הפטריוטים: איך לתאר במלים את הרפש האנושי שמסתובב בינינו

1. חיפשתי כמה מילים לתאר את ההרגשות מסוג בעעעע שאוחזות בי כל פעם שאני צופה באירועים מכוערים, וולגריים ואלימים שבהם מעורבים ישראלים.

ההרגשות מהסוג הזה מתחלקות לכמה דרגות: בעע קטן, בעעע בינוני ובעעעע גדול. בתקופה האחרונה התחושה הזאת עולה לעתים תכופות, וגם כדורים נגד בחילה כבר אינם מצליחים לדכא את התחושה הנוראה שהנה, אוטוטו אני מקיא את בני מעי.

האירוע המסעיר בטיסת ישראערס לורנה, שבה איבדו אנשים ״נורמטיבים״ את האיזון בגלל פאקקטע חפיסת שוקולד במבצע, הוא דוגמה קלאסית. כך גם התקרית האלימה במלון באילת, שבה אזרחים ישראלים ״מבית טוב״ קיבלו את הג׳ננה אחרי שעובדי המלון ביקשו מהם להזיז את מכוניתם מהחנייה המיועדת לנכים.

הסרטון שהעלה לרשת הח"ככ במיל' והמועמד לכנסת ד"ר מיכאל בן ארי, שבו נראים לוחמי יחידת הכלבנים עוקץ מנבלים את פיהם תוך כדי שיסוי כלב תקיפה בנער פלסטיני העלה את דרגת הבעעעע לדרגות גבוהות עוד יותר. הח"ככ, ממשיך דרכו של כהנא מת, שהתכוון לשבח את הלוחמים שלימדו את המחבל הקטן ״דרך ארץ״, בא לברך ויצא מקלל, כי סיבך את הלוחמים בחקירה צבאית - וגם הזכיר למי ששכח את דברי פרופ' ליבוביץ' המנוח ״המשך הכיבוש יגרום לחיילי צה״ל בשטחים הכבושים להיות יודו־נאצים״.

מתוך סרטון שיסוי הכלבים בנער הפלסטיני. צילום: מסך

לא מצאתי את המילים המדויקות שיביעו את דעתי על הישראלי החדש, היהודי הנבחר, האור לגויים, בן לעם הסגולה המופלא, שדרכיו דרכי נועם והוא התגשמות חלומם של נביאי ישראל ומנהיגיו הקדומים. מי שבא לעזרתי עם טקסט שפתר לי את הבעיה היה ידידי, עורך המוזיקה ברדיו 103, יואב חנני. ״מה אתה מתלבט, יש טקסט שנופל בול על הישראלי שאתה מחפש להגדיר״, אמר. תביא, אמרתי לו, וכעבור כמה דקות צחקתי והתעצבתי במעורב.

זוכרים את גיל קופטש, יוצר מקומי שלא עושה חשבון ושחיבר גרסה עברית לשיר של אחד דניס לירי, סטנדאפיסט ושחקן אמריקאי. אז ליידיס אנד ג׳נטלמן, קבלו את גרסתו של גיל קופטש לישראלי שאתם כל כך אוהבים לשנוא:

טרומפלדור לא מת, הוא רק נח
וברגע שנמצא תרופה שתצמיח לו יד
אנחנו ניקח אותו והוא יהיה מה זה מעוצבן עליהם
יודעים למה?
ניסיתם פעם למות למען המדינה שלכם?
אז אם הצלחתם, אתם בטח מסתכלים היום
ושואלים את עצמכם: בשביל זה?
בשביל המדינה הזאת?
זה כמה שטרומפלדור יהיה מעוצבן.
אני הולך לקחת את טרומפלדור
ואת בן גוריון
ואת ירון זהבי
וארגז בירות
ואנחנו ניסע ביחד ל...
)בוא'נה אתה יודע שאתה באמת חרא?(
סתום ת'פה ותמשיך לשיר, חומד
אני מניאק...
אני מניאק ואני גאה בזה"

אם תשאלו את דעתי הצנועה, השיר הזה פותר בעיה, איך לתאר בליווי מוזיקלי את כמויות הסחלה, הרפש האנושי שמסתובבים בינינו ומצחינים כל חלקה טובה מהמעט שנשארו.

2. בפברואר 1993 הזהיר פוליטיקאי צעיר ומרשים את אזרחי ישראל בנאומים ובמאמרים על הסכנה והאיום האיראני, וטען שממש בקרוב, או ליתר דיוק להערכתו ב־1999, תהיה בידי האיראנים פצצת אטום שייעודה השמדת מדינת ישראל. הגבר הצעיר והמרשים שהזהיר מפני הפצצה שאוטוטו משמידה את מדינת היהודים היה בנימין נתניהו.

