לאחרונה דווחנו על צניחת ישראל למקום האחרון במדד השוויון המגדרי SIGI, שאותו מוביל ה־OECD. שני המדדים אשר קבעו משמעותית את מיקומה של ישראל כאחרונה בדירוג ביחס למדינות ה־OECD היו אפליה במסגרת המשפחתית ומיצוי חירויות אזרחיות, לרבות ייצוג נשים בתפקידים פוליטיים.
עבור מומחיות המגדר בישראל, אקדמאיות ועובדות ארגוני חברה אזרחית, מדובר בנתונים לא מפתיעים, שכן במשך שנים רבות אנו מתריעות על הפרות חמורות של זכויות נשים בתחומים אלה, וגם על היעדר תוכניות מניעה וטיפול באלימות נגד נשים. כך למשל, בתחום המשפחה ישראל אומנם אשררה את האמנה לביעור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW), אולם הוסיפה הסתייגויות המחריגות את דיני המשפחה ממחויבותה לשוויון מגדרי ומכפיפות אותם לנורמות פטריארכליות ודתיות פוגעניות. בנוסף, המדינה סירבה לחתום על הפרוטוקול האופציונלי באמנה המאפשר הגשת תלונה פרטנית לאו"ם, ואף נמנעה מלחתום על אמנת איסטנבול, שמתמקדת בהגנה על נשים מפני אלימות בכלל ואלימות במשפחה בפרט.
עד עכשיו הצליחה המדינה להסתתר תחת תדמית המדינה הדמוקרטית, המובילה חקיקה מתקדמת. חלק ניכר מהסובלות היו הנשים הפלסטיניות אזרחיות המדינה, שעבורן ישראל מעולם לא הייתה מקום בטוח, ולא סיפקה להן הגנה מפני מעשי רצח ואלימות. לא פעם אף הוטלה האשמה על החברה הערבית במקום לדאוג לאכיפה שוויונית של החוק. אולם כעת נראה שישראל מתגלה כמקום שאינו בטוח גם עבור נשים יהודיות. ניתן לראות זאת בבירור בייצוג הנמוך של הנשים בכנסת ובממשלה וגם באלימות הגואה כלפי נשים.
בשנת 2019 קיבלה ממשלת ישראל החלטה להטמיע את יעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא בתוכניות האסטרטגיות שלה ולפתח מדדים בתחום פעילותו של כל משרד. למרות זאת, מספר יעדים מרכזיים כמו מיגור עוני, קידום שוויון מגדרי והגנה על האקלים - אינם זוכים להיות על סדר היום של הממשלה. גם כאן הדירוגים של ישראל רחוקים מלהיות מזהירים.
הרפורמה המשפטית צפויה אף היא להעמיק פערים אלו ולהשפיע לרעה על אוכלוסיות מוחלשות שפגיעות במיוחד בזמני משבר, ובעיקר על נשים. במסגרת סקירה השוואתית שערכה עמותת "איתך מעכי" בשיתוף "מרכז השל לקיימות", בחנו פרקטיקות המיושמות במדינות החברות ב־OECD ובפרט בפינלנד, אוסטריה, גרמניה, אירלנד, יפן וקנדה, ומצאנו דוגמאות למנגנונים המאפשרים מעורבות של ארגוני חברה אזרחית לצורך השפעה על מדיניות, דבר שלוקה בחסר בישראל.
מהסקירה עולה כי לארגוני חברה אזרחית תפקיד קריטי ביישום העיקרון המנחה, העומד בבסיס יעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא 2030, לא להשאיר אף אחד ואחת מאחור; באיסוף מידע וניטור התקדמות המדינה; במתן שירותים שונים לציבור; ובהשפעה על סדר היום. אולם בישראל לא רק שהממשלה בקושי נועצת עם ארגוני החברה האזרחית, אלא שלעתים היא פועלת נגדם. רק לאחרונה היינו עדים לניסיון נוסף לפגוע במקורות ההכנסה של הארגונים באמצעות מיסוי כספי פילנתרופיה המגיעים ממדינות אחרות.
במרץ 2022 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הודעה על המדדים המבוססים על יעדי פיתוח בר קיימא, שלפיה בין הנושאים שהמדינה רחוקה מיישומם בלטו שוויון מגדרי, עוני ואקלים. בעוד שהמגמה הבינלאומית היא להתייחס ליישום יעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא כאל מהלך משולב, שבו הממשלה, בשיתוף עם ארגוני החברה האזרחית, פועלים יחד לקידום שוויון מגדרי ומיגור העוני, הרי שבישראל מנסים לטשטש את המדדים ולהתנער מהם. בפועל, הדירוג של ישראל במקום האחרון מזכיר לכולם ולכולן שלא זו הדרך.