ה־7 באוקטובר תפס בהפתעה שורה ארוכה של מדינות. אחת מהן היא מצרים, שלהתפתחויות ברצועת עזה השלכות ישירות עליה. שלא כבעימותים קודמים ברצועה, עת ישראל ומצרים השכילו לשתף פעולה כדי להביא לסיומו של סבב האלימות התורן, הפעם הדברים נראים אחרת.
אונס והתעללות אכזרית: העדויות המטלטלות של ניצולי השבת השחורה
לראשונה זה יותר מ-40 שנים: אוגדת מילואים מלאה פועלת בעזה | תיעוד
שלושה גורמים עיקריים עומדים בבסיס הדאגה העמוקה במצרים: האחד, נוגע לעוצמת התגובה הישראלית, שהביאה למספר נפגעים רב ביותר מקרב האזרחים ברצועה ולהרס רב, אולי חסר תקדים. זה נוגע בעיקר לרחוב המצרי, ולחשש מפני הלחצים הפנימיים שכבר מבעבעים. יש לזכור שבחודש הבא צפויים להתקיים בחירות לנשיאות במצרים.
השני נוגע לחשש, שאיננו מקבל כמובן ביטוי פומבי, שמא חמאס יצא מהמלחמה עם הישגים משמעותיים, באופן שיחזק את האסלאם הפוליטי באזור בכלל, ובמצרים בפרט (למרות שהמשטר המצרי החליש עד מאוד את האחים המוסלמים בשנים האחרונות). קיימת סתירה מסוימת בין הגורם הראשון לשני, אולם מתח זה רק מעצים את המצר בו מצויה קהיר.
שלישית, ומדובר כאן בהתפתחות חדשה, הדיווחים בדבר עניינה של ישראל בהגירתם של פלסטינים מהרצועה לסיני, כולל מעין “עסקת חבילה” שלפיה חובותיה המכבידים של מצרים יימחקו בתמורה להסכמה מצרית לקלוט פליטים. בקהיר זה מתפרש כ”פתרון הבעיה הפלסטינית בעזה על חשבון מצרים”. הצהרות ישראליות, כולל דוח של משרד המודיעין (למרות משקלו הקלוש במערכת קבלת ההחלטות) שקבע כי הגירתם של פלסטינים מהרצועה למצרים משרתת את האינטרס ארוך הטווח של ישראל, הכניסו את קהיר למערבולת של ממש.
הנשיא א־סיסי קבע נחרצות שמצרים לא תאפשר זאת, ושאם יקרא לעם המצרי להגן על האינטרס הלאומי “מיליונים יעשו כן”. שר החוץ המצרי הדגיש כי אין בכוונת מצרים “לדבר על כך עם ישראל, או עם כל גורם שיעלה את ההצעה הנואלת הזו”. עידוד הגירתם של תושבי הרצועה “מנוגדת לחוק הבינלאומי”, הוסיף.
אגב, מאז פרוץ הלחימה לא התקיימו שיחות כלשהן בין ראש הממשלה לנשיא מצרים, או בדרגים בכירים אחרים, והמגעים הינם בדרגי עבודה במערכת הביטחונית. זה מעיד על האווירה הצוננת בין שתי המדינות. ההבהרות שנשמעו מוושינגטון, שארצות הברית דבקה בפתרון שתי המדינות ובהתנגדותה לגירוש הפלסטינים מהרצועה, התקבלו בחיוב, אולם לא הרגיעו את הרוחות בקהיר. המדיה החברתית במצרים סוערת סביב סוגיה זו. המשטר מאפשר זאת, ואולי אף מעודד.
המשבר העמוק שבו נתונה הכלכלה המצרית מחריף את התמונה. מחירי הדלק לסוגיו (למעט הסולר) עלו בסוף השבוע שעבר בכ־15%. החשש מעליות מחירים נוספות עקב כך גובר, למרות שהממשלה הבהירה שבכוונתה להוזיל את מחיריהם של מוצרי יסוד עיקריים. סוכנות דירוג האשראי פיץ' הורידה את דירוגה של מצרים ל־B־.
גם תחום האנרגיה אינו מאיר פנים. שאיבת הגז משדה תמר, המקור העיקרי לייצוא למצרים, הופסקה עקב המלחמה בדרום. נמסר שהייצוא למצרים מתבצע דרך ירדן, ושישראל אישרה להגביר את התפוקה מ"כריש", אולם על פי הערכות ייצוא הגז למצרים ירד בכ־70% (!) מאז תחילת המלחמה. מצרים זקוקה נואשות לגז לשוק הפנימי, ולייצוא לאירופה כדי להכניס מט”ח חיוני לקופת המדינה.
לנוכח תחושת הלחץ הגוברת בקהיר, המעמיקה עקב המשבר הכלכלי, גובר החשש מצעדים מצריים, שעלולים לפגוע במערכת היחסים עם ישראל. החזרתו של השגריר הירדני בישראל להתייעצויות, מהלך דיפלומטי מוכר שמביע מורת רוח, עלול להגביר את הלחץ על הממשל המצרי לנקוט צעד דומה.
ישראל חייבת לשקלל ברצינות רבה את ההשלכות של המלחמה על יחסיה עם קהיר. מפגשי האינטרסים עם מצרים שרירים, אולם נראה שהתגלעו בהם סדקים מדאיגים. בבסיסם חוסר אמון ביחס למטרות המלחמה ביום שאחרי. בקהיר לא בטוחים שהפלת שלטונו של חמאס מעשית, ובעיקר כיצד תשליך על האינטרסים שלהם.
החשש מפני כוונותיה של ישראל בדחיפתם של הפלסטינים מהרצועה לסיני מעצים את סימני השאלה בקהיר. מתבקש דיאלוג דיסקרטי מיידי שילבן את הסוגיות הללו באופן שיאפשר שיתוף פעולה, כעת ולקראת היום שאחרי. אף מסרים פומביים ברוח זו חיוניים, למרות החשיבות בשמירה על ערפל קרב. בסופו של יום, אין תחליף לעבודה משותפת עם המצרים מול רצועת עזה (ומעבר לה). יפה שעה אחת קודם.