ההקפאה של חוק שכר הבכירים מראה כמה העליון טוב בלעשות סדר

מן המפורסמות בעולם המשפטי שחקיקה חפוזה ופופוליסטית יוצרת חוקים רעים. לפוליטיקאים, שלא מפסיקים להתחנף לציבור במקום להנהיג אותו, בער לחוקק את החוק בדבר שכר הבכירים בבנקים, משום שהבנקאים באותה עת היו האוכלוסייה השנואה ביותר בציבור הרחב, והפוליטיקאים ידעו שהרחוב ימחא כפיים על פגיעה בשכרם.

אצו רצו המחוקקים, כתבו, מחקו, תיקנו, הצביעו - וחוקקו בסופו של יום חוק מעורפל, מלא חורים כברשת דייגים - והקהל אכן הריע.

למיטב ידיעתי, אפילו במשטרים קומוניסטיים קיצוניים הממשלה אינה מתערבת בגובהו של השכר הנהוג במגזר הפרטי. היא כן מתערבת בשכר מינימום ובמניעת ניצול עובדים על ידי מעבידים. אך בשום פנים ואופן לא ברף העליון של השכר. לכך יש מנגנונים אחרים.

לדעתי, החוק כולו הוא לא חוקתי. מקובל, גם בחוקות אחרות, לא לפגוע בזכויות קנייניות שנצברו. אם רוצים לשנות, תמיד ולעולם זה ממועד השינוי ולעתיד. לעולם לא לעבר.

כך גם במסים. נדיר שמטילים מסים חדשים רטרואקטיבית. אך בשל החיפזון הפופוליסטי לא היה זמן למחוקק, ואולי גם לא רצון להגדיר במדויק שכל השינויים בשכר הבכירים בבנקים, שייכנסו לתוקף באוקטובר הקרוב, יחולו רק משם ואילך.

וכך יצא שבשל הרשלנות בניסוח החוק קיים חשש מוחשי שבנקאים שרוצים ליהנות ממה שכבר צברו בעבר יחוו פגיעה בזכויותיהם אם לא יתפטרו מכהונתם עד אוקטובר. נראה שאיש לא התכוון לכך, אך למרבה הצער זו הייתה התוצאה.

ניתן היה בנקל להבהיר סוגיה זו, באמצעות חוות דעת משפטית מוסמכת של היועץ המשפטי לממשלה, או לחלופין בתיקון קל ערך ומהיר בחוק. אך הפוליטיקאים והביורוקרטים חששו מהזרם הפופוליסטי, וזרקו את האחריות זה על זה.

בנסיבות אלה פנו הבנקאים, העלולים להיפגע מהחוק החדש, לבג"ץ וכך השופט יורם דנציגר, דווקא הוא, הוציא צו ביניים למדינה להשיב לעתירה. בין השאר הורה השופט על הקפאת חלקים מהחוק, בעיקר אלה שעלולים לפגוע בזכויות רטרואקטיביות, עד להחלטה אחרת.

מול כל הפוליטיקאים הפופוליסטיים היה זה שופט בית המשפט העליון דנציגר שקיבל את ההחלטה הנכונה. ואל תטעו. לא מדובר רק בשמירת הזכויות של הבנקאים, שגזרו לעצמם משכורות חזיריות כשיכלו, אלא גם בשמירה על אינטרס הציבור. משום שאם עשרות בנקאים יתפטרו באחת, למרות שלכל אחד יש מחליף, ניפגע כולנו ותעורער יציבות המערכת הבנקאית.