מבחינתו, נחל אתמול (רביעי) בנימין נתניהו הצלחה פוליטית-מדינית מסחררת. הוא קיבל את "הפרס הגדול" שיכול לתת לו דחיפה מכרעת בעיתוי קריטי ולנצח לו את הבחירות. הוא יעשה את הדבר שהוא יודע לעשות הכי טוב בעולם (לדבר), בזירה הכי חשובה ומפרגנת בתבל (הקונגרס האמריקאי).
כשהרצוג, לבני, לפיד, כחלון ושאר שנואי נפשו של ביבי יכתתו רגליהם בין חוגי בית משמימים לעצרות פוליטיות מייגעות, יתייצב נתניהו על גג העולם ויחרוץ לשון. הם יאכלו אבק והוא ירצה את משנתו, באנגלית המלוטשת עם הבריטון העמוק והסמכותי, ילקט פרצי מחיאות כפיים, יכבוש את הפריים טיים (בלי להיות כבול לחוקי הבחירות) ויתחפש, שוב, לזה שאין עוד מלבדו (עד הנאום הבא).
אבל יש עוד כמה בחינות, חוץ מבחינתו של נתניהו. האמריקאים, למשל. נדמה לי שאפשר להגיד די באחריות שההלם שפקד אתמול את הממשל האמריקאי, ששמע בתקשורת על ההזמנה של נתניהו לקונגרס, לא פקד אותו מעולם במערכת היחסים הבילטרלית בין וושינגטון לירושלים (אולי חוץ מפרשת פולארד).
אין כאן הגזמה. מי שדיבר אתמול עם גורמי ממשל אמריקאיים שמע דציבלים שלא נשמעו כאן עדיין. זה לא היה זעם כבוש (אליו הורגלנו), זה היה חרון קדוש, ועוד יותר מזה, עלבון צורב. איזו כפיות תודה, איזו התנהגות, איך עושים דבר כזה, אמרו האמריקאים למי שאמרו, הוא לא מתבייש להרים טלפון כל שני וחמישי ולבקש סיוע חירום, פעם עם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, פעם באו"ם, פה מימון לכיפת ברזל, שם סיוע דחוף במועצת הביטחון, אין שבוע בלי דרישות ובקשות, ואחר כך אנחנו צריכים לשמוע בתקשורת שהוא מארגן לעצמו הזמנה לשני בתי הקונגרס.
בנימין נתניהו השפיל אתמול את הממשל האמריקאי כפי שלא הושפל בידי ישראל מאז ומעולם. ההימור שלו על הרפובליקנים, שהמיט על היחסים עם הבית הלבן נזק כבד לפני שנתיים, הוכפל ושולש. בשנתיים שנותרו לאובמה בבית הלבן, עלול למצוא את עצמו מול חשבון שקשה יהיה להסדיר. ולא רק נתניהו. כולנו שם, יחד איתו.
הסיפור המלא מחר ב"מעריב-סופהשבוע"