כיצד ממשיכה המשטרה להתעלל בקצינה שלה, קורבן של תקיפה מינית?

אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך ששום דבר ענייני אינו עומד מאחורי המסע הדורסני שניהלה משטרת ישראל בפיקודו של רוני אלשיך נגד תנ"צ גיא ניר, ראש חטיבת המודיעין, ונגד רפ"ק צ', מי שהייתה אז עוזרתו, באה החשיפה של אבישי גרינצייג ב"גלובס" בשבוע שעבר וסידרה לו את הדברים. ארבע שנים אחרי שפתחה צמרת המשטרה בהליכי חקירה חריפים וחסרי תקדים נגד השניים - שהעידו נגד ניצב רוני ריטמן, מי שתקף מינית את צ' - הסכימה עכשיו המשטרה לחזור בה מכל האישומים נגדם, להשאיר את צ' במשטרה ולאפשר לניר לפרוש בעוד תשעה חודשים לפנסיה, בתום 30 שנות שירות, כאילו לא קרה דבר. 

מה לא עשתה המשטרה כדי להציג את השניים האלה כפורעי חוק מסוכנים? המפכ"ל אלשיך כינה את צ' "עבריינית", ואנשיו תדרכו עיתונאים ופיזרו רמיזות מכוערות שציירו אותה כבחורה מופקרת. הם דיברו על בילויים משותפים שלה ושל תנ"צ ניר בצימרים, הפריחו סיפורים רומנטיים ושאר לכלוכים שאף אחד מהם לא מצא את מקומו בסופו של יום בכתב האישום המשמעתי המביך שהוגש נגדם. די לעבור על חומר החקירה, על העדויות שניתנו עד היום בבית הדין למשמעת של המשטרה ועל השורה התחתונה שבה מבקשת המשטרה עכשיו לסגור הכל כאילו לא היה כלום, כדי להבין שמאותו רגע שבו נודע שהם התלוננו נגד ניצב ריטמן, הפכו תנ"צ ניר ורפ"ק צ' לקורבנות במבצע חיסול מתוכנן ומחושב. 

***

רוצים דוגמה קטנה למסע המטורף שהתנהל נגד השניים? ב־11 בנובמבר 2015 הסתיים עוד יום עבודה של ניצב דוד ביתן, מי שמונה להיות הקצין הבודק נגד ניר וצ'. ביתן, וזה ניכר מקריאת מאות עמודי העדויות שגבה, אסף כל פיסת רכילות שמישהו היה מוכן לספק נגד השניים. אלף ואחד נושאים עלו בחקירה הנרחבת שניהל נגדם, בניסיון למצוא משהו שניתן יהיה להדביק להם. הפרוטוקולים מלמדים שכל מי שנתקלו אי פעם בשניים זומנו למסירת עדות והתבקשו לספר על כל שמועה ששמעו - מה מערכת היחסים ביניהם, מה אומרות השמועות עליהם, האם יכול להיות שיש ביניהם רומן? ומה מספרים עליהם ביחידה.
 

במסגרת מסע הדיג הזה נשאלו ניר וצ' למה אישרו לשוטרים להתנדב במועדון של ילדים יוצאי אתיופיה ביפו, שאחותה של צ' עבדה בו כמדריכה, מאיזה כסף מומנו צנצנות הדבש שחילקו בראש השנה לשוטרי החטיבה, למה צ' לא השיבה בזמן על שאלון שבודק סיווג ביטחוני, למה קצין אחד קודם וקצינה אחרת לא, איך נראית מערכת היחסים ביניהם, על איזה כיסא יושבת צ' כשהיא במשרדו של המפקד, והאם היא אינה מעורבת יותר מדי בניהול חטיבת המודיעין? הקטע הרומנטי, שנבדק לעומק על ידי מח"ש וירד מהפרק, עורר את דמיונו של הקצין הבודק יותר מכל.

