צה”ל נמצא במצוקה הולכת וגוברת בעקבות הפסקת ההתנדבות למילואים של מתנגדי ההפיכה המשטרית. המצב הביטחוני המתוח בכלל, ובפרט בזירה הצפונית, מאתגר את מפקדי צה”ל והמערכת הפוליטית. לא מן הנמנע שבקרוב נשמע קריאות ל”אחינו המילואימניקים לצופף את השורות בעת מבצע צבאי או מלחמה”.

אכן, מהלך צבאי יכול להיתפס בדרג המדיני כאמצעי יעיל לצופף את השורות ולהחזיר את המוחים לשורות המתנדבים. אבל קיימת עוד אפשרות. הנשיא האמריקאי לינקולן מצא את עצמו במלחמת אזרחים נגד מדינות הדרום אשר רצו לשמור על העבדות שהייתה חיונית מבחינתם. אנשים יראי שמיים טענו בתוקף שהעבדות היא רצון האל, מוצדקת ואף מיטיבה עם העבדים. מדינות הדרום לא קיבלו את האפשרות שהשלטון הפדרלי ישנה את היחס לעבדים, ופתחו במרד כנגד השלטון המרכזי.

"פער תפיסות מאוד גדול": כיצד תסתיים המתיחות בין הצבא לרה"מ?

לינקולן אומנם התנגד באופן מוסרי לעבדות, אבל לא הייתה לו כל כוונה לכפות את עמדתו על מדינות הדרום. אולם, כדי לנצח במלחמת האזרחים ולשמור על אחדות ארצות הברית, הוא החליט להשתמש באמצעי שובר שוויון מבחינה צבאית – השחורים. כדי לעודד את המיעוט השחור להתגייס לשירות בצבא הצפון, הוא הבטיח חופש ובהמשך ביטול העבדות. המהלך הצליח, הצפון ניצח במלחמה, ארצות הברית נשארה מאוחדת והעבדות בוטלה.

כך, לצורך ציפוף השורות יזם לינקולן שינוי פוליטי ואפילו מהפך פוליטי. את המחיר הפוליטי הפוטנציאלי הוא לא שילם כשנבחר לקדנציה שנייה. ההיסטוריה זוכרת אותו כגדול לוחמי החופש. כל אלה לא עזרו לו להימלט מהרוצח שירה בו מאחור, אבל העיקרון ברור. לגלנט, לפוליטיקאים השפויים, אפילו לנתניהו, עומדת עוד אפשרות לצורך ההתמודדות עם אתגרי הביטחון. הם יכולים לשנות מדיניות כדי לאפשר למוחים לצופף את השורות.

השינוי במדיניות – עצירת ההפיכה המשטרית והתחלה של ריפוי לאומי – אינו חף מקשיים והתנגדויות, אבל הוא הדרך היחידה לשמור על ישראל מאוחדת. כמו לינקולן, גם נתניהו צריך לקחת סיכון פוליטי ואישי, ולהוביל למבנה פוליטי אחר אם ברצונו להיזכר כמי שהציל את ישראל ולא כמי שהביא לחורבנה.

אנשים גדולים נדרשים לגדלות בשעות קשות. הדבר נכון לנתניהו, ונכון לא פחות ליריביו הפוליטיים. הדרך היחידה המעשית לשמור על אחדות השורות ולהציל את הפרויקט הציוני היא מהלך שובר שורות וקונספציות שיעצור את ההפיכה, יאפשר אחדות ועל הדרך יפתור לנתניהו את בעייתו האישית עם סיום דרכו הפוליטית. נדרשת הקמת ממשלת “הצלה לאומית”, בהתחלה בראשות נתניהו, ובהשתתפות הכוחות הדמוקרטיים במערכת הפוליטית, שתעצור את החקיקה, ותתחיל תהליך של כתיבת חוקה. לאחר שנה יפרוש נתניהו מהחיים הפוליטיים והנשיא יעניק לו חנינה לאור תפקידו המכריע ב”הצלת העם, ואל מול העובדה שלא ישוב יותר לחיים הפוליטיים”. קשה אבל אפשרי.