הבקבוק מסתובב על הרצפה: אמת או חובה? תלוי מאיזה צד של הבקבוק אתה נמצא. ההשפעה הפוליטית של שני קצוות הבקבוק זניחה, אבל זה עדיין מייצר את ליבת מערכת הבחירות.
בקצה אחד של הבקבוק נמצאים מתנגדי נתניהו. אלה שהדביקו לו את הכינוי "הקיסר מקיסריה", החל מסתיו שפיר, דרך קבוצת עיתונאים שמשוכנעת שהבעיה העיקרית היא רעייתו שרה, שמנהלת במחשכים את המדינה, וכלה בבדיחות של "מצב האומה", סליחה, "גב האומה", כלומר, הסכין בגב האומה, והם חושבים שהבקבוקים מצביעים על האמת. אותה אמת שהם רודפים אחריה כל כך הרבה שנים, שמוכיחה בסיפור אחד קטן וקטנוני את כל האמת האיומה: איך הגברת נתניהו מנהלת את הכל, מתערבת בכל מינוי, ואפילו מנצלת את הבקבוקים שניתנים לה מהמדינה כדי לעשות קופה קטנה גדולה. מבחינתם, העשן שיוצא מהבקבוק הוא העשן שמוכיח שיש אש. אש רעה המלחכת כל חלקה טובה בציבוריות הישראלית.
יש אמת בהרבה מהטענות, או לפחות קצה של אמת, אם כי אני מרגיש חובה לומר שני דברים: האחד הוא שמעורבות הגברת אינה פולשת לתחומי המדיניות, ככל שאני מכיר זאת; וגם במקרים שכן, לגבי מינויים בסביבתו הקרובה, קבלת אישים לתפקידים שונים שעמם הוא מתייעץ או שומע בקולם, משתף או מציית - האחריות היא כולה שלו. נתניהו הוא נבחר הציבור, ורעייתו היא בחירה שלו, ושלו בלבד, לא שלנו.
מהצד השני של הבקבוק נמצאים אנשיו של ראש הממשלה. הם רואים קרוב, רואים שקוף. מהבקבוק עולה בבואתם של גורמים בכירים בכלי התקשורת,
שלתפיסת נתניהו והמעגל הקרוב אליו, הם המסובבים את כל הבקבוקים. הם רואים את השד יוצא מהבקבוק. שד תקשורתי שמטרתו לחבל ולהכפיש, ובעיקר למחזר. כל פרשת מחזור הבקבוקים בעיניהם היא מחזור של טענות ישנות שהעלה אב הבית מני נפתלי, שאין בהן שום עניין פלילי.
שלתפיסת נתניהו והמעגל הקרוב אליו, הם המסובבים את כל הבקבוקים. הם רואים את השד יוצא מהבקבוק. שד תקשורתי שמטרתו לחבל ולהכפיש, ובעיקר למחזר. כל פרשת מחזור הבקבוקים בעיניהם היא מחזור של טענות ישנות שהעלה אב הבית מני נפתלי, שאין בהן שום עניין פלילי.
בסוף יבדוק את זה היועץ המשפטי לממשלה, אבל זה נמשך וייקח זמן, ואז יתברר שאין כלום בפרשה, כך משוכנעים אנשי נתניהו. והפרשה הזאת רק מעידה על האמת שלהם: נתניהו נרדף על ידי חבורת בעלי אינטרסים שרק רוצים להפילו דרך רעייתו. זו האמת של ראש הממשלה.
אני מרגיש חובה לומר שגם אם מחפשים את נתניהו, עליו להיות במצב שבו אי אפשר למצוא נגדו דבר, וכל עניין ההתנהלות בבית ראש הממשלה מחייב צניעות, אחריות ומידתיות. כפי שתובע אסי עזר מדיירי בית "האח הגדול", שעליהם באמת מביטים כל הזמן במצלמות: "נא להתנהג בהתאם".
ההשפעה על הבחירות היא שולית. אין אף מצביע שמאל־מרכז שבאמת שוקל להצביע לנתניהו. הסיפורים האלה רק מחזקים את החלטתו הברורה לא להצביע לליכוד. מצד שני, אין איש ימין אחד שבגלל פרשה כזאת יחליט להצביע ללבני והרצוג. ההשפעה, אם יש כזו, היא על תנודה בתוך הגושים. זליגה ללפיד, שכרגע לא נראית, ומעבר של בוחרי בנט חזרה לליכוד כדי לחזק את המנהיג הרדוף. אמת או חובה? ב־17 במרץ נדע.
