מינויי השגרירים האחרונים של ראש הממשלה בנימין נתניהו שימשו מקור לתרעומת בשמאל ובתקשורת. אבל הביקורות אינן במקומן. כדי להבין מדוע יש לברך עליהם כדאי שנבחן את האתגר שהאנטישמיות השמאלנית מציבה בפני ישראל.
נתחיל עם דוגמה קלה: בסוף השבוע שעבר ביטלו מארגני פסטיבל מוזיקת רגאיי בספרד את הופעתו של המוזיקאי היהודי־אמריקאי מתיסיהו משום שסירב לדרישתם להודיע על תמיכתו בפלסטין. מתיסיהו היה היהודי היחיד בתוכנית הפסטיבל והאמן היחיד שנדרש להמציא הודעה מעין זו.
במקום לקבל את פסילתו בשקט פרסם ביום שני מתיסיהו את שאירע בדף הפייסבוק שלו. "זה מגעיל ומעליב שכיהודי־אמריקאי היחיד ששובץ להופיע בפסטיבל הם ניסו להכריח אותי למסור הודעות פוליטיות", כתב שם.
ביטול הופעתו של מתיסיהו עורר זעקה בקרב יהודי העולם. משרד החוץ הגיש תלונה רשמית לממשלת ספרד. כמעט כל ארגון יהודי־אמריקאי ומרבית הארגונים היהודיים האירופיים גינו את המעשה האנטישמי של המארגנים. ביום שלישי גם העיתון הספרדי הגדול "אל פאיס" גינה את האנטישמיות של מארגני הפסטיבל, ושעות ספורות לאחר מכן גינתה אותה גם ממשלת ספרד.
יממה לאחר מכן פרסמו המארגנים התנצלות מתרפסת למתיסיהו והתחננו בפניו בפומבי לבוא להופיע במועד המקורי בפסטיבל, בשבת הקרובה. המארגנים טענו כי תנועת BDS גרמה להם להפלות את מתיסיהו. לדבריהם, הארגון הפעיל לחצים, איומים ואילוצים והזהיר את המארגנים שחברי הארגון "יפריעו באופן רציני לניהול השגרתי של הפסטיבל".
שני לקחים יש להסיק מפרשת מתיסיהו: ראשית, תנועת BDS - שבוודאי איננה תנועת שלום - לא רק מעוניינת לראות את ישראל נסוגה מיהודה, שומרון וירושלים; באמצעות דרישתה שיהודי־אמריקאי יגנה את ישראל כתנאי מוקדם להשתתפותו בפסטיבל, הבהירה תנועת החרם כי בכוונתה לסלק יהודים מהזירה הציבורית. עבור חברי התנועה, היהודים היחידים שרשאים להשתתף בחיים הציבוריים הם יהודים שמגנים הן את ישראל הן את היהודים בתפוצות שתומכים בישראל.
הפגנה של תנועת החרם נגד ישראל. צילום: AFP
במילים אחרות, המטרה של תנועת החרם היא להסיר את זכויות האזרח של היהודים במערב במקביל להסרת זכות הקיום של ישראל. כל מי שמשתתף בתנועה - בין שהוא יהודי ובין שלא - הוא אנטישמי, משום שהם כולם מנסים להביא לסילוק יהודים שאינם מסכימים איתם מהזירה הציבורית.
הלקח השני מפרשת מתיסיהו הוא שזה בהחלט אפשרי להביס את האנטישמים הללו. מארגני הפסטיבל הפלו את מתיסיהו לרעה משום שחששם מבריונים אנטישמים גבר על הערכתם את כישרונו. כיום הם מתחננים בפניו שיסכים להופיע משום שהבעיטה שהם חטפו מיהדות העולם הפילה אותם על ארבע. כאשר יהודים מאיימים על אנטישמים, האנטישמים נסוגים.
החוליה החלשה
המכשול הגדול ביותר במערב כיום בכל הקשור לניהול מאבק נגד אנטישמיות הוא פסיכולוגי. מרבית האנטישמים והארגונים האנטישמיים החזקים ביותר נמצאים בצד השמאלי של הקשת הפוליטית. במקביל, רוב היהודים המערביים ממוקמים אף הם בצד השמאלי של הקשת הפוליטית. הקושי החריף ביותר בהקשר זה מורגש באמריקה, אולי משום ששם האנטישמיות היא החלשה ביותר. החולשה היחסית של תופעת האנטישמיות בארה"ב גורמת ליהודים אנטישמים להרגיש בנוח כשהם מצטרפים ללא יהודים במאמציהם להחליש את ישראל ואת הקהילה היהודית.
השילוב בין קהילה שמאלנית והשתתפות של יהודים אמריקאים בארגונים אנטישמיים, לצד החולשה היחסית של איום האנטישמיות, מרתיע את הארגונים היהודיים הגדולים מלצאת בפומבי נגד יהודים עוינים וארגונים עוינים.
