מה שקרה זה יותר מבחינת הצלקת למדינה, אפילו מיום כיפור, שם לחמנו צבא בין צבא, העורף היה מאובטח. פה נוצר מצב שהעורף הופקר. נוצר מצב שבו העורף חטף מכה כל כך חזקה שכבשו את המדינה בטויוטות, והמשקעים שיישארו יהיו קשים מאוד בתחושה של האזרח, באם המדינה מגינה עליו, האם תעשה הכול למענו.
״כמו בשואה״: זעזוע מסרטוני התעללות בילדים שנחטפו לעזה
ראינו שלקח זמן עד שחילצו אנשים שישבו בממ"דים ובבונקרים שעות ארוכות. זהו משקע עמוק והציבור ישאל האם המדינה תעשה הכל. עד היום לא היו סימני שאלה, כעת הם יצוצו אלא אם המדינה תוכיח והצבא יוכיח שלא כך. אני יודע שלממשלה ייקח לא פחות מחודש לטפל בזה וכך תהיה הלחימה בחמאס. כרגע זה עוד מוקדם ומסובך מבחינת הפקת לקחים והפניית אצבע מאשימה. הלוחמים עדיין שם, ניתן להם גב מלא לעשות הכול בצורה הכי טובה. צריך לתת ללוחמים תחושה שהעם מאחוריהם. יהיה עוד זמן לדברים.
הייתה פה בעיה לאומית והיא תתוחקר. יש הרבה דברים שצריכים לעשות אחרת, ולהבין שיש כאן סכנה קיומית. איך מגנים, מה עושים, לשנות מודעות, לתת לחיילים אישור לפתוח באש בלי אישור ראש ממשלה. כולם פוחדים לעמוד לדין שלא פתחו באש בדיוק לפי הספר. אי אפשר לנהל מדינה ששולטים על כל כדור כירורגית.
בתוך כך, יש דברים עמוקים שיצטרכו לטפל בהם בהמשך. למשל צריך להגדיל את ימי האימון. בעבר היינו מתאמנים ממוצאי השבת עד יום שישי. היום מתחילים בימי ראשון בערב וברביעי כבר אורזים לקראת חמישי. לחיילים יש מוטיבציה, באים לעבוד קשה. יש דברים שיצטרכו לשנות. יהיו הרבה לקחים שיפיקו אותם בהמשך. אנחנו נותנים גב לחיילים שהולכים להילחם הם ישלימו את המשימות שלהם ויצאו בשלום ויחזרו בשלום.