סלט בחירות: כל המרכיבים בפנים - שנאה, הסתה, הבטחות סרק, שקרים ורעל

לוקחים כלי גדול, רצוי שיהיה דומה לאסלה, חותכים דק דק כמה ״מלפפוני ביבי״, מרסקים כמה ״בטטות בוז'י״, מוסיפים רצועות של ״כרובית ציפי״, מפזרים כמה ״פטריות דרעי״, בוחשים ומטפטפים קצת ליזול לחיטוי להשמדת תולעים ומרעין בישין אחרים. אל הכלי סוחטים קצת מיץ ״לימון כחלון״, חותכים קוביות ״עגבניות זהבה״, מפזרים ״שיני שום גפני״, מעטרים בכמה רצועות ״דג מלוח ליצמן״, על הערימה המצטברת מפזרים ״כוסברה בנט״. מערבבים בכף גדולה במשך כמה דקות ואז מטפטפים ״שמן זחאלקה״, ממוללים כמה ״פרחי זועבי צבעוניים״. על הערימה המפוארת משחררים קצת ״פפריקת לפיד״, ״פלפל שחור ישי״ ו״מלח מרזל״.
 

מוציאים קערה קטנה עם דוגמית מסלט הבחירות ונותנים לחתול הביתי לטעום, לא לפני שזורקים לכלי כמה חתיכות ״טונה יחימוביץ'״ ו״בונזו פאינה״ בכדי לפתות את בעל החיים האומלל לטרוף את היצירה הגסטרונומית. לוחצים על שעון העצר מרגע שהחתול מתחיל לזלול כדי לראות כמה זמן יעבור עד שיחטוף הרעלת ג'יפה, יפרפר וייפח את נשמתו.
 

צריך להיות בעל עצבי ברזל בכדי לראות את כנופיית השקרנים הפוליטיים מכל המפלגות, ללא הבדל דת, גזע ומין, מהשמאל מהימין ומהמרכז, עומדים מול כל מיקרופון פנוי או מצלמה מזדמנת מתוכניות הבוקר עד תוכניות הלילה ובמצח נחושה ממשיכים לשקר בלי חשבון על ההישגים המופלאים שלהם בעבר ועל העתיד הוורוד הצפוי לאזרחי ישראל אם יבחרו בהם.
 

כל כתב פוליטי זוטר שייקח את הבטחות העבר של הפוליטיקקים, ויבדוק אם הם עמדו בהן יסמיק מזעם. הפוליטיקקים מתייחסים, אולי במידה גדולה של צדק, אל הציבור כאל עדר מטומטמים שאפשר למכור לו לוקשים, כי לפני הבחירות הוא קונה הכל. הם מזרימים טונות של שופכין זה על זה ובדרך כלל בקטע הזה, ברוב המקרים הם כולם צודקים.
 

אחד מגדולי המומחים לסימום ההמונים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו שמצליח לבצע שטיפת מוח מדהימה בכל הכרוך לאיראן, דאע״ש, חיזבאללה וחמאס. אם מישהו יעז לומר לו ולא בתמימות ״אדוני ראש הממשלה, לא הצלחת לחסל את חמאס כפי שהבטחת, חמאס עדיין מזוין באלפי טילים ויושב על גבולנו במדינת עזה חמאסטן קטנה אך נחושה, ולמרות חודשיים של לחימה עם צבאנו המפואר חמאס חי נושם ואללה יסטור מה יקרה אם יתחיל לבעוט שוב״.
 

״אדוני ראש הממשלה, אתה שנים מדבר על הגרעין האיראני, והגרעין האיראני לא נעלם מהמפה, להפך - הוא הולך ומתקדם אל עבר נקודת האל-חזור״.
 

״אדוני ראש הממשלה, דאע״ש מרים ראש ומוריד ראשים, וישראל מביטה בהשתאות איך המפלצת הזאת גדלה לנגד עינינו״.
 

״אדוני ראש הממשלה, חיזבאללה מחזיק ברשותו אלפי טילים משוכללים, וביום שנסראללה יקבל את הג'ננה מדינת ישראל תחטוף בראש ורק היושב במרומים יודע מה תהיינה התוצאות״.
 

״ובקטנה, אדוני ראש הממשלה, מה עם הדיור שהבטחת שיוזל דרסטית? מה עם יוקר המחיה שהבטחת להוריד אותו משמעותית? מה עם המצב הכמעט נואש בבתי החולים, במערכת החינוך, במערכת הרווחה? אדוני ראש הממשלה, מה עשית אתה ושריך בזמן ששלטתם במדינה בשנים האחרונות?״.
 