באותו ערב, אם לחזור אל נובמבר 2015, רגע אחרי שהסתיימה גביית העדויות, הלך פקד רוני איתן, עוזרו של ניצב ביתן, להטיל את מימיו בשירותים. כשסיים, נתקל בעד האחרון שהעיד באותו ערב - קצין בדרגת רב־פקד בחטיבת המודיעין שביקש לגלות לו משהו. "אני יכול לתת לך שם של מישהו, שוטר שיצא לי לשבת איתו במקרה לפני כמה ימים, שלפי מה שהוא מספר, הוא יודע שגיא ניר עזב את הבית. קוראים לו רולי שרייבר".
 

פקד איתן התלהב מהשמועה החדשה כאילו היה עורך מדור רכילות במקומון ומיהר לבשר עליה טלפונית לניצב ביתן, שהספיק בינתיים לעזוב את המקום. זה הורה לו לאתר בדחיפות את אותו שרייבר, כדי לברר איזה מידע הוא יכול לספק. חיפוש מהיר במערכת כוח האדם של המשטרה גילה איפה משרת השרייבר הזה ואיך ניתן להשיג אותו. למחרת, בשעה תשע בערב, כבר ישבו ביתן ואיתן עם רולי שרייבר, רפ"ק מלהב 433, וביקשו ממנו לספר להם מה הוא יודע.

כשעו"ד איציק כהן, פרקליטו של תנ"צ ניר, תהה בבית הדין המשמעתי של המשטרה אם אין לניצב במשטרה תעסוקה רצינית יותר מאשר לחקור אנשים על סיפורים כאלה, הסביר ביתן בשיא הרצינות: "היו איזה שמועות שהנאשם עזב את הבית ויש לו מערכת יחסים עם מישהי אחרת...לא נישאר אדישים וצריך לברר את העובדות האלה". 
 

בהמשך התברר כי לפני שהתחיל אותו שרייבר את עדותו, אפשר לו ניצב ביתן לקרוא את המכתבים האנונימיים שנשלחו נגד תנ"צ ניר, מכתבים רכילותיים שבגינם נפתחה החקירה ושכבר נחקרו קודם לכן במח"ש ולא הובילו לשום דבר, כדי שיידע מה מספרים על ניר אנשים אחרים, בטרם יספר מה הוא יודע או חושב. אם לא די בכך, התברר עוד שביתן לא טרח לרשום את העובדה הזאת בדף העדות, בדיוק כפי שלא טרח לרשום מה היה ב־40 הדקות הראשונות שבהן שוחח עם שרייבר ושאותן בחר שלא לתעד. 

***

תזכורת קצרה. עם כניסתו של המפכ"ל רוני אלשיך לתפקידו פגש אותו תנ"צ גיא ניר, אז ראש חטיבת המודיעין, והגיש לו חוברת מסודרת שכותרתה "התרבות הארגונית הפסולה במשטרה". ניר, שראה כמה דברים בחייו, לא תיאר לעצמו  שבתוך כמה שעות יערוך לו המפכ"ל הכרות עם התרבות הזאת. אלשיך, מסתבר, בחר צד בסכסוך הפנים־ארגוני שהיה קיים במשטרה, וכבר באותו יום מונה ניצב דוד ביתן לשמש כקצין בודק (קבו"ד) נגד תנ"צ ניר ועוזרתו, רפ"ק צ', בעקבות מכתבים אנונימיים ששלחו יריביהם בארגון. המכתבים, שעסקו בתלונות על דרכי עבודתו של ניר, על קשריו האישיים עם צ' ועל שורה של טענות משמעתיות בהקשר זה, נבדקו בעבר על ידי מח"ש והיא החליטה שאין בהם עניין לחקירה, אך הנה כעבור שבעה חודשים הוחלט להחיות אותם. "זה חיסול חשבונות", אמר בכיר במח"ש לצ' בהקלטה שחשף בזמנו רועי ינובסקי ב"כאן".
 

