זה כבר ניכר ומורגש, עוד בטרם נדמו קולות המלחמה. בשש אחרי המלחמה יישלפו חרבות הברזל של המלחמה הזו ויחל הלחץ הציבורי לראות את רשימת הנאשמים במחדלי ה־7 באוקטובר. כפי שזה מסתמן, ראש הממשלה נתניהו יפעל להטלת האשמה למחדל הזה על הצבא, אמ”ן, והשב”כ. כדי למלט עצמו מאשמה נתניהו יפעל בכל כוחו לשחזר את נוסחת הסיכום של ועדת אגרנט שחקרה בזמנו את המחדל הנורא של מלחמת יום הכיפורים והטילה את האשמה על כתפי הרמטכ”ל דוד אלעזר, על הדרגים המודיעיניים שלדעתה אז היו אחראים לתוצאות, ומנגד לא מצאה דופי בהתנהלות שר הביטחון משה דיין ואף שיבחה את ראשת הממשלה גולדה מאיר על תפקודה.

אין כמעט חולק שב־7 באוקטובר היה כשל צבאי, מודיעיני ומבצעי. מאידך, לא ניתן להתעלם מכישלונה של הקונספציה שאותה הובילו ממשלות ישראל לאורך 15 השנים האחרונות, כשברוב הזמן ניצב בראשן נתניהו, שעל פי תפיסת עולמו, כפי שהציג אותה בעדותו בוועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה, “ראש הממשלה הוא האחראי לביטחון המדינה. האחריות של הקברניט היא של ראש הממשלה. לא להיות פסיבי, להיות גורם אקטיבי שמנחה מדיניות”.

ראוי וחשוב להדגיש: נתניהו לא לבד. שמענו את זה גם מפיו של בני גנץ: “כל מי שהיה שותף להנהגה ולהובלה של מדינת ישראל בכל תפקיד שהוא לא יכול להסיר מעצמו את האחריות, כולל אני”. נכון שנתניהו היה זה שהנהיג את מדיניות הקשר הטוב עם חמאס על חשבון הידוק הקשר עם הרשות הפלסטינית במטרה להחלישה כדי למנוע מגעים שיפגעו ברצון של ממשלותיו להרחיב את ההתנחלויות, ומתוך מחשבה שעם כסף ואמפתיה הוא יקנה את השקט המיוחל מחמאס מעזה.

גם פה נתניהו לא היה לבד. לאורך הדרך היו כאן הרבה גורמי ביטחון בכירים ופוליטיקאים שהיו שותפים לקונספציה ההרסנית הזו, וסיפרו לעצמם ולעם בישראל שזו הדרך. הם, כמו נתניהו, יצרו כאן אשליה שלפיה כיפת ברזל מגינה מפני הרקטות, המכשול מפני המנהרות, אמצעים חכמים שרואים ויודעים הכל, הצבא מצוין עם מודיעין נפלא, חמאס בכלל מורתע, ופתיחת השערים לכ־20 אלף עזתים שיוצאים מדי יום לעבוד בישראל ומכניסים לרצועה כסף טוב, יחד עם הכסף הקטארי שנכנס מדי חודש, זה מצב אידיאלי שאפשר לישון איתו בשקט.

למעשה, כל זה היה מלווה בהרבה נורות אזהרה, כשבעזה לא נחו לרגע, פעלו ללא לאות להגדיל את כמות הרקטות ולשפר את יעילותן ואת הטווח שלהן, שיפרו את יכולות הלוחמים, הקימו מתחת לאפנו מחנות אימון והדמיה של בסיסי צה”ל והתאמנו לכבוש אותם. אין ספק שהיה כאן ליקוי מאורות שנבע מסיבות פוליטיות, מזלזול בחמאס, מיהירות ומטעויות חמורות בהבנת הנראה.

גם השמאל בישראל לא יוצא נקי מהקונספציה הנוראה הזו. אצלו זה בא ממקום אחר, של שמאל חומל, דואג לחלש, תוצאה של עיוורון אידיאולוגי מיושן שלא אפשר לו לראות ולהבין שמולו ניצב אויב צמא דם יהודי שלא התחשב גם באלה ששמחו לספק לעזתים עבודה וגם לא באלה שהתנדבו ופעלו לאורך שנים לסייע לעזתים שזקוקים לסיוע רפואי בישראל.

מול ועדת החקירה שתוקם לבדוק את מחדלי המלחמה הנוראה הזו יונח כתב אישום שיכלול את כל רובדי עם ישראל, שאולי היה להם חלק באסון הנורא הזה. מעל כולם יהיה נתניהו, שכקברניט, האחריות לכל היא שלו, כמי שהיה חייב לראות, לחשוב, לפעול ולהנהיג מדיניות אחרת. עם ישראל כולו שותף לחטא הזה, אבל נתניהו הוא מי שגרם לעונש הנורא הזה.