ומיד נבהיר שאין מקום לנקות מכל האשמות את השותפים שהיו לביבי בשלטון: מאריה דרעי הגנב הבכיין, דרך ליברמן המפציץ, בנט העציץ, בוז'י המפליץ, לפיד השפיץ ושאר החבר'ה הטובים שנהנו בקדנציות האחרונות ממנעמי השלטון אבל לא הצליחו להניע קדימה את הקדמה אלא להפך, הניעו אחורה.
 

ראשי המפלגות חזרו לילדות, הם מתנהגים כמו ילדים שמטיחים האשמות אינפנטיליות זה בזה, חלקן באמצעים ויזואליים בעזרת אנשי פרסום ושיווק שלוקחים את המדינה כאילו היא שוק של מצרכי מזון ומשווקים את אלו שמשלמים להם מיליונים בצורה מביכה.
 

בוז'י מטיח בביבי שהוא פחדן, ביבי מחזיר לו שהוא אנטי-ציוני, ליברמן יורד על בוגי שהוא שר ביטחון מחורבן שלא עשה כלום, בוגי לועג לו שלא בטוח שהוא יעבור את אחוז החסימה, זהבה גלאון רוקדת כמו נערת גוגו בדיסקוטק ודופקת צ'ייסרים כשמאחוריה מפזזים רקדני מרצ ממוסטלים מעצמם, בנט תוקע לכולם מתחת לחגורה, והדבר היחידי שמעניין אצלו זה איך הוא מדביק את כיפת האסימון הפצפונת לראש הקירח.
 

אריה מכלוף דרעי בתשדיר אימים מאיים על כל העולם וממשיך במסורת ״דפקו אותי, לקחו לי, עשקו אותי, קיפחו אותי״, ומשום מה הוא נוטה לשכוח שלא כולם שוכחים שהוא ישב שנים רבות בממשלה ומצבם של אלו שהוא מתבכיין בגללם כל הזמן החמיר. אפשר לקרוע את המסיכה מעל פרצופם הצבוע של כל המועמדים, שלא נראו ולא נצפו במאבקים החברתיים ובמאבקים של אנשי הפריפריה, ורק בבחירות כמו בבחירות הם לפתע עושים ״סע וטייל ברחבי ישראל״ ומגיעים לכל פינה וכל חור, דבר שלא עשו כשהיו מאחורי הגה השלטון.

זעקת ההמונים העשוקים והדפוקים לא הגיעה אליהם, כי מאות פקידים ועוזרים סיננו אותם בדרך. מירי רגב עושה טורים בוואגן שעומד לרשותה לימי הבחירות, היא עצמה לא נוסעת בוואגן - היא ברכב מפואר והוואגן עם צלמיה נוסע אחריה ככלב נאמן.
 

בנט ראה את הוואגן והוא עושה אותו קטע עם אוטובוס בנט טורס, חסר כעת שבוז׳י ישכור רכבת וביבי מטוס סילון עם מיטה זוגית כמובן והם יחרשו את הארץ באוויר, ביבשה ובים. אגב, בים זה הכי מתאים לגלנט, יאכטת בחירות שתצא מראש הנקרה ותשייט דרך חיפה, נתניה, תל אביב, אשדוד בואכה אשקלון כשדגלים עם דיוקנו של גלנט מתנופפים על התרנים.
 

תוך כדי המסעות מציג כחלון דרישה בלתי מתפשרת שהוא יהיה בקואליציה עתידית שר האוצר וישלוט במינהל מקרקעי ישראל. אלי ישי, במקרה שיעבור את אחוז החסימה, מתנה את כניסתו לממשלה בקבלת תפקיד שר הפנים. אביגדור ליברמן לא פחות ולא יותר מתנה את כניסתו לממשלה בקבלת תפקיד שר הביטחון (המצרים כבר פורשים כיפות ברזל על סכר אסואן), והמלך בנט הראשון מכריז בקולו המאיים שהוא ייכנס לממשלה רק אם איילת שקד תהיה השרה לביטחון הפנים.

לא מעט אנשים משתדלים שלא לצחוק בפנים של בנט על הרעיון הגאוני שלו, מחשש שיתבע אותם על מיליון שקל כפי שעשה לעיתונאי דרור פויר. בעקבות דרישתו זוכה איילת שקד, מאחורי גבה כמובן, לכינוי ״וונדר וומן״, אותה לוחמת נועזת־מעופפת־מומחית בקרבות מגע הממגרת בסרטים את הרוע והפשע. כמה הוא יצירתי בנט, תענוג.