ניצב ביתן, חביבו של אלשיך, שבסיבוב הקודם היה מועמד למפכ"ל, פתח בבדיקה בניסיון למצוא כל מה שאפשר נגד השניים. קצינים ושוטרים זומנו בבהילות למסור עדויות, וביתן ועוזרו רדפו אחרי הסיפורים והשמועות בכל רחבי הארץ וגבו עדויות בסלון ביתם של עדים פוטנציאליים בשעות שונות ומשונות, כאילו מדובר היה בחקירת רצח. כמה הייתה רצינית העבודה הזאת של ניצב במשטרת ישראל תעיד העובדה ששום דבר מכל הרכילויות שאחריהן רדף לא הפך לסעיף אישום בסופו של דבר. 
 

ביתן סיים את החקירה, בישר על כך לניר ולצ', ואז קרה משהו שהפך הכל. ב־24 בנובמבר 2015 דיווח תנ"צ ניר למח"ש שהוא נחשף רק באותה עת לסיפור שהתרחש כמה שנים קודם בסיומו של אירוע יחידתי במסעדה בירושלים, כאשר ניצב רוני ריטמן רדף אחרי רפ"ק צ' לחניה, תפס אותה בידיו, משך אותה אליו, קירב את פיו אל פיה וניסה לנשקה בכוח. כבר באותו יום זומנה צ' למח"ש למסור עדות וסיפרה על האירוע הזה ועל סדרה ארוכה של הטרדות מיניות מילוליות שספגה מניצב ריטמן. צ', קבע בהמשך בג"ץ, "לא יזמה את הגשת התלונה בדבר הטרדות מיניות שחוותה מצד ריטמן במח"ש, והעיתוי למסירת עדותה לא נבחר על ידה". 
 

צ' לא ידעה בשלב הזה שבאותו יום ביקר גם ניצב ביתן במח"ש. היא שבה לביתה, סחוטה נפשית ופיזית, בשעות הקטנות של הלילה - והופתעה כשלמחרת בבוקר צלצל הטלפון והעוזרת האישית של ראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב מני יצחקי, זימנה אותה להגיע לחקירה דחופה נוספת אצל ניצב ביתן בפרשת המכתבים האנונימיים ההם. צ' התקשתה להגיב. גם כיוון שרק שעות ספורות קודם לכן סיימה למסור עדות קשה על התקיפה המינית שחוותה וגם כי סמיכות הזמנים נראתה לה חשודה. רק שבועיים לפני כן עדכן אותה ביתן שהחקירה בעניינה הסתיימה, ולא היה ברור לה מי ומדוע בחר לפתוח אותה מחדש. 
 

במשטרה, כך נראה, החליטו להשתמש בהליך הבדיקה של ביתן כדי לגבות מניר ובעיקר מצ' מחיר כבד. צ', החל מאותו לילה, במעמד של מתלוננת על עבירת מין, הפכה לכדור משחק בידיהם של בכירי המשטרה, עמיתיו של ריטמן. פעם אחר פעם היא זומנה לחקירות וניצב ביתן היה מטיח בה האשמות חמורות בשפה בוטה. המעמד החדש שלה, שנודע לבכירי המשטרה, כקורבן לעבירות מין, והקשיים שעברו עליה בימים הללו, לא עניינו איש במערכת. צ' הבינה מהר מאוד שהיא משלמת מחיר על הסכמתה להתלונן נגד ריטמן. על כל עדות שלה במח"ש, היא שילמה בחקירה אצל ביתן. כך, בבוקר שלמחרת הפעם הראשונה שהעידה נגד ריטמן, זומנה לחקירה אחת. כך, שישה ימים אחר כך, ביום שבו מסרה עדות נוספת במח"ש, קיבלה מביתן זימון נוסף. כך, ביום שבו עברה בדיקת פוליגרף בהצלחה במח"ש, קיבלה זימון שלישי. 
 

