בכל ימי מבצע מגן וחץ רוב הפרשנים באולפנים ומעל דפי העיתונות ביכו מרה את העובדה שלממשלת נתניהו אין אסטרטגיה ביחס לרצועת עזה. ובכן, יש לי הפתעה בשבילם. לכל ממשלות ישראל מאז 2009 יש אסטרטגיה אחידה וברורה כלפי רצועת עזה.

לאסטרטגיה זו היו שותפים שלושה ראשי ממשלה (בנימין נתניהו, נפתלי בנט, יאיר לפיד), שישה שרי ביטחון (אהוד ברק, משה יעלון, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, בני גנץ ויואב גלנט) ושלל ראשי מפלגות שותפות בקואליציה (ציפי לבני, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ, למשל). בקיצור, כל המערכת הפוליטית ממרצ ועד הציונות הדתית תומכת באותה אסטרטגיה – הסכמה רחבה של ממש!

ומהי אותה אסטרטגיה בת 14 שנים שחמקה מידיעת הפרשנים? ובכן, מאז חזר לשלטון בשנת 2009, כרת נתניהו ברית בלתי כתובה עם ארגון חמאס. לברית זאת מטרה אחת: לשמר את הפיצול בין חמאס ברצועת עזה לבין הרשות הפלסטינית ולשמור על הסטטוס קוו המדיני. הסיוט הגדול של הימין בישראל הוא שארגון חמאס יקרוס והרשות הפלסטינית תשתלט מחדש על רצועת עזה. היטיב להגדיר זאת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עוד ב־2015, בראיון לערוץ הכנסת: "הרשות הפלסטינית היא נטל, וחמאס הוא נכס".

בשיחה פרטית שניהלתי עם בכיר בממשלה במהלך המבצע, הוא אמר לי: "אסור בשום פנים שהרשות תחזור לשלטון בעזה גם במחיר שימור שלטון חמאס". לכל הספקנים שמתקשים להאמין בכך, ברצוני לצטט את נתניהו עצמו, שבפגישה סגורה שערך ב־11 במרץ 2019 עם אנשי הליכוד, אמר כדלהלן: "העברת הכסף היא חלק מאסטרטגיה להפריד בין הפלסטינים בעזה והגדה. כל מי שמתנגד להקמת מדינה פלסטינית, צריך לתמוך בהעברת הכספים מקטר לחמאס, כך נסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית" (הדברים צוטטו ב"ג'רוזלם פוסט"). עדות בעל דין כמאה עדים.

אם נותר למישהו ספק, אצטט גם את דבריו של אלוף (במיל') גרשון הכהן, איש ימין מובהק ומקורב לראש הממשלה: "צריך לומר האמת: האסטרטגיה של נתניהו היא למנוע את אופציית שתי המדינות, ולכן הוא הפך את חמאס לשותף הכי קרוב שלו. בממד הגלוי חמאס אויב, בממד הסמוי הוא בן ברית" (מתוך ראיון באולפן YNET).

את המחיר של הקונספציה הזו כולנו משלמים, ובעיקר משלמים תושבי הדרום. מאז 2009 מספר ההרוגים של פעולות חמאס מעזה עומד על קרוב ל־100. מדינת ישראל השקיעה (וממשיכה להשקיע) מיליארדי שקלים כדי להתגונן מפני ארגון טרור. מאז 2009 היו תשעה סבבים של עימותים עם חמאס והג'יהאד האסלאמי. אחרי כל סבב התפארו ראשי הממשלה ושרי הביטחון כי ארגוני הטרור "הוכו מכה ניצחת והובסו". וראו זה פלא: אחרי תקופה קצרה חמאס והג'יהאד מתאוששים, כמו עוף החול, חוזרים לסורם ומשגרים רקטות וטילים על תושבי ישראל בכלל, ועל תושבי עוטף עזה בפרט.

