היוזמה הצרפתית לכינוס ועידה בינלאומית לשלום; ההתבטאויות של מזכ"ל האו"ם המסבירות ־ מצדיקות את הטרור; הפרסומים סביב החלטת המכס האמריקאי לסמן מוצרים מתוצרת ההתנחלויות; התגברות הנוכחות של האיחוד האירופי ומעורבותו במהלכים נגד ישראל - כל אלו הם ניצנים של "הסופה המושלמת", כך הגדיר השבוע דיפלומט מערבי. לדבריו, הסופה מאיימת על ישראל בזירה הבינלאומית ובמיוחד במתחם האו"ם בניו יורק.
המהלכים הללו לא נולדו עכשיו במקרה ולא התפתחו בחלל ריק. הם תוצאה של הלכי רוח והערכות המתגבשות בקרב גורמים מובילים ובעלי השפעה בקהילה הבינלאומית, לקראת שינויים פרסונליים הצפויים בבית הלבן, בקיי ד'אורסיי בפריז ובמטה הראשי של האו"ם בניו יורק. שר החוץ של צרפת, לורן פאביוס, עומד לפרוש מסיבות אישיות ורפואיות. מזכ"ל האו"ם באן קי־מון יסיים את תפקידו בסוף השנה, והנשיא ברק אובמה נמצא בשלהי כהונתו.
"במדיניות החוץ לכל שלושת המנהיגים אין הישג משמעותי שהם יכולים להתפאר בו", הבהיר הדיפלומט. אבל לדבריו הם משתוקקים להשאיר אחריהם זכר של מי שהיו מעורבים אישית במאמץ, או לפחות בניסיון לפתור משבר אזורי מתמשך, ולשים קץ למצוקה ולסבל.
המלחמה בסוריה נכנסת לשנתה השישית; לפוטין אין כוונה לעזוב את חצי האי קרים; הטרור הברברי של דאע"ש בעיראק ובסוריה, ושל בוקו חראם באפריקה נמשך; קוריאה הצפונית ממשיכה בניסויים גרעיניים - אבל הכי נגיש, קל ונוח להפגין נוכחות בסכסוך הישראלי־פלסטיני.
ההערכה במסדרונות האו"ם היא כי בעקבות השינויים הפרסונליים במוקדי הכוח וכהכנה לבואם של ממלאי מקום חדשים, צפויים מהלכים שישראל לא תאהב, בלשון המעטה. "הייתי מגדיר זאת 'פורענות מדינית'", אמר גורם מדיני בכיר בניו יורק.
ההתבטאות של מזכ"ל האו"ם, על כך שהטרור הפלסטיני הוא תולדה של תסכול מהכיבוש הישראלי, הייתה חצייה גורפת של הקווים האדומים בהתנהגות כלפי מדינה חברה, והפרה בוטה של הנורמה הדיפלומטית. ובאן קי־מון ידוע ומוכר כאיש מתון ומאופק.
ההערכות הן שהתסכול מהקיפאון המתמשך בתהליך ומהיעדר כל סימן באופק לחידוש ההידברות בין הצדדים גרר את באן קי־מון לחריגה כה בוטה מהסגנון הדיפלומטי המרוסן המקובל בדיוני מועצת הביטחון, ופיתה אותו לנטוש את מחויבותו לאיזון בהתבטאויות והצהרות - עיקרון שהוא עצמו ידוע כקנאי בשמירתו.
"לאחר מה שאמר בנאום במועצת הביטחון העברנו לו מסר שלטרור אין הסברים, וכך לא מדברים", אומר שגריר ישראל באו"ם דני דנון. "ביקשנו שיבהיר את עצמו, אז הוא פרסם מאמר ב'ניו יורק טיימס'. אבל שוב, היו בו הסברים והתחמקות מלהתעמת באופן ישיר עם הטרור. לא רק שהמאמר לא הבהיר את עמדתו, אלא החריף את עמדתו המפוקפקת וחיזק את דבריו המקוממים על הטרור. המזכ"ל חייב לגנות את הטרור באופן חד־משמעי ולא לחפש הסברים ולהתייחס לטרור בסגנון של 'אבל' ו'אולי'".
