מציאות מדומה

זה היה ביום חמישי לפני שבוע וחצי. באירוע לחמו אבירים משוריינים מצרפת, דנמרק, בלארוס, אסטוניה, אוקראינה, רוסיה וישראל. כמו בשריונים במפלגות, גם כאן היו קורט נשים (אירה רוגוזובסקי, אבירה משוריינת ישראלית, והאבירה בש¬ריון מבלארוס דריה אינצנקה).

אני מביט באבירים. הם נלחמים בכל העוז, אבל בעצם נמצאים בתוך עולם שלא שייך למציאות שבחוץ, והאונה הפוליטית במוח שלי שואלת: האם זה לא דומה למערכת הבחירות על שריוניה ומלחמותיה המתנהלת לה בכל יום בחדשות, אבל בעצם לא מחוברת לעולם האמיתי?

כאשר הבעיה הראשית בקרב הפוליטיקאים היא מי משוריין, זוהי מערכת בחירות שאין בינה לבין העולם האמיתי הרבה קשר. כאשר שריונים מעוררים יותר סערה מאשר השאלה מי נוסע בגבול הצפון ברכב לא ממוגן, הנתק בין הפוליטיקה והמציאות מתחיל להיות דומה לנתק שבין קרב האבירים שצפיתי בו לבין העולם האמיתי של המאה ה־21.

חייתי הרבה מערכות בחירות בישראל. התחושה היא שזוהי מערכת הבחירות המנותקת ביותר מן העולם שבחוץ. אנחנו חיים בתוך מזרח תיכון מדמם, איום ההשמדה על ישראל ממאיר כמו תמיד, וכאילו כדי להדגים לנו שאין זה משחק אבירים: אלפי נשים יזידיות כבר נחטפו ונמכרו, מיליוני פליטים חיים באוהלים סביב סוריה, רבבות סיפורים אנושיים מחרידים שהשנאה במזרח התיכון עלולה להביא עלינו.

עם זאת, אפילו פרומיל אחד מן הסיפורים האלה לא מדווח. כל החדשות עסוקות בשאלה איזו מפלגה עלתה או ירדה בסקרים, ואיך פרישתו של המשוריין אוחנה תשפיע על הנשיא הנעלב אובמה.

הכי גרוע הוא שאף אחד לא באמת מעוניין ברגשותיו של הנ¬שיא אובמה. השאלה היא איך תעזור ההנחה שעלבו באובמה למפלגה כזו או אחרת. זה העיקר ורק זה העיקר. השיקולים מגיעים לפינות שאין קשר בינן לבין המציאות. למשל, נדהמתי לראות איך עיתונאים שכל קיומם דיווח על החדשות לוחמים כדי לאסור את שידור נאום נתניהו מול בתי הנבחרים האמריקאיים.

האם עיתונאים צריכים לאסור מידע? למה לא לשדר? אני רוצה לראות. תנו לי לראות. לא מסכים שעיתונאי יכניס שיקול אם זה טוב למפלגה שהוא תומך בה או רע למפלגה שלו. אני זכאי לראות הכל.

זהו עוד סימן לנתק שיש הפעם בין הבחירות לבין המציאות. עדיף לצפות בקרבות אבירים. זה גם פחות מזיק. אף על פי שהייתה פציעה אחת בקרבות, המנחה הבטיח: בספורט הזה יש פחות פציעות מאשר במרוצי אופניים, פחות מאשר בכדורגל. בעצם כמו בשחמט.