17 שנים מאוחר יותר, ליתר דיוק ב־17 בינואר 2010, פוליטיקאי עתיר ניסיון בשם בנימין נתניהו, שהיה כבר ראש ממשלה ושר אוצר ומומחה עולמי לפתרון בעיות כלכליות (בערך באותה רמה שהוא מומחה עולמי לחיסול טרור), נשא נאום מזהיר בישיבת הממשלה, שבו אמר דברים שבמבט לאחור נשמעים כמו מערכון ציני של הגשש החיוור בסגנון ישראבלוף.

"הפצצה האיראנית עדיין בשלבי הכנה, כמו ב-93'". נתניהו בקונגרס. צילום: רויטרס

וכך הוא אמר (בפאתוס ובליווי תנועות ידיים): ״מחירי הדירות אסטרונומיים. הבנייה חנוקה. זוגות צעירים חיים עם הוריהם. אזרחי ישראל נאלצים למשכן את מרבית חייהם עבור דירה. אנחנו מביאים היום מהפכה. אנחנו לא מדברים בעלמא - אנחנו הולכים על החלטה וביצוע. אני הגדרתי את היעד. אנחנו מביאים חוק תכנון ובנייה חדש. נעביר אותו בקריאה ראשונה כבר במושב הנוכחי, קריאה שנייה ושלישית במושב הבא״.

אז כן, הגענו לחודש מרץ 2015. מחירי הדירות עלו מאז ב־40% והפכו סופר אסטרונומיים, ענף הבנייה איבד את הנשימה ונפטר בצער רב וביגון קודר. ידם של החיילים המשוחררים אינה משגת לרכישת סיגריות, משקה קר, ארוחות חמות, ועל דירה? מי מדבר על דירה? והמהפכה שעליה דיבר נתניהו, המהפכה נתקעה בדירה ברחוב בלפור ובווילה בקיסריה ולא הגיעה לשוק הדירות של האזרח הקטן שמצבו רק הורע והורע והורע וכנראה ימשיך להתדרדר. אה, שלא נשכח את הפצצה שהייתה אמורה להיות מוכנה בכור האיראני ב־1999 ולהשמיד את ישראל, הפצצה הזאת עדיין בשלבי ההכנות כפי שהייתה ב־1993.

ארכיון פרטי

במסגרת תעמולת הבחירות העלו המפלגות הגדולות, שראשיהן מתחרים על ראשות הממשלה, את זכרו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול, כל אחת מטעמיה היא. לאורך השנים אני מעלה את תמונתי לצדו של אשכול בזמן היותו ראש ממשלה כדי להראות את השוני בין הפוזה של המועמדים היום למועמדים של אז. אני לא מבין גדול באופנה, אבל תראו איך לוי שלנו לבוש עם המכנסיים כמעט עד החזה, חולצה לבנה פשוטה, שרוולים קצרים, חביב וחייכני, ללא מאה שומרי ראש מזוינים סביבו.

זהבי (משמאל) עם ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול. צילום: נחום גוטמן

התמונה הזאת היא חלק ממתיחה. הצלם נחום גוטמן (שצילם את התמונה) ואני, כן, הנער הצעיר עם המצלמה ליד ראש הממשלה, מתחנו את אשכול ואת ראשי מפלגת מפא״י ההיסטורית, שיצאו מישיבה סודית בבית מפא״י ברחוב הירקון בתל אביב. ביקשתי מהם לזהות את עצמם בתמונות שלהם, שצולמו בעדשה טלסקופית מגג בית ברחוב פרישמן הסמוך. הם מאוד התקשו לזהות את עצמם, כי זה היה נכון שצילמנו, אבל התריס היה סגור למחצה ולא ראו בתמונה שהצגתי בפניהם כמעט כלום מעבר לדמויות מטושטשות.

אחד מחבר ממשלתו של אשכול היה שר התיירות עקיבא גוברין שנשכח כמעט לחלוטין. גוברין היה ג׳נטלמן שתמיד הקפיד על לבוש מהודר והיה נוהג לעשן סיגריות עם פימה מאורכת. בניגוד ללא מעט בהמות גסות רוח בצמרת הפוליטית הישראלית של היום, גוברין נחשב לסמל הג׳נטלמניות והוערך על ידי כל הפוליטיקאים והעיתונאים בשל מנהגיו המעודנים ושפתו הגבוהה.

שר התיירות לשעבר, עקיבא גוברין. צילום: נתן זהבי, ארכיון פרטי