ביתן הציג לשניים שורה ארוכה של נתונים שהוצאו מהקופסאות הירוקות ברכביהם, הקופסה שבה נאגר תיעוד על מיקומי הרכב ותנועותיו, וביקש מהם לדעת היכן היו בכל רגע נתון. השניים התבקשו להסביר שורה של מועדים שבהם, לפי נתוני הרכבים שלהם, הם שהו ביחד בשעות הערב והלילה בביתה של צ', נתונים אשר הם הכחישו מכל וכל. במשטרה החליטו ללכת על הראש של צ' עד הסוף. בצעד משפיל היא הודחה מתפקידה במסרון, רכבה נלקח ממנה  ואקדח השירות שלה ניטל ממנה, בעוד אקדח השירות של הניצב התוקף נותר אצלו, ונשללה ממנה גישה לכל המערכות הממוחשבות שאליהן הייתה מחוברת.
 

מה היה בו, בסוף, בכתב האישום המשמעתי נגד השניים? גיא ניר הואשם ב"התנהגות שאינה הולמת שוטר ושיש בה לפגוע בתדמית המשטרה", בכך ששהה ארבע פעמים במשך הלילה בביתה של צ' והיה איתה עוד פעמיים ביישוב שורש. עוד הוא נאשם בכך שהתקשר לאחד הקצינים ואמר לו "אהלן, הבנתי שזומנת לוועדה", אף שנאסר עליו לספר אודות החקירה. ניר וצ' הואשמו שניהם כי במהלך יום העבודה ולאחר יום העבודה שהו יחדיו בביתה של צ' מספר רב של פעמים. צ' הואשמה גם כי דיווחה על שעות עבודה בזמן שהייתה בביתה, שלא מילאה בזמן שאלות לצורך בדיקת סיווגה הביטחוני, ושבשלוש הזדמנויות דיברה אל קצינות משטרה בסגנון לא יפה. ניר וצ' דחו את ההאשמות מכל וכל. 

מי שרוצה להבין כמה רחוק הייתה המשטרה מוכנה ללכת כדי לטפל בצ', שזה אך העידה על תקיפה מינית מצדו של בכיר במשטרה, צריך ללכת אל החקירה שלה ב־ 20 לדצמבר 2015. מאז העידה במח"ש כמה שבועות קודם לכן, חלה הידרדרות במצבה הרפואי של צ', שנפצעה בעבר בפעילות מבצעית וסבלה מאז מכאבים. היא לוותה על ידי קצין הרפואה הראשי של משטרת ישראל וטופלה על בסיס שוטף בכדורים ובזריקות נגד כאבים. הטלטלה וסערת הנפש שעברה מדי יום היו בלתי נסבלות. ברגע אחד קיבלה יחס של קורבן עבירת מין ולוותה על ידי היוהל"ן (יועצת המפכ"ל לענייני נשים), וברגע הבא דאגה המשטרה לזמן אותה לחקירות אצל ניצב ביתן כאילו הייתה גדולת העברייניות. 
 

בשלב כלשהו העלתה צ' את הדברים במכתב שכתבה ליועצת המפכ"ל לענייני נשים וסיפרה על לחץ שמופעל עליה "אולי על מנת שאבטל את התלונה במח"ש". "אני לא חשודה בתיק רצח, ולא מבינה את הבהילות לאלץ אותי לנהל את שני ההליכים במקביל. אני עוברת ימים קשים מנשוא. דמי נשפך, אני מושמצת בכל מקום אפשרי על ידי אדם חזק ובעל מעמד, ומתנהל נגדי מסע דה־לגיטימיציה...אני כפופה לנוהלי המשטרה ומחויבת להתייצב לעדות כשמזמינים אותי, אולם לאור הסיטואציה החריגה שנוצרה, אבקש להמתין עד לסיום ההליך במח"ש, עד שהחשוד יפסיק לשפוך את דמי בראש חוצות, עד שאשיב לעצמי קצת משלוות נפשי ואוכל לפחות לישון לילה אחד שלם בשקט". 
 

