בה' באייר תש"ח הכריזה האסיפה המכוננת על עצמאות ישראל. בשמחת תורה תשפ"ד נדרשה החברה הישראלית כולה להכריז על תקומת ישראל. זו איננה עוד מלחמה כואבת עם קורבנות ושבויים, זהו אירוע מכונן שבו אנו נדרשים להכריע מחדש: מי אנו? מה זהותנו? לאן אנחנו הולכים? ב־1948 הקמנו את קירות הבית, ב־2023 מוטלת עלינו החובה לצקת לתוכו תוכן חדש. המלחמה הנוראית מחייבת את כולנו לבנות זהות אנושית־יהודית־ציונית־ישראלית רלוונטית.

אנחנו יהודים, זה מה שהציל אותנו בעבר וזה מה שיחלץ אותנו גם בעתיד | שלמה שמיר

התבלבלנו. העמסנו על עצמנו מושגים וערכים שיש בהם הוד והדר, אך לא בטוח שהם מתאימים למציאות שבה אנו חיים. קידשנו את החרות של הפרט על פני ערכי הכלל. העדפנו להתחמק ממלחמות קיומיות תוך כדי כך שסיפרנו לעצמנו שאפשר להגיע לשלום עם שכננו. לא רצינו להבין שהמאבק איננו מאבק לאומי. הם לא רוצים מדינה - הם רוצים לרצוח אותנו. הם לוחמי ג'יהאד תאבי מלחמה, אנחנו אנשי שלום. ההישג שלהם הוא מוות, ההישג שלנו בהעצמת קדושת החיים.

רעיונות חדשים. מלחמות מכריעים בכוח, עם כלי נשק ועם לוחמים עזי נפש. שלום עושים עם רעיונות חדשים, רלוונטיים, מעוררי השראה. אם חפצי חיים אנחנו, אם אנו רוצים לקום על רגלינו ולכונן מחדש את מדינתנו - אנו זקוקים, בשש אחרי המלחמה, להתחדשות רעיונית. מושגי העבר המחלקים אותנו לימין ולשמאל, לליברלים ושמרנים, דורשים עיצוב מחודש. המנהיגות שלנו מדברת על רעיונות העבר, ועלינו מוטלת החובה לעצב את רעיונות העתיד.

מושגים שגויים. נצטרך להיפרד ממושגים שהביאו עלינו את המלחמה הנוראית. הנה דוגמה אחת: "הכלה" היא תמצית הבלבול. ההכלה הפכה להיות בסיס לטשטוש ערכי. הכלה במערכת החינוך, הכלה בכבישי ישראל, הכלה של אלימות ופשיעה, והנורא מכל: תפיסת ההכלה כבסיס לגיבוש מדיניות הביטחון הלאומי שלנו.

כמובן שאינני מתנגד לרגישות אנושית, לרצון עז להבין את הצרכים ואת המניעים של האחר. אבל הפכנו את ההכלה למהות חיינו. השתמשנו בה כדי להסתתר מהצורך בהכרעה ערכית ופוליטית, ועכשיו עלינו לעבור מחברת הכלה לחברת הכרעה.

תבחרו צד. חברת הכרעה דורשת לא רק רעיונות מגובשים, אלא גם פוליטיקה של הכרעה. המערכת השלטונית הפכה את ישראל לחברת פשרות בינונית שבה הכל כמעט לגיטימי. הגיע העת שבה שבטים וקהילות יצטרכו לקבל הכרעה אם הם חלק מהמדינה או לא. לא עוד פוליטיקה של מגזרים, הבחנה בין חובות שוות, כולל כאלה הנוגעות לסכנת חיים. דור התקומה דורש מכולם להיות שותפי אמת בתהליך ההתחדשות של ישראל.

אקטיביזם. הציונות הצליחה מפני שהיא הייתה תנועה אקטיבית. נכשלנו מפני שהפכנו למדינה פסיבית. הציונות הכריעה: על העם היהודי לקחת את גורלו בידיו. אנחנו השתמשנו פעם אחר פעם ברעיונות המבוססים על היותנו קורבנות. הגיע העת שנקום, שוב, על רגלינו. נחזור לערכים הבסיסיים שלנו. נפסיק להתנצל על היותנו יהודים, נפסיק להתרפס בפני תרבות נאורה שמתקשה לגנות את הרצח של 1,400 אחינו ואחיותינו. נפסיק לספר לעצמנו שהאנטישמיות המתגברת בעולם אינה נגד יהודים, אלא רק תוצאה של סכסוך לאומי ביננו לבין הפלסטינים. לנגד עינינו מתעצם הבלבול המוסרי של העולם - אנחנו צריכים להציל את העולם הנאור מעצמו.

אנחנו לא נלחמים בחמאס, אנחנו נלחמים נגד הרוע. יבוא יום ומפגיני הקמפוסים בארה"ב יבינו שבאוקטובר 2023 נלחמו צעירי ישראל כדי להציל את העולם כולו מפני תרבות של רוע, הרג, רצח, אונס. הם עוד לא יודעים שלא פחות ממה שאנו לוחמים על שלומנו - אנו לוחמים על הזכות שלהם להתקיים.

סליחה. עלינו לבקש סליחה מהדור הצעיר. חשבנו שכל מה שמעניין אותו זה טיקטוק; דור שחושב רק על רכוש ומימוש עצמי; דור שמנותק מסולידריות והתמסרות למען הזולת. התברר שהצעירים שלנו מפעימים, אוהבי מולדת, אמיצים. הם העתיד של מדינת ישראל, הם הבסיס להתחדשות רעננה, התחדשות שיש בה רוח ישראלית מלאת גבורה. דור התקומה יוביל להכרעה, לסיפור ישראלי חדש. ישראל תהיה חברת משמעות. הקומבינות יפנו מקום לערכים. אנחנו נצא מחוזקים.

תקומה. הכאב גדול. הפגיעה קשה. תמיד חשוך לפני עלות השחר. את הימים הנוראיים הללו נהפוך לימים של תקומה. את השריפה נהפוך לפריחה, את החושך נהפוך לאור. 30 יום אחרי השבת השחורה - נכרות בין כולנו ברית של חיים, ברית של אחים.
הגיע זמן תקומה.

הכותב הוא נשיא תנועת פנימה, לשעבר שר החינוך