בימים אלה של מלחמה אנחנו זקוקים למנהיג חזק ואמיץ. לנוכח הדעה הרווחת שבנימין נתניהו הוא פחדן ונמושה, תתפלאו, אני דווקא חושבת שהוא אמיץ.
נדרש אומץ בלתי רגיל וחוצפה ממדרגה ראשונה, לשים ז** על כולם, על משפחות הנרצחים, הנעדרים הפצועים והחטופים ולשים ז** על מה הם חושבים עליו ועל מנהיגותו הכושלת, ולהודיע בנאום לאומה אתמול, שהוא אחראי על עתיד המדינה, בהתעלמות מוחלטת מהמחדל הנורא שהוא האחראי הראשי לו, שגבה חייהם של כל כך הרבה אזרחים וילדים חפים מפשע. ומי בכלל רוצה שהוא ידאג לעתידנו אחרי שהביא אותנו לעברי פי פחת?
נדרש הרבה אומץ בשביל לזלזל באינטליגנציה שלנו, ולהגיד באותו נאום שאחרי המלחמה כולם יצטרכו לענות על שאלות. כן. שמעתם נכון. כולם. לא רק הוא. ואז מגיעות המילים האלמותיות: "גם אני". וואו. חשבתם שזו הייתה לקיחת אחריות? תחשבו שוב.
אז שוב הוא עבד עליכם באופן בו הוא מתבטא, בטון הדרמטי והמבט חמור הסבר כפי שהמצב מחייב. כמו זיקית שמתאימה עצמה לסביבה ומחליפה צבעים בהתאם וכנדרש. ולכן הרבה חושבים שהוא קוסם, כי קוסמים עוסקים באחיזת עיניים.
ביבי כל כך אמיץ, שהוא מילא פיו מים כאשר מזכ"ל האו"ם הבליח אתמול עם אמירה אנטישמית שהצדיקה את הטבח של החמאס. כשמדינה שלמה מחכה שראש הממשלה ישחיז את חרצובות לשונו וייתן מענה חד וברור למזכ"ל הנאלח, מענה שירעיד את אמות הסיפים של בניין האומות המאוחדות, לביבי יש את האומץ להבליג ולשתוק, שתיקה שבמקרה הזה פירושה הכלה - ממש כמו ההכלה וההשלמה במשך שנים עם התקפות טילים על הערים והישובים שלנו.
ביבי לא פחדן בכלל. חלילה וחס. להיפך, יש לו את האומץ גם לא לתת מענה ראוי ותקיף לרשת BBC שהאמין שפגענו בבית החולים בעזה, ולמזלנו, בנט כבר עשה את העבודה בשבילו ונתן מנה אחת אפיים לשדרנית התחנה וסתם לה את הלוע הבריטי המנומס שלה המורעל בשנאת ישראל.
לא, ביבי לא פחדן. יש לו את האומץ לצפצף על דעת מומחים שחושבים שבמשך שנים הוא התנהל באופן כושל ורופס למול החמאס ואישר העברת מיליונים לארגון הרצחני עבור שקט, בעוד הם הסתייעו בכסף הזה להצטייד בטילים ולבנות מנהרות.
הוא גם גילה במהלך שנות כהונתו הרבות, אומץ בלתי רגיל כאשר בסבבים השונים של הלחימה נגד החמאס, הצבא הטיל הרבה פצצות בעזה. שמעתם נכון: על דיונות וחולות.
ולכל מעריצי ביבי, אל דאגה. ביבי ידע להשיב לעצמו את הכינוי "מר ביטחון", כינוי שהוא הצליח להדביק לעצמו לאורך השנים. הוא תמיד יכול לעטות על עצמו אפוד קרמי, לשלוף מפה גדולה ולהצטייד בעיפרון גדול ואדום או סיגר, להצביע על נקודות במפה במבט מעמיק וארשת פנים רצינית וקודרת ולשחק אותה יהושוע בן נון.
יש לו גם את האומץ לא לקחת אחריות למחדל ה-7 באוקטובר. ולמה שייקח, אם כל אנשי הביטחון כבר לקחו אחריות, והוא בטוח שהם האשמים העיקריים?
יש לו את האומץ לא לקחת ברצינות את מה שמספרים גורמים ביטחוניים, שהם התריעו מפני אסון שעומד להתרגש עלינו, וביבי לא שעה לאזהרות. לא אתפלא שיהיה לו את האומץ לטעון מנגד שלא היו דברים מעולם ושהוא לא שמע שהם הזהירו.
