1. הסיסמה הקוראת לשינוי שיטת הממשל הוחזרה לסדר היום על ידי נתניהו. כאילו כל הרעות והצרות במדינה נובעות משיטת הבחירות. מתברר שבשנותיה הראשונות של המדינה שיטת הבחירות הייתה מסובכת קצת יותר. הפיצול הסיעתי בכנסת היה גדול יותר. ריבוי רשימות עדתיות. מספר רב יותר של מפלגות דתיות וחרדיות ועוד כהנה וכהנה.
אפילו אי אמון קונסטרוקטיבי לא היה, ובכל זאת תחת ממשלת בן-גוריון ניצחנו במלחמת העצמאות למרות פיגור עצום בנשק ובכוח אדם, קלטנו למעלה ממיליון עולים, בנינו קיבוצים, מושבים, ערים ושכונות, פינינו מעברות. מה זה אם לא משילות. ואגב, מאוחר יותר בממשלת אשכול ניצחנו ניצחון מזהיר במלחמת ששת הימים (בלי אי אמון קונסטרוקטיבי) ובממשלת פרס (ממשלה מורכבת עם מנגנוני טרפוד מובנים ומוסכמים) יצאנו מלבנון והדברנו 600 אחוזי אינפלציה.
גם ממשלת שרון קיבלה ויישמה החלטה דרמטית של פינוי כל רצועת עזה ועוד כהנה וכהנה. המסקנה ברורה: למשילות אין שום קשר לשיטה, אלא רק למושלים. כאשר המנהיגות והשרים השונים רוצים לשרת את העם ולא רק למצוא חן בעיניו; כאשר הם רוצים ליישם החלטותיהם ולא רק להפריח סיסמאות; כאשר יש להם חזון ויכולת ביצוע ולא רק תדמית ויכולת ורבלית - יש משילות ויש עשייה.
2. בהיעדר נושאים שבהם יכולים בכירים במפלגות השונות להתהדר בהם, ובעיקר משום עיסוקה האובססיבי של התקשורת הממוסדת בפגעי מזג האוויר, הפכו אלו לנושא מרכזי במערכת הבחירות. ראש הממשלה מגיע להערכת מצב בעיריית ירושלים ומפגין נחישות בדרך הטיפול בפתיתי שלג. ראש האופוזיציה מחרה מחזיק אחריו. האחרים יפגינו אומץ לב לכאורה ויצטלמו הולכים בגשם, משחקים בשלג או באים עם כף מרק לקשיש ערירי (רצוי ניצול שואה). הכל מתוך אמונה שגויה שהבוחר בעוד יותר מחודשיים יבחר במומחה למזג אוויר. אם זו השאלה, אני בעד שרון וכסלר.
3. לא מעט קיתונות של לעג יספוג נתניהו על המכרז הפומבי שהחליט לקיים לגבי המקומות השמורים להחלטתו ברשימת הליכוד לכנסת; לעג של פרשני התקשורת הממוסדת שאינה מבינה, די הצורך, את דרך ההתנהלות וצריכת התקשורת של הדור הצעיר. בעידן הרשתות החברתיות, המסרונים וקבוצות הווטסאפ, הצעירים בעולם ובארץ רוצים שישאלו לדעתם בכל נושא. ברוב המקרים אין להם עניין להביע את דעתם, אך אם לא יישאלו - הם יתקוממו. מכאן שמהלכו של נתניהו נבון מבחינת קמפיין הבחירות. השאלה רק על מי יחליט בסוף, ואם לא יסתבך כי יתברר שרוב הציבור רצה בפלוני, ונתניהו מסיבותיו החליט על אלמוני.
הכותב הוא יועצו הקרוב של שמעון פרס מאז 1990 ושימש כדובר מפלגת העבודה במשך שבע שנים