שלוחות האסלאם
מבחינת ראש הממשלה, המסר בבקבוק הוא חלק ממלחמת הישרדות בשני ממדים. הממד האישי הוא הרדיפה שלו ושל משפחתו, כך בעיניו, מה שלא מפריע
לו לערב את רעייתו וגם את בנו יאיר בהתייעצויות, בפוסט בפייסבוק ובהחלטות פוליטיות. הממד הפוליטי הוא ההתמודדות עם קואליציית אנטי־ביבי, שבה שותפים יריביו, שותפיו בעבר ושותפיו לעתיד.
בנט, למשל, שלא הפסיק לבקר אותו בצוק איתן, שהיה חלק מהלוחשים, כראש הלשכה לשעבר, על ההתנהלות הבעייתית, ועכשיו הוא השותף הבכיר לעתיד; לבני, שניהלה איתו את המו"מ עם הפלסטינים ונשבעת שוב שאי אפשר לסמוך על שיקול דעתו. היא כבר אמרה זאת כיו"ר האופוזיציה - ודילגה לממשלה; לפיד, שמאשים אותו בשחיתות של גלידת פיסטוק ומיטה במטוס, והחרדים, שבהם בגד ונשבעו לנקום ומחכים להיכנס לממשלה שלו אם ינצח,
בלי חדווה ובלי הכרת תודה. תענוג מפוקפק מאוד.
בלי חדווה ובלי הכרת תודה. תענוג מפוקפק מאוד.
אז למה קרב ההישרדות הזה? התשובה היא איראן. נתניהו באמת מאמין שזו מלחמת הישרדות. שהוא היחיד שרואה את האיום. שהוא הילד ההולנדי עם האצבע בסכר או זה שאומר שהמלך הוא עירום; והמלך הוא אובמה, שבעיניו מוביל מדיניות שגויה והרסנית לאיום קיומי על ישראל.
המסר בבקבוק של נתניהו הוא כמו בסרטי הפיראטים הישנים, עוד לפני שפנלופה קרוז הפכה לשודדת ים - "הצילו!". ראש הממשלה לא מפסיק להתבונן על המפה הגדולה התלויה בחדרו, לא מפסיק לדמיין את השלוחות הירוקות של האסלאם, בעיקר מצדה של איראן, שחונקות את ישראל ומאיימות על עצם קיומה. הוא רואה את השד האיראני יוצא מהבקבוק אחרי שאובמה שיבח את תימן כדוגמה לניצחון הכוחות המתונים, ואת החוּטים -משתפי הפעולה של
האיראנים - מנהלים את המדינה ושולטים על מ צרי באב אל־מנדב, נתיב הסחר שמשפיע ישירות על קשריה של ישראל עם המזרח הרחוק.
המסר בבקבוק של נתניהו הוא כמו בסרטי הפיראטים הישנים, עוד לפני שפנלופה קרוז הפכה לשודדת ים - "הצילו!". ראש הממשלה לא מפסיק להתבונן על המפה הגדולה התלויה בחדרו, לא מפסיק לדמיין את השלוחות הירוקות של האסלאם, בעיקר מצדה של איראן, שחונקות את ישראל ומאיימות על עצם קיומה. הוא רואה את השד האיראני יוצא מהבקבוק אחרי שאובמה שיבח את תימן כדוגמה לניצחון הכוחות המתונים, ואת החוּטים -משתפי הפעולה של
האיראנים - מנהלים את המדינה ושולטים על מ צרי באב אל־מנדב, נתיב הסחר שמשפיע ישירות על קשריה של ישראל עם המזרח הרחוק.