בשש השנים האחרונות ארגון ג'יי סטריט משחק תפקיד מרכזי בהכשלת הניסיונות להשיג אחדות בין יהודים בנושאים הקשורים לישראל והניסיונות להילחם באנטישמיות בקמפוסים. עדות להצלחתו היא אי יכולתה של הקהילה להתאחד בהתנגדות להסכם הגרעין שהנשיא ברק אובמה סיכם עם איראן.
השבוע חתמו 340 רבנים על מכתב לחברי הקונגרס ובו קראו למחוקקים לתמוך בהסכם הגרעין של אובמה. המכתב זכה לפרסום משמעותי בתקשורת ותרם לתחושה שהקהילה היהודית עומדת לצד אובמה ונגד ישראל בכל הקשור להסכם עם איראן.
אומנם המארגנים טענו שהחותמים מייצגים את כל הזרמים של היהדות בארה"ב, אולם על פי ניתוח שעשה ארגון ציוני אמריקה מתברר ש־187 חותמים הם חברי "קבינט הרבנים" של ג'יי סטריט.
נתוני ארגון ציוני אמריקה גם חשפו שעמנו, הארגון האמריקאי שיזם את המכתב ואסף את החתימות, אינו אלא ארגון חזית של ג'יי סטריט. מנכ"ל עמנו קנת בוב משמש גם הגזבר של ג'יי סטריט. סגניתו של בוב ג'ודית גלמן אף היא בכירה בג'יי סטריט.
ג'יי סטריט מגדיר עצמו ארגון "פרו־ישראלי ופרו־שלום", אך הזרוע של ג'יי סטריט בקמפוסים, J Street U, בחרה במוסלמית לכהן כנשיאתו הלאומית. הנשיאה אמנה פארוקי הודיעה כי ג'יי סטריט אינו ארגון פרו־ישראלי. לדבריה, "אנחנו לא פה כדי לדבר על השיח הפרו־ישראלי בקמפוס, אנחנו פה כדי לדבר על הכיבוש". היא גם הכריזה כי בשנת הלימודים החדשה יקדיש ג'יי סטריט את מאמציו ל"עבודה שנתית נגד הכיבוש".
אחת הסיבות לכך שהקהילה היהודית נמנעת מלהתעמת עם ג'יי סטריט היא קשריו העמוקים עם הבית הלבן של אובמה. לאורך שש וחצי שנים משתמש הבית הלבן בג'יי סטריט כנשק אסטרטגי נגד יהודי ארה"ב וקשריהם עם ישראל.
התפקיד של ג'יי סטריט הוא לחסום את מאמציה של הקהילה להתנגד לעוינות הממשל כלפי ישראל, ולמנוע ביקורת יהודית ממסדית נגד המוכנות של הממשל לקבל בהבנה האשמות אנטישמיות ואף להשתמש בהן. אלו כוללות, בין היתר, הוצאת דיבתה של ישראל על ידי מזכיר המדינה ג'ון קרי, כשאמר שישראל עומדת להפוך למדינת אפרטהייד ושישראלים לא מעוניינים בשלום, כמו גם הרמיזות של אובמה לאחרונה שיש משהו בוגדני בתמיכת יהודי ארה"ב בישראל.
אות לכוחו של ג'יי סטריט הוא שאף על פי ש־340 הרבנים שלו הם רק 6% מסך כל הרבנים בארה"ב, ואף ששני שלישים מהיהודים האמריקאים מתנגדים להסכם הגרעין, גם תנועת הרפורמים והקונסרבטיבים וגם ועידת הנשיאים מסרבות להודיע על התנגדותן להסכם.
מצד שני, עבור ארגון בעל גישה פתוחה לבית הלבן, שיש לו לכאורה תקציב בלתי מוגבל, שכנוע קהילה שהצביעה לאובמה פעמיים, ברוב של 75%, לתמוך בנשיא נגד ישראל לא היה אמור להיות משימה קשה במיוחד. ובכל זאת, למרות כל היתרונות, אומנם הקונסרבטיבים והרפורמים אינם מתנגדים להסכם אבל הם גם לא תומכים בו.
אדרבה, ביום רביעי פרסמה התנועה הרפורמית הודעה ובה מסרה כי תסרב לנקוט עמדה ביחס להסכם. ואף שההודעה הייתה אמורה להיות ניטרלית ביקרו הרפורמים את השימוש שעושה הממשל באנטישמיות כמתקפה על מתנגדי ההסכם.
כשאפילו הרפורמים מסרבים לתמוך בו קשה לראות את הממשל מקבל תמיכה של ארגון יהודי כלשהו, זולת ג'יי סטריט והארגון הרשמי של יהודים אמריקאים חברי המפלגה הדמוקרטית.
