"ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדד־רימון בבקעת מגדון" (זכריה י"ב, י"א).

בבוקר כ"ד בתמוז תרס"ד, 7 ביולי 1904, התקיים בווינה מסע הלווייתו של בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת היהודים. באותה שעה, ביפו הלוהטת, נשא הרב אברהם יצחק הכהן קוק הספד יוצא דופן לד"ר הרצל, שזכה לשם "המספד בירושלים".

לא אבדה תקוותנו: דווקא מתוך השבר הגדול יכול לצמוח תיקון
קול משק כנפי ההיסטוריה זועק: זה הזמן לאיפוק ואחריות | הנשיא יצחק הרצוג
 
זהו אחד המאמרים המכוננים שיצאו תחת ידיו של הראי"ה זצ"ל, ובתמציתו ההבחנה בין "משיח בן דוד", המייצג את תנועת הבניין הרוחני של עם ישראל, ובין "משיח בן יוסף", המייצג את תנועת הבניין החומרי של האומה. הרב קוק, שלימים יהפוך לאביה הרוחני הבלתי מעורער של הציונות הדתית, מעניק לראשונה הכשר פומבי, תורני, מנומק ומלא אהבה לציונות המדינית מבית מדרשו של הרצל.

בדבריו, מסביר הראי"ה כי התנועה הציונית, אשר פועלת לייסד מחדש מדינה ללאום היהודי בארץ ישראל, משקפת את כוחו של משיח בן יוסף, שלפי דברי הגמרא עתיד להיהרג, "ומספדו בירושלים יהיה גדול במיוחד".

"והנה, בתור עקבא דמשיח בן יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, ומצד חסרון הכשרתו אין הכוחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כי אם בסיס ליסודו המיוחד" (מתוך "המספד בירושלים", מאמרי ראי"ה).

בשנה הבאה ימלאו 120 שנה למספד בירושלים. ועל רקע השבר הפנימי, כמוהו לא ידענו מאז קום המדינה, ראוי לשאול: האם הציונות הדתית ממלאת את ייעודו של אביה מולידה? האם הנהגתה הרוחנית הנוכחית רואה בכל חלקי העם שותפים לדרך? האם המצפן הציוני־דתי איבד את יכולת ההתמצאות במרחב?

ואין איש שיקום

"כל השנים שמרתי על עולם התורה ואז בא מתן כהנא וביקש לפגוע בסטטוס קוו ובתורה" (בנימין נתניהו לרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, 23 בספטמבר 2022).

כבר אמר מי שאמר, "שקרן בן שקרן". האתאיסט מרחביה, שבז לחלוטין לתורה ולמצוות, מי שאשתו השנייה התגיירה גיור קונסרבטיבי, הנהנתן שמתענג על שרצים בכל ביקור בחו"ל, הוא ששמר על עולם התורה? כן, בוודאי. ומתן כהנא, יהודי שקורות חייו הם מופת לחזונו של הרב קוק, הוא זה שמבקש לפגוע בתורה? עולם הפוך ראיתי.

את סלידתו של ראש הממשלה נתניהו מאמירת אמת כבר לא נוכל לתקן, אבל עלינו להבין כיצד הגענו למצב שבו אנשים רציניים, חכמים ויראי שמיים מתפרקים לחלוטין מעולמם הערכי ומתבטלים בפני הסתה ושקרים. איך אפשר להשלים עם העובדה שהפוליטיקה המלוכלכת של נתניהו עושה קרקס מהציונות הדתית והיא מתהפכת על הגב ומכשכשת בזנב?

אל תטעו, זה לא חדש. וזו לא תוצאה של שום אמירה, מחאה או כתב אישום. כבר בקמפיין הבחירות של 2015 נתניהו הגיע לביקור במכינה בעלי ומול ארון הקודש, החל לטנף ולהפחיד: "ביום שממשלת שמאל תנהיג את המדינה, תוקם מדינת חמאסטן".

