מזה 51 שנה אני עוסק בחקר השואה ובהוראתה. במשך השנים הבעתי את דעתי הנחרצת, שכל השוואה לתקופת השואה, לתכניה, למהלכה ולתוצאותיה היא פסולה ולא ראויה א־פריורית, ואינה במקומה בשום מקרה, ובוודאי שאין לאיש רשות להשתמש בה לצרכים פוליטיים או לשימושים לא ראויים כלשהם.
סמ"ר נועם יוסף אבו נפל בקרב בצפון הרצועה; דיווח: התקדמות במגעים להפסקת אש
לראשונה זה יותר מ-40 שנים: אוגדת מילואים מלאה פועלת בעזה | תיעוד
בעקבות הטבח שפקד את יישובי עוטף עזה, אני חוזר בי במקצת מאקסיומה זו, לנוכח קווי דמיון בולטים ודומיננטיים מאוד, אשר התקיימו בטבח של ה־7 באוקטובר:
1. כמו הגרמנים, גם אנשי חמאס לא הסתפקו ברצח, אלא דאגו לגרום לקורבנות סבל קיצוני, השפלה וסדיזם לפני רציחתם: רצח ילדים ונשים לעיני האמהות או הבעלים או ההורים (כך נהגו אנשי SS במחנות ריכוז ומחנות השמדה), שריפת יהודים חיים (כמו בבית הכנסת הגדול בביאליסטוק, שם ריכזו הגרמנים בדצמבר 1942 למעלה מ־1,200 יהודים ושרפו אותם חיים), אילוץ יהודים להשפיע על יהודים מסתתרים לפתוח את דלת הממ”ד (מקרים דומים היו בגטו ורשה, בו הסתתרו יהודים רבים בבונקרים תת־קרקעיים), ניתוק וחטיפת ילדים מהוריהם, אונס נשים לפני רציחתן, ועוד. דפוסי הפשעים דומים, והם מונעים, אז והיום, משנאה תהומית, קיצונית.
2. אנשי חמאס הונחו שלא לגלות שום רגש של חמלה ולבצע את הרצח בלא רחמים. הימלר הוציא הנחיות דומות לאנשי ה”איינזאצגרופן” ולאנשי ה־SS, וגם מנהיגים נאצים אחרים פרסמו הנחיות דומות. הן לא נשארו על הנייר. הן בוצעו ככתבן וכלשונן. האכזריות הייתה קיצונית, אז - והיום.
3. רוצחי חמאס, כמו הנאצים, היו שטופי אידיאולוגיה אנטי־יהודית, שהציגה את היהודים כשורש כל הרע בעולם. ההקלטות של רוצחי חמאס מוכיחות את משקלה של שנאת היהודים במוטיבציה ובצידוק לביצוע הזוועות.
4. רוצחי חמאס לא גילו שמץ חמלה לתינוקות, ילדים וקשישים. בתולדות השואה יש אין ספור מקרים בהם ראשי תינוקות רוצצו לעיני אמותיהם, באושוויץ־בירקנאו הושלכו לבורות האש תינוקות לעיני אמהותיהם, זקנם של קשישים יהודים נקרע מעל פניהם, זקנים הוכו עד מוות, הושפלו ועונו.
מה שקורע את הלב הוא שניצולי השואה היו בין הנרצחים בפעולות הרצחניות של המחבלים הפלסטינים: במלון “פארק” ובפעולות איבה נוספות נרצחו ניצולי שואה רבים, וגם בשמחת תורה היו בין הנרצחים והנחטפים ניצולי שואה. אסון אחד לא הספיק, נגזר עליהם לעבור שואה שנייה.
מכל האמור יוצא, שבתום 80 שנה לשואה, אין חדש תחת השמש. העם היהודי היה מצוי אז בסכנת חיים, וכך גם במקרה של אלפי אזרחי ישראל בקיבוצים ובמושבים שבנגב המערבי ובעוטף ישראל. הלב נשבר והדמעות זולגות.