לדרוש יותר, לקבל יותר
הכישלון של ג'יי סטריט נובע בחלקו מהתמיכה הרחבה שלה זוכה ישראל מיהודי ארה"ב. בחלקו נובע הכישלון מכעס כלפי אובמה ומהשימוש שהוא עושה באנטישמיות כדרך להשיג את אישור הקונגרס להסכם.
אולם אולי הסיבה העיקרית לכך שג'יי סטריט ואובמה אינם מצליחים לפלג את הקהילה היהודית האמריקאית סביב הסכם הגרעין היא הדיפלומטיה הישראלית המוצלחת, שמאתגרת ומחזקת מנהיגים יהודים חלשים ומדרבנת אותם לעמוד בלחצים שמפעיל הבית הלבן.
המוכנות של נתניהו לעמוד נגד אובמה ולהסביר פעם אחר פעם איך ההסכם של הנשיא מסכן את ישראל, מקשה על יהודים אמריקאים לתמוך בהסכם. הם לא יכולים לסמוך על מילתו של אובמה כאשר נתניהו מראה להם שההסכם מסיר מכשולים מדרכה של איראן להגמוניה אזורית ומאפשר לה לפתח יכולת לתקוף את ארה"ב עם נשק גרעיני.
כמו במקרה של החרם על מתיסיהו גם כאן יש לקח. הוא נוגע לתפקיד של הדיפלומטים הישראלים במלחמה באנטישמיות במערב ובטיפוח אחדות יהודית בכל הקשור להגנה על זכויות יהודים כנגד ניסיונותיהם של יהודים שמאלנים לחתור תחת אחדות זו.
אין טעם לנסות להגיע לפשרות עם אנטישמים או עם אלה המקדמים סדרי יום שמסכנים את ישראל או מאיימים על זכויות האזרח של קהילות יהודיות במערב. ככל שישראל דורשת יותר היא מקבלת יותר - אם דרישותיה מוצדקות, מנומקות, ברורות ומשכנעות. ישראל מגבירה את יכולתם של יהודי המערב - לרבות יהודים אמריקאים שמאלנים - לעמוד לצדה ולעמוד על זכויותיהם כשהיא עומדת על זכויותיה מבלי להתנצל או לנסות לשאת חן.
אמת פשוטה זאת מראה מדוע עלינו להיות מרוצים במקום מודאגים מהמינויים הדיפלומטיים האחרונים של נתניהו. השגרירה המיועדת לאיטליה, חברתי הטובה פיאמה נירנשטיין, מקדישה את חייה להגנה על ישראל ועל זכויות היהודים ונלחמת באנטישמיות באירופה. ההחלטה של נתניהו לשגר אותה לרומא היא סימן ברור כי נגמרו הימים שבהם ישראל מתבטלת אל מול אירופה.
פיאמה נירנשטיין. מינויה הוא סימן ברור כי נגמרו הימים שבהם ישראל מתבטלת אל מול אירופה. צילום:AFP
הדאגות שהביעו כמה יהודים איטלקים, שמינויה של נירנשטיין יחזק את ההאשמות האנטישמיות שלפיהן יהודים איטלקים אינם נאמנים לאיטליה, הן דווקא הוכחה כי נתניהו פעל נכון כשמינה את העיתונאית האיטלקית המפורסמת וחברת הפרלמנט לשעבר לייצג את ישראל. רק לוחמת כמו נירנשטיין, המכירה את התרבות האיטלקית מבפנים, תבטיח כי האשמות כאלה ייפסלו וכי אנטישמים באיטליה ירגישו אותה מבוכה שמרגישים מארגני פסטיבל הרגאיי בספרד.
ההחלטה של נתניהו למנות את השר דני דנון לתפקיד השגריר באו"ם מפגינה אותה המוכנות להתעמת במקום לפייס אנטישמים. השמאל תפס את העמדה הבלתי מתנצלת של דנון בכל הקשור לזכויות של ישראל לשלוט ביהודה ושומרון כהוכחה שהוא לא יסתדר באו"ם.
אבל שום נציג של ישראל לא יוכל "להסתדר" באו"ם. הדרך היחידה לייצג את ישראל בהצלחה, בארגון שמקדיש עצמו לדה־לגיטימציה של ישראל, היא באמצעות מאבק עיקש ויומיומי. על כן איש שאינו מתנצל ולא דואג שיאהבו אותו הוא בדיוק סוג השגריר שישראל צריכה באו"ם.
סיפור האפליה נגד מתיסיהו בפסטיבל רגאיי בספרד הוא סיפור קטן. אבל הוא מספר לנו כיצד להילחם בהצלחה נגד אנטישמים שמאלנים. אנחנו יכולים להגן על זכויותינו ולהביס את יריבינו - בנקודות, אם לא בנוקאאוט - אם נעמוד על שלנו ונאפשר ליהודים בתפוצות, לרבות היהודים השמאלנים, לעשות זאת גם כן.