האיש שכתב רבי־מכר על מלחמה בטרור אבל שחרר 1,100 מחבלים עם דם על הידיים בעסקת שליט? המנהיג שהבטיח לחסל את חמאס אך במקום זאת ריפד אותו בדולרים? ראש ממשלת "ימין על מלא", שבמשמרת שלו המצב הביטחוני בקריסה מוחלטת? המדינאי הדגול שעשה קריירה מאיראן אבל חתום על הכישלון המחפיר שהפך אותה למדינת סף גרעינית? הוא מדבר על חמאסטן?

"הקדוש ברוך הוא חותמו אמת", אומרת הגמרא במסכת שבת.

אבל לא נמצא אמיץ אחד בחבורה, שיקום ויאמר: אדוני ראש הממשלה, השמאל הוא בשר מבשרנו, אחים אנחנו, לוחמים כתף אל כתף, חברינו קבורים בבתי העלמין הצבאיים יחד, מדוע אתה מתעקש לשסות אותנו זה בזה? לטפטף רעל? לסכסך? הרי מה יותר "ציוני דתי" מזה?
ואם בבית המדרש בעלי לא תישמע ביקורת לשם שמיים, אז היכן כן?

"אנחנו" ו"הם"

"התורה ניתנה לישראל, ולא ישראל – לתורה; בלי ישראל אין תורה, בלי ישראל אין מדינה, ואהבת ישראל קודמת לכל. הדאגה לקיום ישראל היא עיקר־העיקרים, בלעדיה אין כלום" (דוד בן־גוריון, מתוך נאום בכנסת, 17 באוקטובר 1950).

לפני למעלה מ־20 שנה הגעתי למכינה הקדם־צבאית בעלי. השיעור הראשון ששומע כל תלמיד חדש בעלי מפיו של הרב אלי סדן, עוסק ב"שיטת אלקנה" – שהפכה למעשה לדנ"א הרוחני של המכינה.

בקצרה: אלקנה, אביו של שמואל הנביא, עולה מדי שנה למשכן בשילה, זאת למרות שחיתות של הכוהנים והממסד הרוחני דאז. ההתמדה שלו בניסיון להשיב את ישראל למוטב, ובעיקר סגנונו המיוחד, נחשבים למופת לדורות, כפי שמתאר המדרש בילקוט שמעוני: "אלקנה ואשתו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן להיכן תלכו? ואומרים לבית ה' שבשילה שמשם תצא תורה ומצוות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד? מיד עיניהם משגרות דמעות... עד שהיו כולם עולים... ובדרך שהיה עולה שנה זו – לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כולם עולים. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלקנה, אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות".

תפיסת המציאות של הרב אלי סדן, אבי מפעל המכינות וחתן פרס ישראל, נשענת על חזון אמוני גדול – חלום שיבת ציון קורם עור וגידים אל מול עינינו ועלינו לפעול בהתאם. לכן, התנועה הציונית, החילונית, שחוללה את המהפכה הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי, איננה חיצונית למהלך הגאולה אלא סימן מובהק שלה, בדיוק כפי שהסביר הרב קוק זצ"ל במספד בירושלים. בתמצית, אומר הרב סדן לתלמידיו: צאו ותשפיעו טוב בעם ישראל, תהוו דוגמה אישית, היו אנשים מוסריים וישרים.

אלא שאלקנה לא עלה לרגל וקרא לעוברי האורח שפגש: "שמאלנים", "בוגדים", "אנרכיסטים", "מוגלה", "נפולת של נמושות". אלקנה לא חושב שהם "שכחו מה זה להיות יהודים", הוא לא שולח אותם "לעזאזל", הוא לא מכנה אותם "נאצים". הוא לא מותח ביקורת ולא מקלל ולא משמיץ ולא מגדף ולא מתנשא. הוא מפזר אהבת חינם ומראה דוגמה אישית.