צ' ביקשה כמה פעמים לדחות את התייצבותה לחקירה בפני הקצין הבודק, ולבסוף, לאחר לחצים כבדים, התייצבה אליה, כאמור, ב־20 בדצמבר, כמה שבועות אחרי התלונה נגד ריטמן. במשך שעות ארוכות הלם בה ניצב ביתן והטיח בה אמירות קשות ורמיזות מכוערות. פעם אחר פעם חזרה צ', התלוננה שהיא חשה ברע והתחננה להתחשבות. פעם אחר פעם התעלם ניצב ביתן מתלונותיה, עד שכעבור שבע שעות אינטנסיביות איבדה את הכרתה ופונתה באמבולנס לבית חולים. 

***

ביתן ועוזרו, פקד רוני איתן, הבינו, כך יש להניח, שהסיטואציה הזאת עלולה להתהפך עליהם - וניסו ליצור לעצמם טענות הגנה נוחות. בפרוטוקול העדות כתבו ביובש: "השעה כעת 17:20, בסמוך לשעה 16:55 צ' לא חשה בטוב וביקשה להפסיק את העדות. שניות ספורות לאחר בקשה זו היא עצמה את עיניה ונראתה עם דמעות. התיישבה על הכיסא ואמרה שוב שאינה חשה בטוב"...". 
 

במזכר שכתב כעבור שעה קלה ניסה פקד איתן להרחיק את עצמו ואת ניצב ביתן מאחריות למה שקרה לצ' והמציא גרסה שבינה לבין המציאות לא היה קשר. "מספר דקות לפני שהופסקה העדות קיבלה הודעה לטלפון האישי שלה. היא הוציאה את הטלפון, קראה את ההודעה, ואמרה לניצב ביתן ולי 'יאללה, בואו נזדרז, אני רוצה לסיים את העדות היום, קבלתי עכשיו הודעה לא נעימה בטלפון'... צ' לא סיפרה מה תוכן ההודעה שקיבלה ו/או ממי קיבלה". 
 

הרמז היה ברור. ההתעלפות קשורה להודעה שקיבלה ולא לשום דבר שהתרחש במהלך גביית העדות. אז הנה העובדות. ראשית, הטלפון של צ' אכן זמזם, אבל שום הודעה לא התקבלה בו, ולכן ממילא גם הסיפור על האופן שבו קראה את ההודעה אינו אלא מצוץ מהאצבע. מעבר לזה, וזה חשוב הרבה יותר, ביתן ואיתן היו יכולים להציג את ההתעלפות של צ' כאירוע מפתיע ובלתי צפוי שנגרם בעקבות גורם חיצוני רק משום שהקפידו שלא לתעד את כל התחינות והאזהרות שהשמיעה צ' במהלך החקירה, שוב ושוב, עם ההידרדרות במצבה.
 

הנה העובדות. שימו לב מה טרחו ניצב ביתן, עד לא מכבר מועמד למפכ"ל הבא של משטרת ישראל, ועוזרו, להעלים מהפרוטוקול. החקירה התחילה בשעה 10:26 וצ' הבהירה מיד בתחילתה: "ראשית, אני רוצה לציין שהגעתי לכאן במצב פיזי גרוע למדי. אני נוטלת משככי כאבים חזקים. הרופא המשטרתי של מחוז ת"א ביקר אצלי בבית לבקשתי. הקרפ"ר מודע למצבי ואני עושה מאמצים רבים לשבת כאן ולענות לשאלות". 
 

25 דקות אחר כך, בשעה 10:51, היא חזרה שוב: "...יש לי בעיה לשבת...וייתכן ואני אצטרך להפסיק את העדות לפני הזמן אם הכאבים שלי יחמירו". ביתן התעלם, החקירה נמשכה כאילו לא נאמר דבר, ובפרוטוקול לא תועד כלום. עוד 31 דקות עברו וצ' התריעה שוב: "אני מתחילה להרגיש לא טוב, נעשה הפסקה עוד מעט? אני מתחילה להרגיש לא טוב, אני רוצה לקחת כדור או משהו". שתי דקות אחר כך, בשעה 11:24, התלוננה עוד פעם: "...יש לי כאבים...הכדורים האלה". 
 