צריך גם אומץ מיוחד (או אטימות מוחלטת) לא לבקר את המשפחות בישובים ובקיבוצים שהטבח והזוועה פגעו שם כמעט בכל בית, למרות זעקותיהן החוזרות והנשנות שאף אחד לא בא לדבר איתן והן מרגישות שהממשלה זנחה אותם לאנחות. במאמר מוסגר, אני מציעה שאם הוא מפחד להגיע לאותם ישובים הרוסים, שמא מעט התושבים שנשארו בהם, יכלו בו את זעמם, הוא תמיד יכול להגיע במשאית ולדבר אליהם מאחורי זכוכית כפולה, כפי שעשה פעם כאשר הגיע לדבר אל תושבי דרום ת"א באחד מאירועי הבחירות.
לביבי יש את האומץ גם למנות לתפקידי מפתח אנשים חסרי ניסיון כמו גל הירש, הדמות הכל כך שנויה במחלוקת, שכבר הספיק להוכיח את חוסר מקצועיותו כאשר השליך למלתעות התקשורת העולמית את יוכבד ליפשיץ, בלי תדרוך מוקדם, וחשף אותה למפגש עם עיתונאים שהיה נראה כמו אלתור שלומיאלי של הרגע האחרון. או ההשתלחות המביכה שלו בשגרירים שרצו לסייע ומצאו עצמם תחת מתקפה של האיש הזה. במקום הלא יוצלח הזה, אפשר היה למנות לתפקיד הממונה על שחרור החטופים, אדם מרשים ומוערך כמו יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, שרואיין בימים האחרונים בנושא המלחמה והפגין ניסיון חיים עשיר, ותורם למאמץ המלחמתי בעצותיו וקשריו בכל העולם, בשקט וצנעה מאחורי הקלעים וביוזמתו הפרטית.
בשבת האחרונה, באחת ממהדורות החדשות, תושבת כיסופים קראה דרור ללשונה, והשתלחה בנתניהו כפי שלא שמענו מאף תושב אחר בעוטף, ו"החמיאה" לו שהוא "אפס מאופס". אני בטוחה שביבי לא נבהל ולא פחד. הוא בטח חשב שהיא משעממת ולא מעניינת, כפי שחשב לפני שנים, על תושבת אחרת בקרית שמונה, כאשר זו הפריעה לו במהלך נאום שנשא בעיר.
כולם מצפים מביבי שיערוך לפחות פעם אחת במלחמה הארורה הזאת מסיבת עיתונאים ויענה לשאלותיהם. אבל לא, כי לביבי יש את האומץ לצפצף על הציפיות האלה, לצפצף על העם שלנו שרוצה תשובות. אם הוא לא אפשר מסיבת עיתונאים עם הנשיא של אחת הרפובליקות הכי מפוארות, מקרון נשיא צרפת, אז נראה לכם שהוא יערוך מסיבה כזאת עם עיתונאים ישראלים? מי הם בכלל? ולמה הוא צריך לענות על שאלות מטרידות של שמאלנים בוגדים שיהרסו לו את היום ומצב הרוח, כשהוא צריך להחליט החלטות גורליות וכבדות משקל?
יהיה לו גם את האומץ לא להקים וועדת חקירה ממלכתית מהטעם הפשוט שהראש היהודי שממציא לנו פטנטים, המציא את המושג: ועדת בדיקה ממשלתית, ש"היא זו שמחליטה על בחירת חבריה והם מינויים מטעם הממשלה". קשה לדמיין שוועדה כזו תבקר את עצמה בחומרה יתרה. כמה פשוט ונוח אם כך, להתחמק באלגנטיות מכל אשמה ולהציל את עורך.
אי לכך, ומהנאמר לעיל, אפשר להסיק שביבי לא פחדן, אלא עשוי ללא חת והוא יידע להוציא את עצמו מכל ברוך אליו יקלע, לקול תשואות, פומפונים ועינטוזים, של המעודדות מירי רגב וטלי גוטליב שכבר הוכיחה את כישוריה בריקוד.
השאלה היא, אם הוא יצליח לחלץ אותנו, המדינה, שאני לא בטוחה שהיא נמצאת אצלו במקום הראשון, מהברוך הכי גדול בהיסטוריה שלנו, שאליו הוא עצמו גרר את כולנו.