סבבי לחימה אלו השביתו את חייהם של מיליוני אזרחים. במבצע האחרון שהו כמיליון תושבים במרחבים מוגנים, והחיים בדרום הארץ שובשו לחלוטין. לא זו בלבד, חמאס, "הנכס" של סמוטריץ' ונתניהו, לא מסתפק במירור חייהם של תושבי הדרום ופועל להפיץ מוות, הרס ושנאה בכל רחבי הארץ. חמאס עומד מאחורי פיגועי טרור שנעשים ביהודה ושומרון, ערוצי התקשורת הרשמיים שלו עוסקים בהסתה חריפה ושיטתית נגד ישראל, וגם הרשתות החברתיות מתפקעות מדברי הבלע שהארגון מפיץ. כל פיגוע טרור שבו נרצחים יהודים הוא הישג בעיני "בן הברית" החמאסי.

מאז 2019, התהדקה הברית הסמויה בין ישראל לבין חמאס עוד יותר. במהלך מבצע חגורה שחורה ב־2019, מבצע עלות השחר ב־2022 ומבצע מגן וחץ שנערך לאחרונה, כוונו התקיפות הישראליות אך ורק כנגד הג'יהאד האסלאמי, וזאת אף על פי ששיגורי הרקטות של פעיליו נעשו באישור חמאס ועל דעתו. ראוי לציין שאת מבצע עלות השחר ב־2022 ערכה הממשלה בראשות בנט ולפיד, וניהל שר הביטחון גנץ. כלומר, ממשלת השינוי אימצה את מדיניות נתניהו כלפי רצועת עזה באופן מוחלט.

את נתניהו והימין אני עוד מבין. כדי לקדם את הסיפוח דה־פקטו של יהודה ושומרון הם מוכנים להקריב את שלומם ואת ביטחונם של תושבי הדרום. טענתי היחידה כלפיהם היא שהם אינם מצהירים בריש גלי: זו מדיניותנו. אבל את התנהלות האופוזיציה איני מבין. תמוה בעיניי שהנהגת האופוזיציה אימצה, הלכה למעשה, את מדיניות נתניהו כלפי רצועת עזה – מדיניות שמנוגדת לתפיסה של פתרון מדיני שמטרתו היפרדות מהפלסטינים (כלומר, פתרון שתי המדינות).

גדי איזנקוט, כיום מראשי המחנה הממלכתי, אמר פעם כי "חיזוק חמאס ברצועת עזה היא שגיאה אסטרטגית חמורה. אנחנו צריכים להביא לסוף שלטון חמאס ברצועת עזה... להביא לכך שאת הרצועה ינהל גוף מתון. זו יכולה להיות רק הרשות הפלסטינית, שאיתה חתמה ישראל על הסכם" (בראיון ל"ידיעות אחרונות").

כל שנותר הוא לשאול איפה נעלמתם, גנץ ואיזנקוט? (מלפיד אין לי ציפיות). למה אתם לא קמים ומציגים אלטרנטיבה ברוח דברי איזנקוט, במקום לדבר בססמאות ריקות מתוכן?  לפני בחירות 2019 פניתי לאחד הרמטכ"לים לשעבר שעמדו אז בראש כחול לבן והצעתי לו לחשוף בפני תושבי הדרום את אסטרטגיית הפיצול שלמענה הקריב נתניהו את שלומם וביטחונם.

הוא חזר אליי ואמר שהאסטרטגיה שלהם היא "רק לא ביבי" ותו לא. לצערי, כנראה שדבר לא השתנה מאז והאופוזיציה ממשיכה להתמקד ב"רק לא ביבי" (כאשר בפועל הם מאמצים את האסטרטגיה של אותו ביבי שנוא נפשם). כתוצאה מכך, אף גורם במערכת הפוליטית לא מציע כיום איזושהי אלטרנטיבה לאסטרטגיית הפיצול של נתניהו והימין, התנהלות שמנציחה את המצב הקיים ושבסופו של דבר תוביל ליצירתה של מדינה דו־לאומית.