אחת השאלות המסקרנות של השנים האחרונות בקרב ההנהגה הרבנית החרדית, גם במגזר האשכנזי וגם במגזר הספרדי, היא שאלת היום שאחרי, וכיצד יתמודד המגזר החרדי עם לכתם של גדולי הדור. "תום עידן המרנים" ־ כך מכונה התקופה הזו בעולם המחקר.
היו מי שחזו התפוררות הלכידות של המגזר החרדי לגווניו, אבל המציאות הציבורית והפוליטית, לאחר רצף מערכות הבחירות, הוכיחה למעלה מכל ספק כי המגזר החרדי קבע יתד חזקה במציאות הישראלית, ששורד אירועים ותהפוכות.
אם העוגנים הפוליטיים שרירים וקיימים אז היכן הקושי של החברה הדתית? אפתח כאן צוהר ממוקד לדמותו של מרן, ראש הישיבה הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצ"ל, שהלך אתמול לעולמו והוא בן 100 שנים.
באחד מכינוסי המחנכים, נשאל הרב עד כמה צריך להקפיד על נערים בגיל 12 הנמצאים בבית וקמים מאוחר. ענה הרב: "בדרכי נועם, לא בכפייה. צריך לתת לו עידוד שירצה, שיהיה לו חשק. כפייה זה לא משפיע בכלל. רק בדרכי נועם, שלא ירגיש בכלל שיש ביקורת עליו. ילד מרגיש את הביקורת ואז זה כואב לו מאוד. זה כלל חשוב בחינוך".
הקושי של החברה החרדית היום, בבוקר שאחרי, הוא בחיפוש אחר עוגן תורני, חברתי, קהילתי ורוחני כפי שהיה הרב עבור באי ביתו והציבור ככלל.
שאלת הדיוק בהנחיות לחינוך ילדי ישראל מורכב עבור הרב הרבה יותר מכל שאלה פוליטית כזאת או אחרת. בעולם הפוליטי הכרעות מתקבלות, לעתים מתוך אילוץ או מניע פנימי, לעיתים מתוך אילוץ חיצוני. שאלות הלכתיות־ציבוריות, אלו שאלות שהמשפחה החרדית תופסת אותן כמשפיעות במעגל הקרוב ביותר.
החינוך היה מרכזי מאוד בעולמו של הרב אדלשטיין. "לימוד לפי טבעו של התלמיד", קבע הרב, שראה חשיבות עליונה ביכולת להתאים חליפה חינוכית לכל ילד.
עוד ראה הרב חשיבות בבניית הקשר בין המורה לתלמידו. שערו בנפשכם מנהיג העולם החרדי עוסק ב"פניית ציבור" נקודתית, בשאלת חינוכו של ילד.
בתקופת הקורונה, במהלך אחת התקופות שבה התפרץ הנגיף, אמר הרב: "אין תפילה בציבור, אין קריאה בתורה. זה הכול סכנה. אי אפשר. אז זה יהיה חטא. תפילה בציבור יהיה חטא. קריאה בתורה יהיה חטא".
יכול היה הרב לומר את פסיקתו מבלי להשתמש במילה "חטא". שימוש בטרמינולוגיה "חטא" בסמיכות לתפילה במניין וקריאת התורה באה להדגיש לציבור שלו ובכלל את האחריות הציבורית. הרב קבע באותה העת מה הוא עיקר ומה פחות חשוב, ואמר את עמדתו בקול חד וברור.
מה שמחבר בין תפיסת עולמו של הרב בעולם החינוך לעמדותיו בתקופת הקורונה הייתה אחריותו הציבורית לכלל שומעיו. זהו בדיוק החוסר שחשים הבוקר בעולם החרדי ואף מחוצה לו.
כבר מאתמול יש מי שהעריכו שתם עידן הנהגה יחידנית בעולם החרדי האשכנזי, וכעת ההנהגה תפוצל בין דמויות רבניות שונות. אני מבקש לומר דווקא בעת הזאת כי שאלת מודל ההנהגה לטובת הכרעות פוליטיות היא שאלה פחות קריטית. שמירה על החוסן התורני, חברתי, תרבותי של העולם החרדי ישמר את מרכזיותו בהוויה הישראלית.