עם זאת דנון, העושה את צעדיו הראשונים כשגריר באו"ם, נזהר מלהגדיר את התקרית עם מזכ"ל האו"ם כמשבר ביחסים. ועדיין, יש הסבורים כי תגובת ישראל והשגריר דנון להתבטאות המזכ"ל הייתה צריכה להיאמר בארבע עיניים עם באן קי־מון. "המזכ"ל הוא איש הגון, הגיוני וישר", אמר דיפלומט ותיק. "במקום דנון, הייתי נפגש עמו ומשכנע אותו לרדת מהנושא הזה". לדבריו, הדעה כי התסכול הפלסטיני מהכיבוש הוא מהגורמים לטרור, אינה נחלתו הבלעדית של המזכ"ל.
"רבים בבניין האו"ם אומרים זאת בשיחות פרטיות, שלא לייחוס", העיר בכיר יהודי אמריקאי. "שים לב שאף מנהיג יהודי ואף ארגון יהודי מרכזי לא הגיבו על דברי המזכ"ל". הליגה למניעת השמצה פרסמה הודעה ש"ביקשה מהמזכ"ל להבהיר את דבריו", ושבוע מאוחר יותר נזכר גם רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, לגנות את דבריו.
היוזמה הצרפתית לכינוס ועידה בינלאומית לשלום היא קרוב לוודאי תגובתו של שר החוץ הצרפתי פאביוס לכישלון הצעת ההחלטה לחידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים, שצרפת הפיצה בקרב חברות מועצת הביטחון לפני למעלה משנתיים. ישראל כמובן התנגדה, וארה"ב סיכלה דיון על ההצעה מתוך תקווה להביא את שני הצדדים לשולחן המו"מ.
עד כה ארה"ב לא הגיבה באופן רשמי על היוזמה הצרפתית החדשה, אבל יש להניח ששר החוץ ג'ון קרי אינו מתכוון לתמוך בה. באופן עקבי ארה"ב מתנגדת למעורבות פעילה של האו"ם, או של גורם מדיני אחר, בנוגע לסכסוך. הממשל רואה בו תחום השמור למעורבותה הבלעדית של ארה"ב.
מנגד, טוענים דיפלומטים כי היה זה משגה מצד ממשלת ישראל לדחות על הסף את היוזמה הצרפתית. "זכותה, ואולי חובתה של ישראל לדחות את יוזמת שר החוץ הצרפתי", אמרו. אבל לומר שוב ושוב רק 'לא' לכל ניסיון לשבור את הקיפאון - זאת לא מדיניות. זאת התנהלות שמגביהה את חומת הבדידות סביב ישראל".
הטענה כי העולם נגד ישראל מתבררת כשגויה. קיימת הפרדה חד־משמעית בין ישראל לבין מדיניותה, או ליתר דיוק היעדר מדיניותה של הממשלה בנושא המדיני. ישראל נחשבת מעצמה מבחינה צבאית ומופת לקדמה טכנולוגית, שזוכה להערכה הודות להיותה אי של יציבות בלב אזור גועש ומעורער. יש גורמים שמציינים לשבח את התנהלותה המאופקת של ישראל אל מול קריסת המשטרים והסער המתחולל סביבה. אבל באותה נשימה נשמעת ביקורת קשה, שלאחרונה הופכת יותר ויותר בוטה, נגד מה שמוגדר השיתוק המוחלט בתחום היחסים עם הפלסטינים. האחריות על הקיפאון בתהליך מוטלת על ממשלת ישראל, הנתפסת כימנית ולאומנית קיצונית. כמו כן, מורגשת כמעט הסכמה כללית שראש הממשלה בנימין נתניהו אשם בעובדה שאין שום סימן למאמץ או לכוונה מצד ישראל להציג יוזמה מדינית חדשה.