הבוקר, שלישי, יתכנסו ב National Mall בוושינגטון מאות אלפי יהודים ממרחבי ארה״ב. זאת תהיה ככל הנראה ההפגנה הגדולה ביותר למען ישראל בעשורים האחרונים, מפגן אדיר של תמיכה ואהבה. אבל הפעם המפגן הזה אינו רק למען ישראל. זהו, כפי שפרסמו המארגנים, מפגן למען ישראל, למען החטופים גם למען יהודי ארה״ב עצמם. המלחמה הנוכחית חשפה את הידוע מראש אך הבלתי מדובר, ישראל ויהדות העולם הם עם אחד ועכשיו, במלחמה הזאת, עומדות גם בחזית אחת.
כמו ברווזים במטווח: לתושבי הצפון נמאס להכיל את הירי של חיזבאללה
השופט התנגד לצילום עצורים ברקע הדגל - ונציבת שב"ס לא נותרה חייבת
האמת היא ששכחנו. 78% מתושבי ישראל נולדו בה, היא פיתחה עור עברה לכל המתרחש בעולם היהודי. הוא נראה לה רחוק, זר. מדי פעם, בפרצי שנאה ואנטישמיות, משך הישראלי הממוצע בכתפיו ואמר ״שיעלו״, כאילו זה פתרון לכל הבעיות וכאילו, בינינו, ישראל מציעה איזה בית בטוח ב100%, עיין ערך מלחמות ישראל ובמיוחד מלחמת אוקטובר 2023. אבל זה עזר לנו להיפטר מתסביך הגלות שלנו ולהטיח בפני היהודים ברחבי העולם, ״כבר יש מדינה יהודית, מה אתם עושים שם, בעצם?״.
לכך גם נוספה טינה גדולה לזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי, שהם רוב רובה של היהדות. היהודים האלה נדחו בגסות על ידי הממסד הדתי - רבני בישראל, והוגדרו, כ״לא יהודים״.
בישראל חיה הקהילה היהודית הגדולה בעולם, אבל בסופו של דבר יותר יהודים, שמונה מיליון, חיים ברחבי העולם, מרביתם בצפון אמריקה. באופן מעשי בכל פינה של העולם מתקיימות קהילות יהודיות גדולות וקטנות, כולן מקיימות חיים יהודים, לכולם בתי כנסת וככל האפשר גם מוסדות קהילה שונים, כולל בתי ספר. כך היה לאורך מאות שנות היסטוריה.
החלום של מדינה יהודית התגשם, אבל הוא לא כלל חיסול הגלות, כפי שחשבו פעם אבות הציונות. הגולה, יהדות התפוצות, ביטוי מעורר מחלוקת בפני עצמו, ממשיכה להתקיים.
מלחמת ״חרבות ברזל״ ניערה הרבה רעיונות והציפה על פני השטח איומים ישנים, אנטישמיות למשל. הזיהוי בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות לא היה אוטומטי והקהילות לא בהכרח יצגו את ישראל. ישראל גם לא התחשבה במיוחד בעמדות הקהילות האלה ופעלה ככל הנדרש על פני האינטרסים שלה.
העניין הוא שהקשר הזה, הרופף לכאורה, התחזק עתה. במקום שאנשים בעולם חולקים על מדיניותה ומעשיה של ישראל, הם באים חשבון עם יהודים החיים עימם ובתוכם.
הרקע ההיסטורי קיים, כמובן, מעולם לא נעלם, אבל אליו הצטרף עתה ובמלוא התוקף, המימד החדש, אניטישמיות = אנטי ישראליות. משוואה קשה אבל מציאותית.
גל האנטישמיות ששוטף עתה את העולם המערבי, הפגנות הענק, דגלי פלסטין וכמובן הסיסמא הקטלנית על פלשתינה החופשית בין הנהר לים, מלמדים לא ניתן להבחין בין חיים יהודיים בתפוצות לבין פעולותיה של מדינת ישראל. ירצו או לא ירצו, יהודים ברחבי העולם משלמים מחיר על מחדלי ישראל או מעשיה, לפרקים, לא תמיד, גם ההיפך...
כשר תפוצות נהגתי בישיבות ממשלה להציג נושאים שונים את הפרספקטיבה של יהודי התפוצות. לעיתים זה נשמע מלאכותי וזר לדיון עצמו. אני דווקא מצאתי כמעט תמיד נקודות מימשק. לא כל עמיתי אהבו זאת, צריך לומר. ראשי הממשלה דווקא כן. הפעם נדמה לי כי הספיקות הוסרו.
העלייה בממדי האנטישמיות היא מפלצתית. היא משאירה את הקהילות המומות ואפילו את הארגונים הנאבקים באנטישמיות חסרי אונים. בארה״ב כל פעולת נגד נתקלת בקודש הקודשים פה, חופש הביטוי, ולכן את האנטישמיות עוטפים ב״ביקורת לגיטימית כלפי ישראל״.
האנטישמיות החדשה נישאת על גל חדש לחלוטין. בעידן הדה קולוניזציה ישראל נתפסת כראש חץ במזרח התיכון. המחנה הזה גורס כי עידן של עליונות לבנה הגיע לסיומו ועכשיו צריך לפצות את המדוכאים, מגווני הצבעים. המחנה הזה, ברובו של אנשים צעירים, מעלה עתה את ישראל לקורבן, היא המטרה הרכה, הפגיעה ביותר. זה בהחלט גדול עלינו כי הרי מאחורינו מסתתרות מדינות שאכן ניהלו אימפריות כמו בריטניה וצרפת או מדינות שעקרו אוכלוסייה ילידית ממקומה, כמו ארה״ב אוסטרליה אבל מה נוח יותר מאשר לתקוף את ישראל.
זוהי צומת היסטורית, שאליה אנחנו נכנסים עתה. על כן יהודי העולם ובראש ובראשונה יהודי ארה״ב נזעקים. הם יצאו מחר לדרך מכל פינה בארה״ב ויגיעו לוושינגטון. כאן, בשדרה הארוכה שמייצגת את ערכי היסוד האמריקאים, את החופש והחרות, את הצדק והעצמאות, הם יניפו את דגלי ארה״ב וישראל וינסו להחזיר את המפלצת האנטישמית למקומה ולשדר תמיכה בישראל.
לכשתסתיים האש, זה יקרה בעוד חודשים אחדים, נצטרך לעשות חשבון גם היכן טעינו ביחסינו לתפוצות. כיצד אנו בונים מערכת יחסים חדשה עם העולם היהודי. אחדות הגורל בינינו לבינם היא אמיתית ואינה ניתנת עוד לחלוקה בין ״אנחנו ו״הם״.
עם אחד. חזית אחת.
ד״ר נחמן שי, שימש בעבר שר תפוצות ודובר צה״ל.