התאריך היום הוא 7 ביוני, המועד האחרון להגשת המועמדות לוועדה לבחירת שופטים, עובדה שהעלתה את הטמפרטורה בקואליציה לנקודת רתיחה, שיש בה כדי ליצור קרע פנימי בליכוד ובקואליציה.

היא בעיקר מחזקת את תחושת התסכול שמלווה את מחנה הימין זה זמן, הנובע מכך שממשלת הימין כשלה עד היום בכל צעד ושעל בדרכיה העקלקלות - מיישום הרפורמה המשפטית ועד להתמודדות עם יוקר המחיה, טיפול בביטחון האישי, משילות, דיור, חינוך, בריאות ועוד.

את הפתרון לתסכול ולחוסר היכולת להנהיג ולהתנהל כממשלה שצורכי המדינה לנגד עיניה, מפנים בקואליציה לעבר הממשלה הקודמת - שכיהנה כשנה וחצי - ולעבר עשרות אלפי המפגינים בכל רחבי המדינה ללא הפסקה, מאז ההכרזה על ההפיכה המשפטית.

מפגינים שזכו ממחנה הימין לתארים כמו: "שמאלנים", "בוגדים", "אנרכיסטים" ו"עוכרי ישראל", הם האשמים, על פי תפיסת הימין, לכל מה שרע כאן. למעשה, כולם אשמים - רק לא ההתנהלות הכושלת של הממשלה הנוכחית.

זר, לו היה נקלע לכאן ושומע את טענות מחנה הימין, היה משוכנע שעד לפני כחצי שנה הייתה כאן ממשלת שמאל בראשות מפא"י ההיסטורית, שהרסה כביכול כל חלקה טובה.

רק השבוע שמענו את ההסבר הזה באופן ברור מהשר דודי אמסלם, שהסביר מדוע המדינה נקלעה למציאות הקשה שבה אנו מצויים: "אתם מתנהלים כאדוני הארץ לכל דבר. אתם נמצאים בכל הברזים במדינה. זה מה שאנחנו מנסים לשנות, ואתם לא מאפשרים את זה, באלימות". כך גם שמענו בשבוע שעבר את קולות השבר והתסכול מפיו של שר המשפטים יריב לוין כלפי השר לשעבר גדעון סער.

כל זה קורה כשמחירי המזון נוסקים, המדד עולה, הרצח והאלימות במגזר הערבי גואים ומגיעים לממדים מדאיגים, השקל צונח, הדולר עולה, הכנסות המדינה פוחתות ומתרחקות מהתחזיות, ועל פי משנת הימין - בכל זה אשמה האופוזיציה.

מכאן, שכשהתסכול גובר מחוסר היכולת להתנהל, מפנים את הזעם לעבר גורם שמאלני. האלימות של השמאל, של המפגינים, היא שמונעת לדבריהם, בכוח ובאלימות, לבצע את הרפורמה המשפטית - שהייתה אמורה להפוך את מדינת ישראל למדינה נורמלית.

כלומר, השמאל האלים פוגע במדינה ובאנשי הימין, מה שמאלץ אותך לשאול: איפה הייתם, כשרמי בן יהודה יחד עם פעילי ליכוד נוספים הפגינו מול ביתו של ח"כ זאב אלקין, אשתו מריה ובתו בת החמש, וצעקו ללא הפסקה? "את שקרנית ובעלך בוגד בעם ישראל, אישה פסיכית וחולנית, רק כסף מענין אותך", צעק אותו רמי בן יהודה, שתקף במחלף חמד את המפגין רמי מתן.

או המתקפה על בני בגין, שזכה מפי פעילי הליכוד לתואר "בוגד מטורף, משת"פ של מחבלים". שלא לדבר על גדול פעילי הליכוד מר איציק זרקה, שהעניק טיפול צמוד, בוטה ומעורר חלחלה למי שהיום היא יקירתו, השרה עידית סילמן, ולמשפחות אורבך ובנט.

בקיצור, הפוסלים במומם פוסלים, ואין כמו הקורבן האחרון להוכיח זאת. שמחה רוטמן, הקוזק הנגזל, שגזל בניו יורק בסוף השבוע האחרון את המגפון מידיה של מפגינה סוררת, מנסה זה זמן להוכיח שהשמאל הוא האלים, והרדיפה אחריו לכל מקום היא ההוכחה לכך.

מי שראה את יו"ר ועדת החוקה של הכנסת בהתנהלותו בוועדה, את השנאה, הזלזול וההתנשאות שהוא הפגין כלפי חברי הוועדה מהאופוזיציה, את הדרך שבה הוא סתם פיות והרחיק חברים מדיוני הוועדה, ואת השחצנות שליוותה אותו לאורך כל ישיבות הוועדה - יגיד לך שרוטמן הרוויח ביושר את היחס של המפגינים כלפיו. כפי שנאמר, "הזורע רוח יקצור סופה".

התסכול וחוסר היכולות להתמודד עם הבעיות שניצבות בפני הממשלה הולידו פטנט חדש־ישן - הקמת ועדה לכל בעיה שהממשלה לא נתנה לה פתרון.

כך רק השבוע הקים נתניהו את הוועדה ליוקר המחיה, שהוא יעמוד בראשה, במגמה להוריד את המחירים ולבלום את האינפלציה הגואה. במקביל, במפגש עם חברי הכנסת הערבים מחד"ש־תע"ל בעניין האלימות בחברה הערבית, נתניהו החליט על הקמת צוות היגוי בראשותו לנושא החברה הערבית, סוג של ועדה.

יש ממשלה, יש שרים מקיר לקיר, ועכשיו יש ועדות לפתרון הבעיות. זו הממשלה שפסלה את קודמתה, שעשתה ופעלה למען הציבור. השאלה היא כמה זמן הממשלה חדלת פירעון הבטחות שהיא פיזרה ברוחב לב תצליח לשרוד?