ביבי ואנשיו, שלא מצליחים להתקרב למשאת נפשם - 30 מנדטים בסקרים, יורים לכל הכיוונים. המו״ל של ״ידיעות אחרונות״, נוני מוזס, זוכה לכותרות ראשיות בביביתון ״ישראל היום״ - ביום שלישי הוא זכה לכותרת ראשית ולחמשת העמודים הראשונים של העיתון. במלחמה כמו במלחמה ביבי מטווח, מאיים, קורא לתקוף את העיתונאים. תגידו שאני פרנואיד (נחום ברנע אמר את זה על ביבי), אבל אני חושש לחייהם של נוני מוזס ונחום ברנע, מסע ההסתה נגדם מזכיר לי את ההסתה נגד יצחק רבין הי״ד.

ביבי ואנשיו עורכים גם מתקפה חזיתית נגד קבוצה גדולה של אנשי ביטחון, רמטכ״לים, ראשי מוסד, אלופים, מפכ״לים, ניצבים, ראשי שב״כ שפרסמו מודעה שכותרתה ״תפיסה מדינית־אזורית - שתי מדינות לשני עמים״. ב״ישראל היום״ מיום ראשון (עמוד 3) נכתב מפי אנשי הליכוד על הקצינים והניצבים ״מדובר בגנרלים ממחנה השמאל אשר רוצים למסור את שטחי יהודה ושומרון ולהקים בהם מדינה לערבים... בוז׳י, ציפי והקצינים יביאו להקמת חמאסטן שנייה ליד תל אביב ונתב״ג״.

אני מביט על הרשימה של ״השמאלנים המתועבים״ ובא לי לבכות כשאני חושב לאן מתדרדרים הפוליטידרעקים שמאשימים את ראשי המוסד לשעבר והאלופים במיל' צבי זמיר ודני יתום, את רבי הניצבים אסף חפץ, יעקב טרנר והרצל שפיר (אלוף במיל') ועוד קרוב למאה קצינים בכירים, צל״שניקים, פטריוטים לא פחות מדני דנון, אקוניס, שטייניץ ושאר העסקניצ'יקס מובילי דעת הקהל מטעם הליכוד, שמציגים את האנשים האלו כאילו הם עוכרי ישראל לעומת הליכוד ומנהיגיו שכאילו יש להם מונופול על אהבת הארץ והפטריוטיות. בושה.
 

 

אם אתם חושבים שלפני 40-50 שנה לא היו מאבקים מלוכלכים בין פוליטיקאים, אתם טועים טעות מרה. היו מאבקים מלוכלכים שאחד הבולטים שבהם היה בין אנשי משה דיין לבין אנשי יגאל אלון ופנחס ספיר. בראש מקורבי דיין עמד איש משטרה בדימוס בעל משרד חקירות בשם קארל זינגר, במחנה ספיר־אלון ניהל את המאבק המלוכלך אברשה אברמסון.

עבדכם הנאמן, שצילם את שלושת המנהיגים שבתמונה בכנס מפא"י בהיכל התרבות, נקלע כמה שנים מאוחר יותר למאבק המלוכלך כשאנשי קארל זינגר ביקשו את עזרתי במניעת פרסום ב"עולם הזה" של מה שכונה "פרשת אלישבע". מי שזימן אותי לפגישה עם "הזינגרים" היה "המלך" של התחנה המרכזית אלי דהאן, שניהל את "מוניות המרכז" והיה הבוס מאחורי הקלעים של קבוצת הכדורגל הכח - מכבי רמת גן, שם הכרתי אותו בתור אוהד שרוף של הקבוצה.

משה דיין, גולדה מאיר ויגאל אלון. צילום: נתן זהבי, ארכיון פרטי

דהאן, קטוע כף יד מפעולת פיצוץ במסגרת הלח"י, ביקש־דרש ממני לעזור לקארל זינגר, וכך התוודעתי למלחמה המלוכלכת שהתנהלה כמו במדינות אפלות. "פרשת אלישבע" פורסמה לבסוף. דיין, שמעבר להיותו רב אלוף היה רב שגל, קיים עם הגברת הצעירה אלישבע שהייתה בתחילת שנות ה-20 לחייה, יחסים אינטימיים.

הוא לא עשה חשבון לרום מעמדו והיה בא לאסוף אותה מדירת אמה שהייתה מעל קפה "כסית" ברחוב דיזנגוף במכונית השרד עם מאבטחי השב"כ. אולי באיזה יום אכתוב על הסיפור שהתפתח לכיוונים מסוכנים שכללו ירי על אחד הנהגים של אחד מהנוגעים בפרשה. אבל תאמינו לי, עם כל הלכלוך שיש בפוליטיקה של היום, הטינופת סביב "פרשת אלישבע", השבועון "העולם הזה" וכל אלו שבחשו מסביב עולה על כל דמיון. עכשיו תדמיינו ותיהנו.