אחרי עוד 20 דקות של חקירה, היא אותתה שוב: "אני פשוט לא אחזיק מעמד...אתה יודע שביום חמישי הייתי צריכה להיות במח"ש, היה רופא מחוז ת"א שאמר לי 'את לא הולכת לשום מקום', לא נתן לי אישור לנסוע ...למשל הבוקר, לא יכולתי להגיע לכאן בכוחות עצמי, ואם לא היו מביאים אותי - לא הייתי מגיעה לכאן". דקה אחר כך סיפרה שוב על משככי הכאבים שהיא נוטלת, על הזריקות שהיא מקבלת ועל הטיפול שלה במרפאת כאב. עוד 9 דקות עברו, השעה כבר 11:54 וצ' ביקשה שוב: "המצב הרפואי שלי מתועד במסמכים, הכדורים שאני לוקחת...". 8 דקות אחר כך, ביתן הציע הפסקה וצ' הסבירה שהיא לוקחת כדור ומבקשת לסיים ולא להתעכב. "אני לא מרגישה טוב, אני רוצה שנגמור עם זה".
 

ב־16:08 הטלפון שלה אכן זמזם, אבל בניגוד למזכר של עורכי החקירה שום הודעה לא התקבלה. 26 דקות אחר כך, שש שעות אחרי תחילת החקירה, צ' דיווחה שהיא לא בפוקוס. כמה דקות אחר כך נשמעה מתנשפת, עם קשיי נשימה ניכרים. ב־16:41 דיווחה לניצב ביתן שהיא מרגישה מאוד לא טוב והתריעה שהיא מגיעה לקצה גבול היכולת שלה. ביתן, בתגובה, הבטיח כי מיד יסיים את החקירה, אולם המשיך לשאלה הבאה. עוד שתי דקות עברו והיא הודיעה שהיא לא יכולה להמשיך. בשעה 16:47 היא התמוטטה בחדר החקירות ואיבדה את הכרתה. 17 דקות עברו לפני שנכנסו הפרמדיקים לחדר ופינו אותה באמבולנס. 

***

כאמור, כלום מכל האזהרות של צ' ומכל סדרת התלונות שלה במהלך שבע שעות אינו מתועד בפרוטוקול. ביתן רומס אותה בשעות הללו בחקירה קשה ביותר ומטיח בה טענות והאשמות קשות. מי שיקרא את הפרוטוקול לא יוכל לדעת שמולו יושבת קצינה שמתחננת שיניחו לה כי היא חשה ברע. עשרה ימים אחר כך, כשביתן מזמן אותה שוב לעדות, מזכירה לו צ' פעם נוספת את מצבה הבריאותי הקשה. כשצ' מזכירה לו מה עברה בחקירה הקודמת ואיך הרגישה, ביתן מטיח בה שהיא מעמידה פנים. "ניסיונות הטעיה", הוא מכנה את התנהגותה. "אולי את מכינה את עצמך כדי להשתמש בטיעון זה בבוא היום". "בדיוק באותה דקה שאמרת שאת לא מרגישה טוב, הוריתי להפסיק, ואכן הופסקה העדות", הוא מצהיר דבר שקר בפניה ובפני הפרוטוקול. 
 

כשצ' ממשיכה ומתארת את מצבה הבריאותי, מסבירה שהגיעה למרות זאת כי אין לה מה להסתיר, מבקשת לסיים את החקירה וגם מנמקת למה החליטה לא לקחת זריקה, כמו בעבר, מציע לה ניצב ביתן הצעה משלו. "ממידע אישי שלי, ישנן חלופות לזריקה בצורת נרות שאין להם תופעות לוואי". 
 

צ' שיגרה, בהמשך, מכתב תלונה ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המשרד לביטחון פנים, ובו היא מתארת את הרגע הזה. "יושב מולי ניצב ביתן, ובנוכחות חוקר גבר נוסף הציע לי, קצינה זוטרה ממנו, במעמד של נחקרת וקורבן עבירת מין, להשתמש בנרות כהקלה למכאוביי. למותר לציין את גודל ההשפלה והזלזול שחשתי, לא רק מעצם ההתערבות של ביתן במצבי, אלא מה'טיפול' הרפואי המאוד ספציפי שבחר להציע לי". 
 

