יועציו הבכירים של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ג'ייק סאליבן וברט מקגירק, ביקרו לאחרונה בישראל, במטרה לתדרך את ראש הממשלה בנימין נתניהו בדבר שיחותיהם עם יורש העצר הסעודי. בעקבות הביקור פורסמו בין היתר ציטוטיהם בדבר החשיבות הגלומה ביצירת גשר בין ערב הסעודית לבין ישראל בעבור החוסן הלאומי האמריקאי. לא פחות.
מזרח תיכון חדש: לראשונה מזה 12 שנים - הביקור ההיסטורי שאירע בסוריה
ביקור היסטורי: הצעד הבא בחידוש היחסים הדיפלומטים בין איראן לסעודיה
לקראת התנגשות? הצעד הסעודי המפתיע שצפוי לפגוע בארה"ב
מבחינת האמריקאים, הדברים מציבים לכאורה את המשימה המדוברת בסדר עדיפות גבוה למדי. דווקא בתקופה שבה מכהנת בישראל הקואליציה הימנית ביותר אי־פעם וכשהממשל האמריקאי נתפס ככזה שאפילו אינו משתדל להסתיר את רתיעתו ממדיניותה של הממשלה, מדובר בצעד שללא ספק מצליח לגרום להרמת גבה או שתיים באשר למידת הרצינות שלו.
לאחר שערב הסעודית חתמה על הסכם המקרב בינה לבין יריבתה איראן - התפתחות שנדמתה לרבים כאצבע בעין לכל העולם בכל הקשור להרחבת הסכמי אברהם - נדמה שהיא זו שמנהלת מהלך בינלאומי מבריק ובלתי צפוי, בעודה מנתבת את השחקנים הרלוונטיים בתבונה ובאופן בלתי צפוי אל עבר יעד אזורי נכסף: יציבות אזורית במפרץ הערבי, פיתוח כלכלי פורץ גבולות בעבורה ועליונות צבאית לכל מקרה שלא יהיה בעתיד.
נראה שממשל ביידן מעוניין בהשארת חותם בכך שהוא יביא להישג בלתי צפוי ופורץ דרך שידגיש את עליונותה הבינלאומית של ארה"ב. ההסכם הסעודי־איראני לא מצא חן בעיני וושינגטון, בלשון המעטה, עובדה שהגבירה את הנחישות האמריקאית להשיב את כבודה האבוד של ארה"ב כמביאה ומוציאה בזירה הבינלאומית. זאת ביתר שאת לאחר הנסיגה המביכה של כוחותיה מאפגניסטן, השארת ידידיה בסוריה ובטורקיה, בדמותם של הכורדים ואחרים, ללא גב או תמיכה, והעובדה הבלתי מעורערת שהסכמי אברהם פורצי הדרך ומשני כללי המשחק היו לחלוטין הישג של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.
הדלפה מקרית (או שלא)
ערב הסעודית, מצדה, הבינה כי היא אינה יכולה להישען או לסמוך על התמיכה האמריקאית, בעיקר נוכח הציפייה המתמשכת של ממשל ביידן להעניש את ריאד על הוצאתו להורג של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. היא אף התרחקה עוד מוושינגטון בכך שאפשרה לסין, יריבתה הבינלאומית, לשמש שושבינה בינה לבין איראן. ללא ספק הדבר נעשה בידיעה ברורה כי צעד שכזה יהווה תמריץ ברור לארה"ב לנסות להתעלות על ההישג של המעצמה היריבה ולצאת כשידה על העליונה.
בינתיים, ההסכם מקנה לריאד שקט מכיוונה של תימן וצבא החות'ים, שמומן, חומש ואומן על ידי איראן, ומאפשר לה להתמקד בחזון ה־2030 שהתווה יורש העצר הסעודי להעצמתה הכלכלית של הממלכה - במקום להיקבר בבוץ של סכסוכים אזוריים חסרי תכלית.
לגמרי במקרה (או שלא) הדליפה סעודיה לאחרונה ל"ניו יורק טיימס" שורה מרשימה ולחלוטין לא מציאותית של דרישות תמורת נכונות להרחיב את הסכמי אברהם גם לתחומה. האכפתיות והחמלה כלפי העם הפלסטיני אלו דברים שפחות מעסיקים אותה, לפחות כפי שעולה מאותן הדרישות. מה שיותר מעניין אותה הוא התחמשות שתקנה לה עליונות צבאית ברורה באזור.
מכיוון שערב הסעודית איננה עוד מדינה בעולם המוסלמי הסוני, אלא מהווה אכסניה למכה ולמדינה – שני המקומות הקדושים ביותר בעבור האסלאם - הרי שכל הסכם שייחתם בינה לבין ישראל יהיה חייב להכיל פתרון כלשהו לסוגיה הפלסטינית, מה שנראה כרחוק שנות אור מהמציאות הנוכחית בשתי הזירות הרלוונטיות ביותר, הישראלית והפלסטינית.
אלא שייתכן כי עבור ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מדובר בהזדמנות. כיום הוא שקוע עד מעל הצוואר בסבך פוליטי מביך ומשפיל, בוודאי מנקודת המבט הבינלאומית. ובעת ששותפיו הקואליציוניים טומנים בחובם פוטנציאל נפיץ לריסוק מוחלט של מורשתו והישגיו הפוליטיים, המדיניים והכלכליים עד כה, הוא עשוי לראות בהושטת היד האמריקאית, בדמות הצבת היעד של נרמול יחסי ישראל־סעודיה, גלגל הצלה של ממש. כך יוכל להסביר את יציאתו (המוחלטת והסופית) מהבלגן הפוליטי, שספק רב אם חזה מראש, ולפרוש לגמלאות כשהוא מותיר אחריו מורשת מפוארת ומשנה סדרי עולם בדמותו של שלום אזורי עם משמעויות מרחיקות לכת. שכן, דין סעודיה אינו כדין אף מדינה אחרת באזור.
ייתכן שתסריט שכזה, דמיוני ורחוק ככל שהוא נראה כעת, יהיה שווה את הפשרות שללא ספק ייאלץ לעשות נתניהו בכל הנוגע לזירה הפלסטינית. חשוב לזכור כי אבו מאזן, העומד כעת בראשה של רשות פלסטינית מוחלשת ורעועה, אינו נצחי ובגילו המופלג מיאן ליצור חלופה ראויה ויציבה להנהגת יהודה ושומרון. תנועת חמאס, המודעת היטב למצב, נושאת עיניה לאותו יום שבו תלקט את רסיסי מוקדי הכוח ותשלוט ביד רמה גם במרחב של יהודה ושומרון.
יצירת פתרון כלשהו כדי להימנע מתסריט האימה הזה, בדמות הקמת ישות פלסטינית כלשהי והפרדתה ממדינת ישראל, היא חלופה שתזכה לתמיכת הממסד הביטחוני על כל רבדיו. זאת על רקע המענה שהיא תעניק לאתגרי הביטחון הבלתי אפשריים בכל תרחיש אחר ביום שאחרי אבו מאזן. כך, ראש הממשלה יוכל לזכות במידה לא מבוטלת של לגיטימציה. לא, לא מהקואליציה שבראשותה הוא עומד כעת - אבל בהחלט מגורמים רבים בחברה ובממסד הישראלי.
הכותבת היא חברת כנסת לשעבר