לכן, אני מודה, נשבר לי הלב לשמוע את הרב יגאל לוינשטיין, העומד בראש המכינה בעלי לצד הרב סדן, נכנס ב־200 קמ"ש במתנגדי ההפיכה המשטרית: "סרבנים, מתנשאים, קבוצה קטנה ושחצנית, נסתדר גם בלעדיהם". אם הגענו למצב שבמכינה בעלי מדברים במונחים של "הם", "ישראל הראשונה", "ישראל השנייה", סימן שאנחנו כבר בתוך התהום. פשוטו כמשמעו.

אם הרב יגאל לוינשטיין זונח את תורת הרב קוק לטובת תורת הרעל והשנאה של אבישי בן חיים, החורבן כבר כאן. "אנחנו לא מתייאשים מעם ישראל לעולם", הדהד קולו של הרב יגאל לפני שנים בבית המדרש. אבל הנה, גם הוא נפל קורבן למכונת הרעל והשנאה. למה? כי ביבי אמר?
ובכן, ייתכן שבן־גוריון ז"ל, שאמר "אהבת ישראל קודמת לכל", הבין טוב יותר את תפיסתו של הרב קוק זצ"ל מאשר לא מעט "צדיקים" ששם שמיים שגור בפיהם.

חִצי רעל לכל עבר

"אני טוען שמי ששותף לממשלה הזאת לא צריך להכניס אותו לבית כנסת. זה הדבר הכי לגיטימי בעולם" (בצלאל סמוטריץ', 12 באפריל 2022). בואו נתעכב רגע על תפיסת המציאות של אדם, שבמקרה גם עומד בראש מפלגה העונה לשם "הציונות הדתית", ומשוכנע כי זו אמירה לגיטימית. מה היא אומרת? היא רואה ערך באחדות האומה? האם סמוטריץ' גילה סעיף סודי ב"שולחן ערוך" שקובע כי שיוך פוליטי הוא עילה לחרם על יהודי? האם הרב קוק היה נותן הכשר לחרפה כזו? סביר להניח שהיה בוחר לסלק את סמוטריץ' מבית הכנסת.

בצלאל סמוטריץ' נולד צודק. הוא מבין בכל נושא, הוא יודע טוב יותר מהכלכלנים, ממפקדי הצבא ואפילו מהקדוש ברוך הוא. "נתקן", "באחריות", "בעזרת השם", ושלל ססמאות שמתנפצות מול מציאות מדממת, אינן מודל מנהיגותי. אדם כזה, שכתפיסת עולם משוכנע שכל האמת אצלו, ורק אצלו, שמסתכל מלמעלה על יותר מחצי עם ורואה בו אמצעי, ולא שותף לדרך, אינו ראוי להנהיג ציבור.

והחמור מכל: גם ביחס לאתוס המכונן של שירות בצה"ל, גאוות המגזר הדתי־לאומי, עדר הקיצונים שהשתלט על ההגה החליט לשנות סדרי עולם. אחרת איך ניתן להבין את התמיכה בחוק יסוד "לימוד התורה"? אחינו החרדים מנסים כבר שנים להשיג פטור גורף משירות, והנה, בשעה טובה, נציגי הציונות הדתית בכנסת מביעים תמיכה בהשתמטות. וכי מה המשמעות של ערבות הדדית? שלא יספרו לנו סיפורים, שהשמאלנים הבוגדים האנרכיסטים ילכו להילחם בשבילנו.

ולכל זה, למען השם, שותפה "ציונות דתית"? איך זה קרה?

מתי הפכו נבחרי הציבור של הכיפות הסרוגות לשגרירים של תפיסה חרדית שמעוותת את היהדות ולעושי דברו של מנהיג נאשם בפלילים? האם מישהו זוכר התבטאות אחת של מי מחברי המפלגה הזו בחצי השנה האחרונה שלא הייתה נגועה בהסתה? בזלזול בפחדים של אחרים? בשקרים? באמירות איומות נגד קציני צה"ל? בשליחת חִצי רעל לכל עבר?

