המשאל שערכנו בקרב האוכלוסייה הבוגרת במדינת ישראל לא מותיר מקום לספק. מרבית הישראלים חוששים לביטחונם במרחב הציבורי. היה זה וינסטון צ'רצ'יל שאמר: "אם נפתח מריבה בין העבר להווה, נגלה שאיבדנו את העתיד". זו הסיבה שטור זה לא עוסק בהאשמות או בהפניית אצבעות, אלא בשיקוף של נתונים ואולי בעצה אחת או שתיים, שאולי אפילו עשויות להוביל להתחלה חדשה.
אם יש נושא אחד שחוצה שמאל וימין וחוצה מגדרים ומגזרים, זה נושא הביטחון האישי. ביטחון אישי אינו נתון אמפירי. כל דבר יכול לקרות לכל אחד בכל רגע, בלי קשר לאיזו ממשלה מכהנת. ביטחון אישי הוא בראש ובראשונה תחושה - תחושה של ביטחון. תחושת ביטחון מתחילה מלמעלה, או יותר מדויק - ברמת האמון ההדדי שהשר לביטחון לאומי והמפכ"ל מקרינים כלפי חוץ. המפכ"ל רב־ניצב קובי שבתאי זכה לביקורת לא מועטה, ובעיניי שלא בצדק, בנוגע לסוגיית האלימות.
אם נסנן את רעשי הרקע, מדובר באחד ממפקדי המשטרה הכי קואופרטיבים שהממשלה יכלה לבקש. אם נסנן את הרעשים, מדובר במפכ"ל מקצועי, נעים הליכות, שחובתה של הממשלה לתת לו את כל הגב להצליח. צלחתו של רנ"צ שבתאי תהיה בהכרח הצלחתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ולכן החצנה של מערכת יחסים מבוססת אמון בין שני האישים תשרת את שניהם. גם תחזק את הממשלה, וגם תחזק
את בן גביר במעמדו הציבורי.
חיכוכים לא תורמים דבר, מזיקים פוליטית לשר ופוגעים שלא בצדק במפכ"ל. לכן שיווק נכון של מערכת יחסים הרמונית בין השניים היא חובה.
הדבר השני והחשוב יותר הוא הגברת הנוכחות המשטרתית במרחב הציבורי. אמרנו שביטחון זה בראש ובראשונה תחושה. כדי לטעת תחושה שכזו, יש צורך דחוף להגדיל את כמות הניידות בשטח, ולשם כך דרושים תקציבים.
הדבר הזה מגיע לפתחו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. אם יתרגם תקציבים אשר יופנו בעיקר להגדלת כוח השיטור בשטח, יגביר את
תחושת הביטחון בקרב הציבור בלי כל קשר למספר אירועי האלימות, שלצערנו הם מנת חלקנו בלא כל קשר לממשלה מכהנת - אולי אז יתחיל הציבור לספור ניידות במקום נפגעים, ותושג התחושה שלה כולנו מייחלים.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ויוזם הסקר