אילו ממשלת ישראל הנוכחית הייתה מתנהלת כחברה פרטית, היא הייתה מצויה היום במעמד של חדלות פירעון, שלא לומר במצב של פשיטת רגל מוחלטת. לא אחת נאמר ונכתב בחודשים האחרונים על הממשלה הזו, שהיא הגרועה ביותר שקמה כאן מאז ומעולם. יש, כמובן, מי שיאמרו שזה קצת מוגזם להגדיר ממשלה בתארים כאלה אחרי שמונה חודשי כהונה בלבד.
ייתכן שרבים גם היו מצטרפים לדעה הזו אלמלא היו רואים וחשים את ההתנהלות ההזויה והבלתי אחראית של הממשלה הזו, שמתעקשת משום מה להוכיח חידלון, חובבנות, חוסר יושרה ואחריות ופגיעה קשה בהמשך קיומה של המדינה. אין כמעט יום שבו הממשלה הזו אינה מצדיקה בהתנהלותה את מה שנאמר עליה.
מדובר בהתנהלות שהפכה את מדינת ישראל לאחת מהמדינות האלה שלא נעים לחיות בה. זה מתחיל מהעובדה שהפכנו למדינה היקרה ביותר במדינות ה־OECD, דרך כישלונה הזועק למגר את הפשיעה והרצח הבלתי נפסק במגזר הערבי ובכלל בביטחון האישי ברחבי המדינה, ועד לכישלונה הצורב בטיפול במערכת החינוך, הבריאות, החקלאות - שנגמר בשסע והקרע שהיא יצרה בחברה הישראלית המפוצלת.
ממשלה, שמראש הממשלה ועד לאחרון שריה באוטוסטרדת 31 השרים שבה, היא ביזיון לאומי שנובע מראש הממשלה בנימין נתניהו, ששבוי בידי שותפיו הקואליציוניים ואינו מסוגל להציג קמצוץ מהכריזמה והמנהיגות שהפגין לאורך הרבה שנות כהונה. זהו ראש ממשלה שממוקד בעיקר במשפטו, בענייניו, כשלצדו יריב לוין, שר משפטים הזוי שניסה להפוך בן לילה את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה בשיטת ולדימיר איליץ' לנין. שר משפטים שאינו מכנס את הוועדה לבחירת שופטים ומתעלם מהמצוקה הקשה של מערכת המשפט, שקורסת תחת העומס בבתי המשפט וסובלת ממחסור בשופטים.
לצדו ניצב שר האוצר וחצי שר הביטחון בצלאל סמוטריץ', שפועל על פי משנת קהלת. שר אוצר ששער השקל מול הדולר ומצבה הכלכלי של ישראל היום משקף את תרומתו לכלכלת ישראל, שאינה דומה לתרומתו למען יישוב יהודה ושומרון וכוונותיו להחזיר את עם ישראל לימי התנ"ך, למלכות יהודה.
אחריו צועד בתלם הזה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שדומה שכבר הכל נאמר ונכתב על כישלונו, על הבטחותיו חסרות הערך ויכולותיו, שניתן לסכמן ב"הרבה מילים ואפס מעשים". בין השרים רמי־הדרג והמצטיינים בחידלונם בממשלה הזו מצוי כמובן שר החוץ התורן אלי כהן, שאישית מזכיר לי את גיל הנעורים. את אותם חברים שהיו רצים לספר לחבר'ה אחרי כל פגישה עם מישהי גם אם לא היה בה ממש.
מי שמזכירה בהתנהלותה בממשלה הזו את שר החוץ ובעיקר את בן גביר זו שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן. גם כאן מדובר בהרבה דיבורים ואפס מעשים, ובעיקר בהרבה תירוצים ואשמים לכל כישלון, רק לא היא, כמובן. לרשימה הנכבדה הזו שמאפיינת את הממשלה ניתן להוסיף עוד כמה שרים/ות מצטיינים/ות, אבל זה נראה כמו להגדיש את הסאה. על כל אלה נותר רק לומר, אוי למדינה שאלה נבחריה, ואוי למדינה שאלה בוחריה, שבחרו בהם.
מה שברור הוא שמדינת ישראל של ימים אלה מתנהלת בידי ממשלה בפשיטת רגל. כמו חברה בפשיטת רגל שאינה יכולה להתנהל ולתפקד, כך גם מדינת ישראל אינה יכולה להמשיך להתנהל עם הממשלה הזו. למרות הזמן הקצר לכהונתה, הגיע הזמן שתסיים את ימיה - וכמה שיותר מהר.
ממשלה שעוסקת מיום הקמתה רק במה שקשור למערכת המשפט ולמשפטו של נתניהו ומתעלמת מבעיותיה הקשות של המדינה, שניסתה לבצע הפיכה משטרית שיש לה היום התנגדות של כ־70% מאזרחי המדינה - אינה ראויה אפילו לשעה אחת נוספת של חסד.