדות יהיו בידיך, ואז תוכל לסלף אותן כאוות נפשך".
"כשאתה אומר אמת, אתה לא חייב לזכור את כל הפרטים".
"עמוק עמוק בפנים - אף אדם לא מעריך את עצמו במיוחד".
"אני לא פוחד מהמוות - הייתי מת במשך מיליארדים על מיליארדים של שנים לפני שנולדתי, ולא סבלתי בשל כך שמץ אי־נוחות".
"יש יותר מדרך אחת לעמוד בפני פיתוי, אך הבטוחה מכולן היא הפחדנות".
"טוב שלא כולם חושבים אותו דבר, חילוקי הדעות, הם הם שעושים את מרוצי הסוסים".
"השקר יכול לעשות את דרכו סביב חצי עולם, בעוד האמת עדיין לא סיימה לקשור את שרוכי הנעליים שלה" (ציטוט ממש ידוע שלו).
"מעולם לא נתתי לבית הספר להפריע להשכלתי".
"נניח שאתה אידיוט, ונניח שאתה חבר קונגרס. אבל אני חוזר על עצמי".
"האדם הוא החיה היחידה שמסמיקה, או צריכה להסמיק".
"הזיכרון שלי לא מה שהיה פעם. כשהייתי צעיר זכרתי כל דבר, בין שקרה ובין שלא קרה".
"מחמאות מרגיזות אותי. תמיד נדמה לי שלא אומרים מספיק".
"הספורט היחיד שאני עושה זה לעזור לשאת את הארונות של החברים שלי שעסקו בספורט".
לסיום, ולתועלת קוראיי האהובים אמליץ על ספר מיוחד במינו של מארק טווין, ספר שלא כולם מכירים. אם אני צריך להמליץ לכם על משהו טוב לחג, אמליץ עליו. שם הספר בתרגומו האחרון לעברית הוא: "וילסון ראש כרוב". שמו המקורי הוא "הטרגדיה של וילסון סתום־הראש או התאומים הבלתי־רגילים". הספר קיים בכמה תרגומים לעברית ובכמה שמות: "וילסון הטמבל" וגם "וילסון המוזר". ספר לא מצחיק, ספר ענק.
פינת השלולית
עוד משהו קטן על מארק טווין, ועל צפרדעים. יש לו כמה אמירות בנושא צפרדעים. למשל: "אם תפקידך הוא לבלוע צפרדע, עדיף לעשות זאת דבר ראשון בבוקר. כך הגרוע מכל מאחוריך".
ויש סיפור של מארק טווין על הימורים בתחרות קפיצה בין צפרדעים. דווקא הצפרדע המאומנת לקפוץ הכי רחוק מפסידה כי המהמר השני הצליח להאכיל אותה לפני התחרות בכדוריות עופרת. יש אפילו אגדה יוונית בת 2000 שנה עם אותו סיפור. מה שמביא אותי למסקנה: נסיכה, אל תהמרי על תפקודי צפרדע שהבטן שלו מלאה מדי במצות ובקניידלך אחרי ארוחות החג.