הבה נוסיף את התמונה של יהודים יורדים מכבש המטוס בנתב"ג לתמונת הניצחון

מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר הובילה למלחמה שישראל נחושה לנצח בה. הסיסמה “ביחד ננצח” מבטאת היטב את הקונצנזוס הרחב שנוצר בחברה הישראלית על כל גווניה ומרכיביה. כל אחד מאיתנו מייחל לניצחון ומנסה לבטא את תחושותיו על ידי “תמונת הניצחון” הפרטית שלו.

עבור משפחות החטופים והנעדרים וכל מי שטיפת אנושיות בלבו, התמונה היא שובם ארצה של יקיריהם. אחרים רואים לנגד עיניהם את ראשי ארגוני הטרור יוצאים מהמחילות בהן הם מסתתרים וידיהם מעל ראשם (או לחלופין, גופותיהם מונחות בפתחן), ויש כאלו המצפים לתמונה של “אדמה חרוכה” בה חלקים נרחבים בעזה הפכו לעיי חורבות, ועוד. אני מבקש להוסיף לפסיפס הזה עוד מרכיב חשוב – תמונה של מטוסים גדושים בעולים חדשים הנוחתים בישראל כדי לבנות בה את חייהם.

ההתקפה של ה־7 באוקטובר לא הייתה מכוונת רק נגד ישראל, אלא נגד העם היהודי כולו. הרוצח המתועב שהתקשר להוריו מטלפון אותו בזז מאזרחית תמימה אותה רצח לפני כן בישר להם בגאווה כי הוא שחט עשרה יהודים ואמו שיבחה אותו ואמרה כי גם היא הייתה שמחה להשתתף איתו ב”מצווה הנעלה” של שחיטת יהודים. הברברים העומדים מאחורי ההתקפה לא מכנים אותנו בשם “ישראל”. עבורם אנחנו “יהוד” או “הישות הציונית”.

ההתקפה לא הסתיימה בבארי או בנחל עוז. היא המשיכה לארצות הברית, בה הפגנות רחבות היקף בערים ראשיות כמו ניו יורק ושיקגו סימנו את היהודים כאשמים לא רק בטבח שנגרם להם בשמחת תורה אלא בכל תחלואי העולם; סטודנטים יהודים בקולג’ "קופר יוניון" בניו יורק נאלצו להתבצר בספרייה כאשר המון פרו־פלסטיני מאיים לעשות בהם שפטים; רכישות נשק להגנה עצמית על ידי יהודים בשיקגו עלו ב־300% בשבועיים מאז פרוץ המלחמה; יהודים בלונדון חוששים לענוד מגן דוד או לחבוש כיפה עקב האווירה הציבורית המתלהמת נגדם מאז המלחמה; וכך הלאה – התפרצות מחליאה של אנטישמיות ברחבי העולם “הנאור”.

מטרת־העל של ארגוני הטרור היא לסלק את היהודים מחבל הארץ הזה. ישראלים העוזבים כיום את ישראל ומצהירים כי הם חוששים להיות כאן לנוכח “המצב”, נותנים לחמאס וחבר מרעיו מתנה גדולה – דמורליזציה שתוביל לנטישת הארץ המובטחת. תנועה בכיוון השני – של יהודים שיחליטו שלמרות הכל, ואף על פי כן, זוהי העת לעלות ארצה – תהווה חלק חשוב מתמונת הניצחון על ארגוני הטרור.

משברים הם תמיד גם פתח להזדמנויות. תחושות ההזדהות העמוקות עם כאבם של אחיהם בישראל שאותן הביעו קהילות יהודיות שונות ו”נפילת האסימון” אצל יהודים רבים המבינים כי הם אינם רצויים בארצותיהם, הן שני גלגלי תנופה משמעותיים לעידוד העלייה. הממשלה, על זרועותיה השונות (משרדי הקליטה, התפוצות, החוץ) יחד עם הסוכנות היהודית, "נפש לנפש" ועמותות אחרות הקשורות לנושא, צריכות לשנס מותניים ולצאת בקמפיין נרחב של עלייה. הבה נוסיף את התמונה של יהודים יורדים מכבש המטוס בנתב”ג ודגלי ישראל מתנפנפים בידיהם לפסיפס הכולל של תמונת הניצחון. 

הכותב הוא פרופסור בטכניון, ששימש בשורה של תפקידי ניהול בטכניון וכן כיועץ וחבר במועצות מנהלים של חברות וארגונים שונים