שמחה – ציון במשפט תיפדה – רוטמן, חובש כיפה, אבל מתנהג כמי שאין לו אלוהים. רוטמן עצמו איננו הסיפור, אבל הוא סימפטום מדאיג של תפיסת עולם שרואה רק את עצמה. האמת הפשוטה והעצובה היא שבצלאל סמוטריץ' ושותפיו, שניכסו לעצמם את המותג "ציונות דתית", פשוט אינם מבינים את תפקידה האמיתי של התנועה המפוארת הזו כפי שהבין אותה הרב קוק זצ"ל.

הם לא רוצים להבין. הם לא רוצים לחבר את עם ישראל, הם רוצים שעם ישראל יתחבר אליהם, ואם לא? בר הסלטים פתוח. את חילול השם הממוסד והשיטתי שהחבורה הזו ממיטה על כולנו ייקח שנים רבות לתקן.

הציונות הדתית נחטפה, הוסטה ממסלולה – והיא דוהרת בנתיב התנגשות חסר תקדים לעבר מלחמת אחים שעשויה להיות גם סופו של הבית השלישי. זהו לא טקסט פוליטי, זו קריאת השכמה. את הפלפולים המשפטיים נשאיר למשפטנים.

אבל האם לציונות הדתית אין יותר ערכים? חזון? אמירת אמת היא ערך? לא תשנא את אחיך בלבבך הוא ערך? ניקיון כפיים הוא ערך? שמירה על אחדות האומה היא ערך? כן, כן וכן. לא ערך בוויקיפדיה, אלא ערך יהודי, תורני, הלכתי.

בנות ובני הציונות הדתית היקרים – הניחו לתיבת התהודה המגזרית, היא מקולקלת. הפוליטיקה גברה על "אהבת ישראל". אנשים שמתיימרים לייצג תורה ומצוות מפרקים במו פיהם את המפעל הציוני.

מפלגת הציונות הדתית היא הגורם הקיצוני והמסוכן ביותר בציבוריות הישראלית: חצי שנה של הסתה, ציוצי שנאה, עלבונות, גידופים ובעיקר בוז, בוז עמוק לכל מי שחלוק על עמדותיה. במבחן ההיסטוריה, למגזר המפואר הזה לא יהיה קיום אם לא יתנער מההנהגה הקיצונית שהשתלטה עליו, מטיפוסים שמעולם לא לבשו מדים אבל יורים בלי למצמץ "אחים לנשק הם אנרכיסטים מסוכנים".

באמת? כי מי הם אחים לנשק? קצינים בסיירת מטכ"ל, בשייטת, בשלדג, בחיל האוויר, בצנחנים, באמ"ן, מיטב בנינו, שחירפו ומחרפים נפשם על הגנת הארץ. כולם טועים? כולם נפלו על הראש? כולם מטומטמים שהולכים שבי אחרי כסף איראני?

כי הרבה לפני ויכוח פוליטי או משפטי, יש כאן אובדן דרך חסר תקדים שמקדש את האמצעים בדרך למטרה – גם אם הם מנוגדים לחלוטין לתורת ישראל או לחזון הציוני.

חשבון נפש גדול מוטל על בנות ובני המגזר. ראוי שהוא יתחיל בכך שכל גיבורי "הציונות הדתית" שמשוכנעים שמהם תצא תורה, ישובו לבית המדרש וישננו את דבריו של הראי"ה קוק זצ"ל ב"מאמר הדור", שפורסם ב־1906: "דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תימהון. קשה מאוד למצוא לו דוגמה בכל דברי ימינו. חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונישא; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו".

לא, לא אנרכיסטים ובוגדים אני רואה, כי אם אחיות ואחים יקרים שמאמינים בכל לבם כי הם פועלים לטובת עתיד העם היהודי. הם טועים? אולי.

אבל לפני שרצים לערוך רפורמות ולהטיף לכל העולם מוסר על תיקון עולם, כדאי לחזור לשורשים, לזכור שגידופים וקללות הם לא שיטת עבודה, ששקרים והפצת שנאה לא יחזירו איש בתשובה ושהקדוש ברוך הוא בוודאי לא שלח אתכם לפרק את הבית השלישי.

קצת ענווה לא תזיק.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, שותף במשרד "משעל ורניק תקשורת"