הוא רואה איך ארה"ב מפנה את אחיזתה בעיראק, ואת איראן נכנסת, פועלת בסוריה, שולטת בלבנון, מקימה מאחזים ברמת הגולן, ואיש אינו מתייצב מולה. חזון האימים של ראש הממשלה כולל את החימוש הבלתי פוסק של חיזבאללה ושל חמאס, את התאים הרדומים בקרב ערביי ישראל, את המערכה הגדולה, ומעל הכל, את המטרייה הגרעינית. נתניהו מרגיש שהוא פשוט חייב לעשות משהו. לכן הוא לא משנה את דעתו ונחוש לנסוע לקונגרס, להתריע, להפחיד ולבלום את העסקה עם איראן. אף שבכירים בממשלתו כבר מבינים שאולי יש כאן עלות גבוהה מהתועלת, כאשר הדמוקרטים מאיימים להחרים, שלא בטוח שג'ו ביידן יתייצב, ושישראל נגררה בחסות ההתעקשות הזאת לקרב פוליטי נוקב ומזיק שיהיו לו מחירים מדיניים כבדים - נתניהו לא מוכן לחזור בו. הוא נוסע. הוא מרגיש שהוא חייב. כפי שפרסמתי כבר לפני שלושה שבועות, המידע שבידי ישראל מדבר על יותר מ־7,000 צנטריפוגות שארה"ב מוכנה שיישארו על כנן, מתוך 9,000 . בהתחלה, נזכיר, דיברו על 500 . נתניהו רואה בכך כניעה מוחלטת. אובמה רוצה הסכם בכל מחיר.
מה שעוד מטריד את ראש הממשלה הוא קביעת מסגרת הזמן. כל ההבנות שעליהן מדברים, כל המגבלות והפיקוח בתמורה להסרת הסנקציות, הן לזמן מוגבל של שש עד עשר או 12 שנים. המשמעות היא שאם איראן לא עושה כלום, לא מרמה ולא מפרה, לא מתחמקת ולא מתגנבת, לא פורצת לפתע ולא משתגעת, בתוך כמה שנים היא תהיה מעצמה כלכלית נטולת מגבלות, עם יכולת גרעינית ברישיון. בלי הפרת החלטות מועצת ביטחון ובלי עילא למלחמה.
איראן ניצחה במערכה בחסות ארה"ב של אמריקה. החוצפה שיש לה כעת תהיה כלום לעומת מה שהיא תעשה עם כמה פצצות על המדף, משוכנע נתניהו. זה איום קיומי על מדינת ישראל. זה המסר בבקבוק של נתניהו. זאת האמת שלו.
אני מרגיש חובה לומר שמצד אחד אי אפשר להפריך לגמרי את החששות של נתניהו, ומצד שני, גם אם הם מוגזמים ולא מידתיים, זו האווירה שבתוכה הוא פועל ומקבל את ההחלטות, גם אם הוא לא מצליח לשכנע את נשיא ארה"ב ואת רוב הציבור בישראל שזה האיום הכי גדול והכי נורא.
רק הוא מול כל הבית הלבן
וישנו גם העניין הפוליטי: נתניהו באמת מאמין שהבעיה היא איראן ועוד יותר מאמין שאם רק יצליח לשכנע את אזרחי ישראל, הם יבינו שהוא היחיד שיכול לעמוד מול האיום. שהרצוג ולבני לא יעמדו דקה מול לחץ של אובמה, ושרק הוא יכול לעמוד מול הלחצים מהבית הלבן. זה גם עוזר לו פוליטית. עימות עם אובמה רע לישראל אבל טוב לימין. הוא משכנע מצביעים שהנה, יש מנהיג שיודע לעמוד על שלו מול הנשיא העוין בבית הלבן.
ועוד עניין שמחבר את הבקבוקים השונים שמסתובבים על הרצפה: העיסוק הזה משרת את ראש הממשלה. גם אם הוא מותקף וגם אם הוא מתעמת, זה בעניינים מדיניים־ביטחוניים. לא עוסקים במה שמהווה נקודת חולשה שלו - הדיור ויוקר המחיה, ומה הוא עשה ולא עשה עבור האזרחים. כל זמן שמסובבים את הבקבוק, ממחזרים אותו, בודקים מה יוצא ממנו - עשן או שד - או זורקים אותו על ראשיהם של אנשי הבית הלבן, נתניהו באזור הנוחות שלו.
ביום שבו יבדקו את תווית המחיר על הבקבוק וישאלו שאלה קטנה, כמו: האם ייתכן שאין נוהלי מחזור מסודרים בבית ראש הממשלה, כפי שיש ביישובים ובבתים רבים בישראל - נתניהו ייהנה מהכפילות של הנרדפות והקורבנות וההישרדות שלו; ובעיניו שלו, גם זו של מדינת ישראל.