באחת החקירות, כמה שזה יישמע מטורף, הוזמן לחדר רופא והזריק לצ' חומר משכך כאבים כדי שתוכל להמשיך בחקירה, כאילו אם תידחה החקירה ויעבור עוד שבוע עד שיתברר מדוע לא השיבה בזמן על שאלון כלשהו ואם דיברה לא יפה על עמיתה לעבודה, יקרה אסון גדול. 
 

בדיון שנערך לאחרונה בבית הדין המשמעתי של המשטרה תהו עורכי דינה של צ', ז'ק חן ומיכל רוזן, איך כל מה שהתרחש בחקירה של צ' אצל ניצב דוד ביתן דלף בזמן אמת אל עורכי דינו של ריטמן ושימש אותם. במכתבים ששלחו עורכי דינו של ריטמן הם ידעו לספר שתנ"צ ניר הוא שהגיש את התלונה נגד ריטמן, שממצאי הבדיקה של ביתן, שטרם פורסמו בשלב ההוא, "אינם מחמיאים למחוללי התלונה", וגם שבכמה מקרים צ' לא הגיעה לחקירה אצל ביתן במועד שבו זומנה. ביתן הכחיש בעדותו שמשהו יצא ממנו, טענה שלא הצליחה להסיר את התהיות. 

 

***
 

גם לו היה ההליך הזה מסתיים בהרשעה של ניר ושל צ', המשטרה הייתה יוצאת נלעגת נוכח מיליוני השקלים ונוכח המשאבים העצומים שהשקיעה בהליך שבסופו יוכרע אם צ' מילאה או לא מילאה שאלון בזמן, ומתי העבירה כרטיס, ואם גיא ניר החתים או לא החתים את שעון הנוכחות כפי שצריך. כבר מתחילת הדרך היה ברור שהשניים נפלו קורבן למסע נקמה רחב היקף של המשטרה, שלא סלחה להם על התיק שפתחו לאחד מיקיריה. מסע הנקמה הזה, שנראה פתטי מהרגע הראשון, נראה פתטי עוד יותר כעת, כשמתברר שהמשטרה מוכנה למחוק סוף סוף את כל טענותיה נגד השניים, כאילו לא עברנו את ארבע השנים הלא נורמליות האלה. 
 

עד שזה יקרה ממשיכה המשטרה להתעלל בצ' ולשחק בה כמו בכדור משחק. הכסף הגדול, מבחינת המשטרה, נמצא כרגע בתיק של תנ"צ ניר ובפנסיה שהיא עומדת לשלם לו. אנשיה לא מהססים להשתמש בצ' כדי לנסות ללחוץ עליו להגיע לפשרה. אם לא נסגור עניינים עם תנ"צ ניר לשביעות רצוננו, נמסר לה השבוע, אחרי שכבר קיבלה הודעה שהמשטרה החליטה לחזור בה מכתב האישום נגדה, לא נסגור גם את התיק שלך. 
 

"זה טירוף", אמרה השבוע צ' לחבר. "מצד אחד, אני מלווה באופן צמוד, אישי ואמפתי ע"י היוהל"ן (תנ"צ יפעת שקלר - ק"ל) מיומה הראשון בתפקיד בשל העובדה שאני קורבן עבירת מין, ומצד שני, קצינים אחרים ממשיכים להתעלל בי כבר ארבע שנים על לא עוול בכפי. למה אני צריכה להיות תלויה במה שייסגר בתיק של גיא? אני קצינה ואשה עצמאית. אני לא מוכנה שיחזיקו אותי כבת ערובה וימשיכו לנהל את חיי, עבורי. נמאס לי והגיע הזמן לעשות לסיוט הזה סוף. הדוגמה שמשטרת ישראל נותנת ביחס לקרבנות עבירות מין היא נוראה".